ומה באמת "למדו מאיתנו" מנהיגי האיחוד? שהגל השני של הקורונה החל בגלל טיפול רשלני וזחיחות של מקבלי ההחלטות; שישראל הפכה למדינה אדומה ולאזרחיה נאסר לבקר במדינות אירופה; שפתיחת השמיים לטיסות ליוון ולקפריסין שתוכננה לפי נתניהו ל־1 באוגוסט תבוטל. דוגמה סמלית לזחיחות: בתחילת יוני, כשנפתחו מחדש אולמות השמחות, הבטיח נתניהו בסגנון דודו טופז לשגר ברכה מצולמת לאלה שישמרו על כללי הבידוד. בדיעבד התברר שהשמחה (תרתי משמע) הייתה מוקדמת מדי: אתמול צומצם מספר החוגגים מ־250 איש ל־50, וייתכן שבהמשך החגיגה תתקיים בחיק המשפחה.
ראש הממשלה מתחיל לגלות תסמינים של פאניקה ונוהג כאזרח שנקלע לאזור מוכה אסון. בהיעדר מדיניות כלכלית ארוכת טווח לטיפול בקורונה, הופעלה ממטרה המפזרת את הכספים בהתאם לצורכי הדקה. נתניהו כבר כופף את שר האוצר ואילץ אותו להזרים עוד שני מיליארד שקל לעסקים הקטנים. נזכיר שכבר לפני שלושה חודשים דרשו ארגוני העצמאים סיוע במתכונת צוק איתן ומלחמת לבנון השנייה, ושהקריטריון הקובע יהיה הירידה במחזורי העסקאות. ח"כ ניר ברקת (שר האוצר החלופי מטעם עצמו) התחנן, אבל עד השבוע שום דבר לא שינה את עמדת פקידי האוצר.
במסגרת ההיסטריה הוחלט בהחלטה חפוזה להאריך את הזכאות לחל"ת עד אמצע אוגוסט. העלות התקציבית נאמדת ב־3.5 מיליארד שקל נוספים. השרים עמיר פרץ ואיציק שמולי מפעילים לחצים אפקטיביים במסגרת ניסיונם כאנשי אופוזיציה המלחיצים את ביבי וכ"ץ.
ראש הממשלה חושש ממחאה כלכלית שעלולה לשבש את לוח הזמנים להקדמת הבחירות. סקר מנדטים עדכני לליכוד לא פורסם, אך אירועי השבוע האחרון עשויים לכווץ את המספר. הוא יעשה הכל כדי לאלתר פתרונות ויעלה כמה שיעלה, מה גם שאף אחד כבר אינו שואל מאיפה הכסף. כשהתעניינתי לדעת מה המקור התקציבי לכל חגיגת הפזרנות (כשהוויכוח על התקציב עדיין בעיצומו), נאמר לי שהוא יגיע מקרן הסיוע בהיקף 100 מיליארד שקל שאושרה. אבל רגע: האם כספי הקרן לא יועדו במקור להוצאות אחרות? ככה זה כשהמשבר הכלכלי החמור מנוהל כחלטורה.
לנתניהו ולכ"ץ יש סיבות מצוינות להעלאת מפלס הדאגה. לפי נתוני שירות התעסוקה, מספר דורשי העבודה עומד על 852 אלף (21.2% אבטלה), מתוכם 592 אלף בחל"ת. לפי הביטוח הלאומי, מספר המובטלים עומד על כ־800 אלף, כ־20%, ולפי הלמ"ס - על 17%. מקור ההבדלים בנתונים הוא בכך שכל גורם ממשלתי מתייחס למספרים אחרים, וגם בעיתוי המדידה. בכל מצב שלא יהיה, נתוני האבטלה לפי פילוח של גוגל, המבוסס על איתור הצרכנים בקרבת מרכזי הקניות (12% אבטלה) שבהם התהדר שר האוצר, ממש אינם רלוונטיים.
לאבטלה האיומה כמה הסברים: רבים מהמעסיקים ניצלו את המצב להתייעלות שבימים נורמליים לא העזו לבצע אותה. מסיבה זו בלבד יגדל מספר המובטלים ב־200 אלף. 30־40 אלף עסקים קטנים כבר לא יחזרו לפעילות, וכל סיוע שיינתן להם לא יועיל. וישנה כמובן ההשפעה הישירה של הנגיף: ענפים שלמים עדיין סגורים או פתוחים חלקית בגלל הוראות משרד הבריאות. ענפי האירועים, המלונאות, המסעדות, תעשיית הבידור ומשרדי הנסיעות והתעופה מעסיקים מאות אלפי עובדים שיישארו בחל"ת.
גם עסקים שכבר נפתחו פועלים על תנאי, ולא כל העובדים יוחזרו לעבודה. בכאוס הזה קשה לפתוח את הכיס ולקנות. גם לאלה שלמזלם הרב נהנים מקביעות (כמו עובדי השירות הציבורי, החברות הממשלתיות, הבנקים, רשתות השיווק ומפעלי התעשייה) אין ממש מצב רוח לקנות. שפע הכתבות בטלוויזיה על עסקים שנסגרים ובעלי חנויות שיושבים בחוסר מעש הן ההוכחה הכואבת.
שום ממטרה פיננסית או מסוק שיטיס שר האוצר כדי להמטיר מיליארדי שקלים על המגזר הפיננסי לא ישנו את התמונה. המצב מחייב טיפול שורש שבוצע על ידי אחד משרי האוצר בעבר. קוראים לו בנימין נתניהו. בשנת המשבר שלאחר התפוצצות בועת הדוט.קום, הפעיל נתניהו (בגיבוי אריאל שרון) סדרת רפורמות שחילצו את המשק מהמשבר והעבירו אותו לעשור של צמיחה. היה דרוש אומץ, ובזמנו לנתניהו היה אותו. אבל המילה "אומץ" הפכה במשבר הקורונה למצרך נדיר. כדי להחזיר עובדים לשוק העבודה שר האוצר לא צריך להתחנן על נפשו מול המעסיקים וההסתדרות. המהלך החיוני הוא הפעלה מיידית של תוכניות להסבה מקצועית, כפי שנעשה בתחילת שנות ה־2000.
התגמשות מסוימת ביחסי העבודה תיצור פתרונות נוספים, כמו מעבר למשרות חלקיות ועידוד תעסוקה במגזרים מוחלשים. האזרח המודאג פרופ' אמיר ירון - הנגיד, ממליץ על כל אלה בחום. ההשקעה הנדרשת היא עשרות מיליוני שקלים בלבד. כבר היום חסר כוח עבודה בענפים כמו נהיגה, מלונאות, ענף הבנייה ורשתות השיווק. למי שכבר נמצא בחל"ת יש להציע הכשרת מזורזת מתוך מטרה לאתר עבודה חלופית. כדי להזניק את המגזר העסקי צריך לעודד את הצריכה הפרטית, אבל לנתב את כוח הקנייה לתוצרת כחול לבן (כמו תיירות פנים שמיד ארחיב עליה). המצב הנוכחי מחייב גם את ביטול הטבת המס על קנייה באתרים בחו"ל בסכום של עד 75 דולר. בשביל כל המהלכים הללו אין צורך באישור תקציב או בחוק הסדרים, שממילא נראה כמו העתק־הדבק של חוקי ההסדרים האחרים.
איך אני יודע שהוויכוח על התקציב (חד־שנתי או דו־שנתי) הוא פוליטי למהדרין? כי שר האוצר לשעבר יאיר לפיד התאהב בנתניהו ותומך בעמדתו לתקציב חד־שנתי. הסבריו כמובן שונים: "שום גורם רציני לא יכול לבנות תוכנית כלכלית אמינה עד סוף 2021. אין דרך לדעת איך תיראה הכלכלה עד אז. זה לא עניין פוליטי אלא מקצועי", צייץ לפיד בטוויטר. אבל זה לא עניין מקצועי, אלא פוליטי נטו. ראשית, לפיד כבר הצהיר שיעשה הכל כדי להביא לקץ הממשלה הנוכחית, גם על חשבון פגיעה ברוטציה של גנץ. תקציב חד־שנתי יעניק לנתניהו את האופציה לפרק את הממשלה ברבעון הראשון של 2021, ובאותה הזדמנות לפרק את גנץ - כפי שלפיד רוצה.
גם נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, בניגוד לשמועות שהופצו בשמו, אינו שולל תקציב דו־שנתי, ובלבד שתבוצענה ההתאמות הפיסקליות הנדרשות בתחילת 2021. לכן כששר האוצר מיתמם ומאשים את כחול לבן בשיקולים פוליטיים, הוא מיתמם. השיקולים הפוליטיים הם שלו ושל הבוס נתניהו.
כ"ץ הבטיח שלא יהיו קיצוצים בתקציב 2020, שלא יוטלו גזירות ושהמסים לא יעלו. אם כך, הגיע הזמן לחשוב מה כן יש, וכאן צריך לתכנן את היום שאחרי (כלומר 2021). וזה יקרה רק עם תקציב דו־שנתי. כשכל טיעוניו הענייניים אזלו, ניסה השבוע שר האוצר למכור לנו את חוק ההסדרים הכולל "רפורמות" שאינן אלא אטריות מחוממות. מדובר בהקמת בורסה שנייה, פתיחת שוק התמרוקים ליבוא, שינויים בחוקי המקרקעין ועוד.
די - כבר נמאס מכל הלוקשים האלה. מאידך, לא שמענו על רפורמות יסודיות יותר כמו שינוי מבנה המגזר הציבורי, האצת ההכשרות המקצועיות או ביטול עיוותי מיסוי בקניות אונליין. אה, ושכחנו גם את ההבטחה לתשלום דמי אבטלה לעצמאים שנעלמה מחוק ההסדרים, בניגוד להבטחות נתניהו. כ"ץ דרש מראשי משרדו: "תביאו רפורמות" בסגנון רפורמת השמיים הפתוחים, אבל שכח שבעידן הקורונה הוא כפוף לנתניהו ורוקד לפי החליל שלו.
העיכוב באישור התקציב משיקולים פוליטיים מעיר שדים מהעבר הלא רחוק, והממשלה עלולה להישאר גם ב־2020 ללא תקציב מאושר (תקציב המשכי), ובמקרה הגרוע גם עבור 2021. לא בטוח שנתניהו, המתבשם עדיין מריח הסקרים, מוטרד מכך במיוחד. גם ללא תקציב מאושר, ראש הממשלה עושה בפועל מה שהוא רוצה. הוא לוקח קרן חילוץ בהיקף 100 מיליארד שקל, שנועדה לנפגעי הקורונה, והופך אותה לקופה הפינוקים הקטנה שלו.
הוועדה המוניטרית בבנק ישראל תתכנס ביום שני הקרוב (6 ביולי) כדי להחליט על גובה הריבית במשק. בהודעת הריבית תסקור הוועדה את השינויים הכלכליים שחווה המשק מאז החלטת הריבית האחרונה מ־25 במאי. מדובר בירידת קצב האינפלציה, צניחה דרמטית של 1.8% במדד המשולב לחודש מאי, ירידות שערים חדות בבורסה והאטה בפעילות הכלכלית. לקינוח תפרסם מחלקת המחקר של בנק ישראל נתונים מקרו־כלכליים, ובראשם תחזית הצמיחה והאינפלציה.
כפי שכבר נחשף ב"מעריב", תחזית הצמיחה ל־2020 תהיה שלילית יותר ותחזית הצמיחה ל־2021 תהיה נמוכה יותר. במילים אחרות, המשק פוסע מהר וגם בטוח למיתון רב־היקפים, מוקדם בהרבה מהצפוי. הצטברות הנתונים המעידים על עומקו ומשכו מושפעת מהגל השני של הקורונה.
תנאים אלה הם קריאת השכמה לבנק ישראל. הם חייבים לזעזע את הנגיד ולהמריץ אותו להוריד את הריבית ל־0%, לראשונה בתולדות המשק. מהלך כזה גם יהווה נורת אזהרה לממשלה שעדיין משתעשעת בשיקולים פוליטיים הנוגעים לאישור תקציב המדינה. למרות זאת, עדיין לא ברור אם פרופ' ירון יאזור אומץ ויוריד כבר כעת את הריבית, או שיעדיף להמתין להחלטת הריבית הבאה, ב־24 באוגוסט.
המשקיעים בבורסה הפסיקו להמתין לבשורות חיוביות. מבחינתם הגל השני מתדפק בדלת, והדבר ניכר בירידות שערי המניות במהלך יוני. מדד ת"א 35 צנח בחודש האחרון ב־5.2%, ובמחצית הראשונה של 2020 איבד 20.3%. בניגוד לגל הירידות הראשון, הבורסה צונחת הפעם מסיבות ריאליות נטו הקשורות לנתוני המשק, ולא מחשש למשבר פיננסי כפי שהיה בגל הראשון. תוכניות החילוץ הוכיחו את עצמן רק באופן חלקי. תשלום דמי האבטלה כבר הסתיים עבור חלק מהמובטלים. הממשלה מושכת זמן ומעדיפה לדחות את הארכת תקופת הזכאות לתשלום, בתקווה שהמובטלים ימצאו עד אז סידור עבודה חלופי, אבל זה לא עובד.
לשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל יצאה השבוע בקריאת געוואלד להצלת הענף, רגע לפני קריסתו המוחלטת. מארגני התיירות מייצרים למדינה בכל שנה הכנסה ישירה בהיקף של 8 מיליארד שקל. הישרדותן הכלכלית של כ־40 אלף משפחות תלויה בהם. ענף התיירות מספק חמצן כלכלי לבתי המלון, לענף המזון והמסעדות, לחברות אוטובוסים ומוניות, למורי הדרך, למרכזי קונגרסים, למרכזי קניות ולאטרקציות תיירותיות. שרשרת הערך עצומה, אבל כל עוד השמיים נעולים (כי ענני הקורונה עדיין לא התפוגגו), הענף כולו בסכנה.
מאות מיליוני השקלים שנועדו לעידוד התיירות הנכנסת נעלמו. כשאין תיירות נכנסת, אפשר להשתמש בכסף לעידוד תיירות הפנים. זה מקובל בכל העולם ובמיוחד בגרמניה, שם הממשלה מעודדת את סיטונאי התיירות. שר התיירות הנכנס אסף זמיר, שערך השבוע סיור בעכו, הצהיר: "משרד התיירות, בהובלתי, יהיה שותף לקידום פיתוח התיירות בעיר עכו, המהווה מוקד תיירותי, היסטורי, תרבותי וקולינרי".
אז הנה הצעה מפורטת לעידוד תיירות הפנים, שיכולה להקל במשהו את מצוקת עשרות אלפי העוסקים בענף ולהחזיר חלק גדול מהם מחל"ת. תחילה למספרים: עד לפרוץ מגיפת הקורונה, כרבע מיליון ישראלים בגילי 55+ השתתפו בטיולים מאורגנים בחו"ל (אני אחד מהם). כל עוד אין טיסות, קהל הלקוחות הפוטנציאל הזה נשאר בארץ, ותקציב ממוצע לטיול בחו"ל של 4,000 שקל - נותר ללא שימוש. טיולים בישראל ליום־יומיים עולים בממוצע 500 שקל ליום (הכל כלול).
מחזור שוק תיירות הפנים נאמד במיליארד שקל לשנה, כשעוגת ההכנסות מתחלקת בין השחקנים הבאים: 35% מלונות (350 מיליון שקל), 28% לשוק ההיסעים (280 מיליון שקל), 15% דמי כניסה לאתרים (150 מיליון שקל), 12% הדרכה (120 מיליון שקל) ו־10% עמלת תפעול לסיטונאים (100 מיליון שקל).
כדי למצות את הפוטנציאל חייב משרד התיירות להמריץ את סיטונאי התיירות באמצעות קמפיין תדמית, לפרסם, לשווק ולתגמל. השיטה מקובלת בענפים כמו מזון, אופנה ורכב. הסבסוד לסיטונאים ישולם כאמור בדיעבד, והם יספקו למשרד התיירות באופן סדיר דוח טיולים בישראל. מי שאינה מחכה למשרד התיירות והרימה את הכפפה היא חברת פגסוס, שהתמחתה עד כה בטיולים בחו"ל. החברה הסבה את עבודת המדריכים הבינלאומיים להתמחות פנים הכוללת מגוון של 40 טיולים לירושלים, לגליל, לעכו ולשאר אתרי התיירות המובילים. העובדה שהתיירים מחו"ל אינם פוקדים את אתרי התיירות מעניקה לישראלים אפשרות לקיצור תורים ולהגיע למקומות שבימים כתיקונם היו יכולים רק לחלום עליהם. העובדה שהמשתתפים בטיולים מעדיפים את אמצע השבוע מורידה משמעותית את העלויות.
"עונת הקיץ החלה, וזאת הזדמנות לגלות את ישראל מחדש בלי לעבור בשדה התעופה", אומר סמנכ"ל החברה איתמר ניר, "המטיילים מלווים בצוות מדריכים איכותי, תוך הקפדה על הנחיות משרד הבריאות באוטובוסים, בתפוסה שלא תעלה על 50% מהמושבים. עד שייפתחו השמיים שמנו לנו למטרה לעודד תיירות כחול־לבן. אנו רואים בכך חלק מהנעת המשק דרך חברות התיירות. הטיולים בישראל יהיו המנוע להחזרתם לעבודה של הנהגים, המדריכים, המלונות, המסעדות ועוד".
כאמור, פגסוס כבר הרימה את הכפפה, וגם חברות אחרות כמו אמסלם טורס הבינו את הפרינציפ. כעת חסרה דחיפה מצד משרד התיירות. התנעת תיירות הפנים לא רק תצמצם את ממדי האבטלה, אלא גם תשמש כמנוע צמיחה נוסף למשק המקרטע.
התרעות פיקוד העורף