השבוע הזה התחיל בציוץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו על "בכירי השירות הציבורי בישראל, שהתמסרו לקרן וקסנר ומגוננים עליה כחומה בצורה". זה היה ביום ראשון, עוד לפני ישיבת הממשלה. בימים של מאות אלפי מובטלים ומספרים מאמירים של חולי קורונה, כשראש הממשלה בוחר להקדיש את זמנו לקרן וקסנר - ברור לכל בר דעת שמדובר בסכנה חמורה, אם לא באיום קיומי. המשך הציוץ מטריד יותר: "אי התענוגות של האליטות - את האי הזה בנה לווקסנרים ג'פרי אפשטיין".

האינסטינקט הראשון שלי היה לרוץ לתחנת המשטרה הקרובה ולהסגיר את עצמי. הנחתי שיחד איתי עושים את דרכם למשטרה גם הרמטכ"ל (שמינה נתניהו) אביב כוכבי, מנכ"ל משרד הבריאות שזה עתה מונה, פרופ' חזי לוי, ואיתם גם מנהלי רוב בתי החולים בישראל, בכירי המוסד והשב"כ - כולם למדו בהרווארד במסגרת התוכנית של קרן וקסנר. וכן, גם אני למדתי שם.

קרן וקסנר היא אחד מהמפעלים הפילנתרופיים הרבים של לזלי וקסנר, איש עסקים יהודי־אמריקאי, ושל אשתו אביגיל. וקסנר, שעשה את הונו בתחום האופנה, הקים בשנות ה־80 קרן שנועדה לפתח מנהיגות בקרב קהילות יהודיות בצפון אמריקה.

לפני יותר מ־30 שנה החליט וקסנר, ציוני חם שאין לו שום אינטרס עסקי בישראל, להרחיב את פעילות הקרן גם לטיפוח מצוינות במגזר הציבורי בישראל. ב־1989 פנה לנציבות שירות המדינה והציע לה לממן מדי שנה לימודי תואר שני לעשרה עובדים מבטיחים במגזר הציבורי. זאת במסגרת תוכנית בת 11 חודשים שפיתח בית הספר קנדי לממשל של אוניברסיטת הרווארד לשיפור השירות הציבורי והמגזר השלישי בכל העולם. הנציבות התחייבה להחזיר את העובדים שיתקבלו לתפקידם בתום שנת הלימודים.

ב־2001, בהיותי כתב הערוץ הראשון של רשות השידור, פניתי לקרן בבקשה להצטרף לתוכנית הלימודים. עד אז כבר הכרתי לא מעט מבוגרי הקרן שסיפרו לי על החוויה המעשירה של לימודים בהרווארד, כמו ראש השב"כ עמי אילון, האלופים ידידיה יערי, שי אביטל, עמוס ידלין ויוחנן לוקר (לימים המזכיר הצבאי של נתניהו). במקביל למבחני הקבלה להרווארד, שכללו בחינה באנגלית וכתיבת מאמרים, נדרשתי לעבור ועדת מיון של הקרן שביקשה ללמוד על תפיסתי את עבודת העיתונאי כשירות ציבורי. לשמחתי, התקבלתי.

בקיץ 2001 התייצבנו עשרה ישראלים בבוסטון ללימודי החובה של התוכנית. יחד איתי הגיעו נציגים של צה"ל, השב"כ, המוסד, משרד הביטחון, מערכת הבריאות, משרדי הקליטה, הכלכלה והחוץ. בתום הקיץ חברנו לכיתה בינלאומית של 250 סטודנטים מ־70 מדינות. איתי בכיתה היו נשיא אקוודור וראש ממשלת מונגוליה, שרת החוץ של קוסובו ושר הבריאות של עיראק, אנשי ממשל וצבא מכל העולם - אוסף אקלקטי ומרתק של אנשי מקצוע מכל התחומים של העשייה הציבורית.

הרגשתי שהגעתי לדיסנילנד אינטלקטואלי. עולם אינסופי של השכלה וידע נפתח בפניי. האוניברסיטה הבהירה שאין לה כוונה ללמד אותנו מחדש את המקצוע שכבר הוכחנו את עצמנו בו אלא להעשיר אותנו ולתת לנו ללמוד על עצמנו. יכולנו לבחור כל קורס בכל אוניברסיטה בבוסטון שיש לו נגיעה לעשייה ציבורית.

כמו הלך צמא במדבר שמגיע אל ברז מים, הסתערתי על מיטב ההשכלה האמריקאית: למדתי חשיבה משפטית מפרופ' אלן דרשוביץ', ומדיניות ביטחון מאשטון קרטר (לימים שר ההגנה האמריקאי). למדתי תקשורת ופוליטיקה מדיוויד גרגן (יועצם של ארבעה נשיאים אמריקאים), ודיפלומטיה מהשגריר ריצ'רד הולברוק - אבי הסכם השלום בבלקן. מדי לילה חיכיתי שיגיע כבר יום המחר.

קרן וקסנר סיפקה את המינימום ההכרחי. היא מימנה את שכר הלימוד, שעמד על 35 אלף דולר ומלגת קיום של 28 אלף דולר, שבקושי הספיקה לממן דירת חדר וחצי בבוסטון. הישראלים שהגיעו עם בני משפחתם קיבלו מעט יותר כדי לממן חינוך לילדיהם, ורובם המשיכו לקבל משכורת מהמוסד ששלח אותם. אני נדרשתי להשקיע את חסכונותיי המעטים כדי לממן את המחיה בשנה הזאת, אחת הטובות בחיי. אני וחבריי לכיתה חזרנו ממנה אנשי מקצוע טובים יותר, עשירים יותר בידע ובתובנות ועם ראייה רחבה הרבה יותר.

חשיפה בשירות הבן

כ־300 עובדי ציבור והמגזר השלישי מישראל לקחו עד היום חלק בתוכנית. יש בהם יהודים וערבים, חילונים ודתיים, ימניים ושמאלנים, והם ממלאים היום שורה של תפקידים בכירים בשירות המדינה. עוד כ־200 בכירים ישראלים השתתפו בתוכנית מנהלים מקוצרת שיזמה הקרן בשנים האחרונות, שבמסגרתה יצאו להשתלמות קצרה בהרווארד.

עד לא מכבר היה ברור שמדובר במפעל פילנתרופי, שהרים תרומה ניכרת לשיפור אנשי המגזר הציבורי בישראל. אין בכיר ממשל בישראל, כולל נתניהו, שלא כתב מכתבי המלצה למועמדים לקרן. את וקסנר, שכל חייו נחשב תומך נלהב של הרפובליקנים, הכיר נתניהו עוד בימיו כשגריר באו"ם. הוא תמך ברעיון של הקמת הקרן, שיבח לא פעם בפומבי את תרומתו של וקסנר לישראל, ואף כלל אותו ברשימה של תורמים פוטנציאליים למערכות הבחירות שלו. ב־2016 החליטו נתניהו והממשלה לכלול את הקרן במערך תוכניות העתודה למגזר הציבורי שעליהן מופקד משרד ראש הממשלה.

לפני כמה שנים התברר למשפחת נתניהו כי שניים מבכירי הפרקליטות שעוסקים בענייניו המשפטיים הם בוגרי התוכניות של הקרן, ומאז סר חינה. חסידיו נשלחו לחפור ומצאו כי בשנים 2004־2006 העניקה הקרן 2.3 מיליון דולר לאהוד ברק, אז אזרח פרטי, עבור "מחקר" שלא ברור מה טיבו. קרן וקסנר נמנעה עד היום מלפרסם לאיזו תמורה הועברו הכספים האלה, וראוי שתעשה זאת בשקיפות.

המידע לא עצר את נתניהו מלהמשיך למנות את בוגרי תוכניות הקרן לתפקידים בכירים. לעומת זאת, בנו יאיר התנפל כמוצא שלל רב על סדרת הטלוויזיה המגוללת את פשעיו של ג'פרי אפשטיין. בוגר הפוסיקט מכנה מעכשיו את בוגרי הקרן, בהם הרמטכ"ל ושופטים בכל הערכאות, כ"בוגרי קרן הפדופילים", ויש מי שנוהה אחר הבליו.

אפשטיין שימש בחבר הנאמנים של קרן וקסנר בשנים 1992־2007. הוא מעולם לא שימש בתפקיד ניהולי בקרן ולא היה לו מגע עם העמיתים. לא אני ולא חבריי ללימודים הכרנו את שמו, ובוודאי שלא פגשנו אותו. ברגע שנחשפו פשעיו, ניתקה איתו הקרן מגע. אבל לחסידי כת ה"דיפ סטייט" החשיפה התאימה ככפפה ליד. נפלה לידיהם הזדמנות להכתים רבים מבכירי השירות הציבורי על כל ענפיו, שהעזו לחטוא ברכישת השכלה. ידע ומקצועיות הם תכונות שמפריעות ליצירת נאמנות עיוורת. גם הנאשם נתניהו, בוגר MIT הסמוכה להרווארד, מצטרף בשמחה.

את לזלי וקסנר פגשתי פעם אחת לקראת סוף שנת הלימודים בארה"ב, כדי להודות לו, ויש לי על מה. מעולם לא הכרתי את קשריו העסקיים או האישיים, ולמעט העובדה שהרוויח את כספו בעסקים לגיטימיים - אין לי עניין בהם. מדי שנה מביא שלדון אדלסון לישראל עשרות אלפי צעירים יהודים במסגרת הפרויקט הנפלא "תגלית". גם את קשריו העסקיים והאישיים של אדלסון אינני מכיר, והעובדה שהפרויקט הזה עשוי להיות ממומן מכספי הימורים אינה גורעת דבר מתפארתו.

אם דבק רבב במעשיו - הוא צריך לתת את הדין. אם לא - צריך להגיד לו תודה. כמו שמדינת ישראל תצטרך להגיד תודה לנתניהו, גם אם יורשע כעבריין, על כל מה שעשה למענה. בכל מקרה, הניסיון להכתים את בוגרי התוכניות של וקסנר הוא חלק מהמאמץ לפרק ולכופף את שארית האינטליגנציה שעוד נותרה בשירות הציבורי בישראל.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13

tguvot@maariv.co.il