השבוע חל ט' בתמוז. יום שלפי מניין הנוצרים הוא 1 ביולי, היום שבו יכול היה בנימין נתניהו להחיל ריבונות בבקעת הירדן, ביהודה ובשומרון. יכול היה, אבל כצפוי - לא עשה דבר. אבל במקום שתקום האופוזיציה ותלגלג עליו ועל הבטחותיו החלולות, בחר השבוע יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ עפר שלח, לנסות לשכנע את הוועדה להטיל על מבקר המדינה לחקור את פרשת הצוללות. הוא נכשל כמובן, לא כיוון שאינו ניחן בכושר שכנוע, אלא כיוון שהוא מייצג אופוזיציה קטנה, וחברי הקואליציה בוועדה מרובים מחברי האופוזיציה. עניין של מתמטיקה פשוטה.

אבל אני אינני עוסק במתמטיקה, אלא במאבק בשחיתות. בחשש שמא גם נתניהו נגוע בעסקה מושחתת שפגעה בביטחון ישראל. ולכן, לפני שאעסוק בהחלת הריבונות, ואלעיג על כל אלו שהאמינו בנתניהו ובהבטחותיו, ואראה איך בעברית הוא מבטיח ריבונות, ובאנגלית - שתי מדינות, אנקה קודם את השולחן מהצוללות שנערמו עליו שוב. אני סבור כי על פי הודאתו שלו - נתניהו קיבל מתנות אסורות ("תיק 1000"). נתניהו בטוח שמותר לו לקבל מתנות כאלו. אני בטוח שאסור. יבואו השופטים ויכריעו.

אבל דווקא מתוך עמדה זו אני מבקש להציג אפשרות משונה, חתרנית כמעט, כי היא מנוגדת לדעתם המוצקה והנחושה של עיתונאים חשובים וקובעי טון בתקשורת הישראלית, ושל פוליטיקאים מן האופוזיציה, בעיקר כאלו שנתניהו פיטר פעם. עד היום לא ראיתי אפילו בדל הוכחה שנתניהו קיבל טובות הנאה בפרשת הצוללות, ספינות השטח והמספנות או בפרשת מכירת הצוללות למצרים. או שפעל בפרשות הללו כדי שמקורביו יתעשרו.

בוגי יעלון, לעומת זאת, משוכנע שנתניהו עשה מעשה בגידה. וכיוון שבניגוד לעיתונאים או לפוליטיקאים אחרים, הוא היה רמטכ"ל ושר ביטחון, והיה עד ואפילו שותף לפרשיות הללו - אי אפשר לדחות את דבריו רק בטענה שהוא מונע משאיפת נקמה אחרי שנתניהו פיטר אותו. בניגוד לכמה עיתונאים, אני לא "עשיתי דוקטורט" על פרשת הצוללות. אבל השתכנעתי כי רבים מאלו שהרבו לחקור הגיעו למסקנות מעוותות כי יצאו לדרך מתוך דעה קדומה, מתוך ביטחון כי נתניהו מכר את ישראל בעד בצע כסף. וכי למה יסכים נתניהו לתת לקנצלרית גרמניה בסתר אישור למכור צוללות מתקדמות למצרים? ברור: כיוון שהוא בוגד ומרוויח הרבה כסף מהעסקה. אין הסבר אחר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: אלוני מור)ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: אלוני מור)

השבוע ראיינו, בן כספית ואני, בתוכנית הרדיו שלנו ב־FM 103 את האלוף בדימוס יעקב עמידרור - מי שהיה, בין השאר, גם ראש המטה לביטחון לאומי, ולמחרת את האלוף בדימוס עמוס גלעד - מי שהיה, בין השאר, גם ראש המטה הביטחוני־מדיני במשרד הביטחון. אני מכבד את שני האנשים הללו. ואני מאמין שהם דוברים אמת. כל אחד והאמת שלו. הם לא היו חלוקים לגבי רוב העובדות, רק על משמעותן ופרשנותם. סוג של "סיפור רשומון": כל העדים ראו אותו מעשה אונס ורצח ביער. וכל אחד מהם, מנקודת מבטו וחלקו באירוע - מספר סיפור אחר.

טענה מוכרת אחת היא שחיל הים והצבא רצו רק חמש צוללות, ונתניהו כפה עליהם קניית צוללת שישית. למה? לכאורה משום שבן דודו, איש העסקים נתן מיליקובסקי, מוכר פלדה לתאגיד הגרמני הבונה את הצוללות. בא עמידרור ואמר בפשטות: לא נתניהו - אלא אני. אני דרשתי ושכנעתי שישראל זקוקה לשש צוללות. וגם צריכה להתחייב על עסקה עתידית לשלוש צוללות נוספות שיחליפו בבוא העת את הצוללות המתיישנות.

עמוס גלעד טען בעקשנות שהצבא התנגד לרכש צוללת שישית. ומה בכך? איך זה מוכיח משהו? הצבא התנגד גם לכיפת ברזל, וגם להקמת גדר ההפרדה עם איו"ש ובגבול מצרים. אני זוכר את הרמטכ"ל יעלון בוועדת החוץ והביטחון אומר לנו "תנו לצבא את הכסף ונדע לייצר איתו הרבה יותר ביטחון מאשר בעזרת גדר". בשני המקרים הכריע הדרג המדיני בניגוד לעמדת מערכת הביטחון. ויש עוד עשרות דוגמאות. מכאן ועד לטענה כי נתניהו קנה צוללת שישית רק כדי להעשיר את איש חסדו מיליקובסקי או את המתווכים הישראלים - ת"ק פרסה.

טענת הבגידה נסמכת בעיקר על האשמת נתניהו במתן אישור לגרמניה (בסתר, בלי לשתף רמטכ"ל, שר ביטחון או קבינט) למכור למצרים צוללות מתקדמות. "המתן בסתר" הזה לא ברור גם לי. טענת "הסוד" מוזרה מאוד, כי באמת אין סוד ביטחוני כזה שלא מגלים לשר הביטחון או לרמטכ"ל. גם העובדה שנתניהו הכחיש שהעניק לגרמניה אישור כזה - נראית רע. אבל בעיקר במישור הציבורי ולא הביטחוני. ודאי שאין כאן אפילו ראשית ראיה למעשה פלילי, אלא אם מי שמשרטט את קווי העלילה מניח מראש, כעובדה, כוונה פלילית שאותה הוא מנסה להוכיח.

אבל עמידרור אמר בפשטות שמצרים החליטה לקנות צוללות, ואם גרמניה לא הייתה מוכרת להם (בגלל התנגדות ישראלית) היו צרפת או קוריאה הדרומית או סין עושות זאת. טווי תיאוריות הקשר מוכיחים באותות ובמופתים שכאשר הגיע שר החוץ הגרמני פרנק וולטר שטיינמאייר לפגישה עם נתניהו (בנוכחות נציג משרד החוץ יעקב הדס) בנובמבר 2014, וביקש אישור למכור צוללות מתקדמות למצרים - התנגד לכך נתניהו בחריפות (בגלל נוכחותו של הדס) אף על פי שכבר באוגוסט העביר בסתר אישור כזה לקנצלרית מרקל. וכי יעלה על דעתכם שמרקל תשלח את שר החוץ שלה בנובמבר לקבל אישור שכבר קיבלה באוגוסט? האם ייתכן שהיא הסתירה את העסקה משרי הקבינט שלה? מדוע? מבחינת גרמניה זו עסקה מסחרית רגילה (למעט הרגישות לגבי ישראל וביטחונה) ועצם ייצור הצוללות למצרים אינו עובדה היכולה להישאר סודית זמן רב.

גלעד אינו מכחיש שמצרים הייתה יכולה לקנות צוללות גם בארצות אחרות, אבל הוא אומר: עובדה שהעדיפו לקנות בגרמניה ואסור היה לישראל להסכים לעסקה. זו כמובן עמדה ערכית שאני יכול לתמוך בה. לא הוכחה פלילית.

יעקב עמידרור  (צילום: פלאש 90)יעקב עמידרור (צילום: פלאש 90)

והיה גם סיפור "ספינות השטח", שהיו דרושות להגנת אסדות הגז הישראליות בים התיכון. מספנה דרום קוריאנית זכתה במכרז הבינלאומי, אבל יעלון סיפר שהופעלו "לחצים" על מערכת הביטחון לביטול המכרז ולהעברת החוזה למספנות תיסנקרופ. גם זה חלק מ"תיק 3000" שהיועץ המשפטי לממשלה קבע שנתניהו אינו חשוד בו, ומתנגדי נתניהו בטוחים שהוא כן. גם זאת הסביר עמידרור בפשטות: המספנה הגרמנית הציעה הנחה משמעותית. "איפה ההנחה?!", צועקים כל המשוכנעים שנתניהו אשם בתיק 3000, אף שאינו חשוד בו.

ועמידרור הסביר: כל הזמנה מבצעית שיוצאת ממערכת הביטחון נוטה "להשמין" בפרק הזמן החולף בין הצהרת הכוונות הראשונית לאספקת המוצר. תחילה ביקשו ספינות קטנות, ולאט־לאט התארכו הספינות. התרחבו, נוספה עוד אנטנה. רדיו. מזגן. טסות מגנזיום. והתוספות בלעו את "ההנחה". כל מי שקנה רכב חדש וקיבל הנחה, ואחר כך הוסיף עוד פנסי ערפל, מערכות בטיחות או טסות מגנזיום - יודע איך נבלעות הנחות כאלו כבמטה קסם.

אינני יודע אם זה מה שקרה במקרה ספינות השטח. אבל גם לא הצלחתי להשתכנע שעצם העברת ההזמנות לגרמניה מוכיחה את אשמתו של נתניהו. וגם לא השתכנעתי שהתביעה להקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשה זו נקייה ממניעים פוליטיים. יבואו השופטים ב"תיק 3000" ויגלו לנו מה האמת. ואם בתוך המשפט או בעקבותיו יתגלו עובדות מפלילות נגד נתניהו - שיעמוד לדין גם בפרשה זו.

ועכשיו, אחרי שניקינו את השולחן מפרשת הצוללות: הבה נגיע לעיקר: החלת הריבונות. הרי אמרתי לכם מראש שלנתניהו אין אומץ להחיל ריבונות, נכון?
 
tguvot@maariv.co.il