זה היה מנגנון תשלום מוטה אבטלה ולא מוטה תעסוקה - מנגנון ללא תנאים וללא גמישות, שלמעשה עודד, גם אם לא התכוון, להוציא כמה שיותר עובדים לחל"ת. עכשיו, כשהמשק התחיל להתאושש, אבל ההגבלות המתחדשות עצרו, לפחות לעת עתה, את ההשתקמות - קשה מאוד להיגמל מההתמכרות הזאת. לפיכך יש מסקנה ברורה מכל משבר הקורונה: מנגנון דמי האבטלה בישראל חייב לעבור רפורמה וחייב להפוך גמיש יותר. אני בכלל לא בטוח שמדובר בהכרח בהוצאות גבוהות יותר על תשלומי אבטלה, אלא על מנגנונים שיתמכו בתעסוקה בעת משברים כלכליים.
2. השבוע הוציא המוסד לביטוח לאומי מסמך מאיר עיניים על הביטחון הסוציאלי במבט השוואתי לעולם. כתב אותו ד"ר ז'ק בנדלק, ואת עיקריו אני מביא פה. הדשא של השכן לא בהכרח תמיד ירוק יותר, אבל ישראל חייבת לאמץ לפחות את מנגנון התשלום לאבטלה חלקית, כפי שנהוג במדינות רבות. בישראל הרי יש שני מצבים בלבד - עבודה או אי־עבודה ותשלום דמי אבטלה - אין משהו באמצע. כלומר, עבודה חלקית פלוס תשלום דמי אבטלה. אבטלה חלקית בישראל אינה מקנה זכאות לדמי אבטלה לעובד או סבסוד שכר למעסיק - והדבר דחף מעסיקים להוציא עובדים לחל"ת במהלך משבר הקורונה או לפטרם. זו גם הסיבה, בין היתר, לשיעורי האבטלה הגבוהים מאוד בישראל (יותר מ־20%) בהשוואות עולמיות.
אחרי שישראל נהנתה שנים ארוכות משיעורי אבטלה נמוכים מאוד לאורך תקופה ארוכה, האפשרות של דמי אבטלה חלקיים הופכת לחשובה מאוד דווקא בתקופות משבר כמו הקורונה, כשמתאפשר למעסיק ולעובדים לקצר את שעות העבודה של העובד - שמקבל על כך פיצוי - ובכך למנוע פיטורים ופגיעה בשכר. רוב מדינות אירופה הפעילו תוכניות שנועדו למנוע פיטורים המוניים על בסיס המנגנון הגמיש הזה.
סבסוד שכר העובדים, למשל, אפשר למפעלים רבים להעסיק עובדים לשבוע עבודה מקוצר ובכך לשמור על מקומות העבודה ולהחזיר את העובדים למשרה מלאה בסוף המשבר. לפי הביטוח הלאומי, תוכניות אלו קיימות זה שנים רבות בכמה מדינות באירופה, בשמות שונים, כגון עבודה מקוצרת בגרמניה, אבטלה חלקית בצרפת, רגולציה זמנית של תעסוקה בספרד ותוכנית לשמירת מקומות עבודה באנגליה, שהופעלה במיוחד לתקופת משבר הקורונה.
אילו אירועים מזכים בדמי אבטלה חלקיים במדינות מערביות? נסיבות חריגות כגון כוח עליון (בלגיה, גרמניה), משבר כלכלי עמוק (צרפת, ספרד), תנאי מזג אוויר יוצאי דופן (שווייץ, לוקסמבורג) או קשיי נזילות במפעלים בסכנת פשיטת רגל (איטליה).
בעקבות משבר הקורונה, מדינות אחדות הקלו אף יותר בתנאי הזכאות לדמי אבטלה במקרים של קיצור שעות עבודה, למשל באמצעות העלאת התקרה לתשלום, הארכת תקופת הזכאות המרבית, ביטול ימי ההמתנה לתשלום או פטור מתשלום דמי ביטוח על דמי האבטלה. ושימו לב לנתון החשוב הבא: בשיא המשבר, שיעור השכירים שקיבלו דמי אבטלה בשל אבטלה חלקית הגיע ל־45% בצרפת, ל־28% באנגליה, ל־26% בגרמניה ול־24% בספרד. המשמעות היא שרבע עד חצי מהשכירים עבדו בצורה חלקית והשלימו את הכנסתם עם דמי אבטלה חלקיים. לכן מנגנון גמיש של דמי אבטלה חלקיים היה מאפשר, ככל הנראה, לחלק ניכר מהשכירים שיצאו לחל"ת בישראל להמשיך לעבוד בצורה חלקית.
3. בתחום הסיוע לעצמאים מביא ד"ר בנדלק כמה השוואות מעניינות. ראשית, ישראל לא חריגה באי־תשלום דמי אבטלה לעצמאים - רק בפינלנד ובאיסלנד קיים ביטוח אבטלה ממלכתי וחובה לעצמאים. ולהשוואות הסיוע:
ומה שולם בישראל? פעימה ראשונה לעצמאים ולבעלי עסקים קטנים, עד לסכום מרבי של 6,000 שקל. בפעימה השנייה, בקיומם של תנאים מסוימים, ניתן מענק מרבי של עד 10,500 שקל, עם תוספת לעסקים קטנים של עד כ־3,000 שקלים (וכזכור, גם אי־תשלום ארנונה למשך שלושה חודשים). ברור שיש מדינות נדיבות מישראל (כמו גרמניה ודנמרק), אבל יש מדינות שבהן המצב די דומה, ואפשר להניח שהתוכנית החדשה שמתגבשת בימים אלו תכלול סיוע נוסף לעצמאים, כי ההגבלות מתחדשות. אלא שהבעיות, כמו תמיד, הן האיחור בתגובה, הסיבוכים הביורוקרטיים והתקיעות בצנרת של הכסף (המעבר בין המדינה לסקטור העסקי והאזרחים). אומנם אלו בעיות שתוקנו בהמשך בחלקן, אבל יצרו כצפוי תסכול בקרב העצמאים.
4. אחת הבעיות שנוצרו עם ההתמכרות לחל"ת היא מתי לעצור את זה ולא להאריך את תקופת תשלום דמי האבטלה. אך כל עוד המשבר מכה בעסקים ובעובדים - אי אפשר לעצור. צריך לזכור שהתקופה המרבית לתשלום דמי האבטלה בישראל היא מהקצרות מבין מדינות ה־OECD. הממוצע עומד על 15 חודשים, ואילו בישראל הוא עומד על שבעה חודשים בלבד. רק בשבע ממדינות הארגון התקופה קצרה יותר מהממוצע:
בהונגריה (שלושה חודשים), בארה"ב ובצ'כיה (חמישה חודשים), באנגליה (שישה חודשים) ובקוריאה הדרומית, משך התקופה הוא בדיוק כמו בישראל (שבעה חודשים). בשבע מדינות תקופת תשלום דמי האבטלה המרבית היא ארוכה במיוחד ועומדת על 24 חודשים: בגרמניה, בהולנד, בפורטוגל, בספרד, בנורווגיה, באיטליה ובצרפת. באיסלנד, מדינה קטנטונת, מתקיימת התקופה הארוכה ביותר - 30 חודשים (שנתיים ורבע), ואילו בבלגיה אין הגבלת זמן כלל.
בכמה מדינות, מציינת העבודה של הביטוח הלאומי, תקופת התשלום המרבית תלויה במאפייני דמוגרפיה כמו גיל המובטל ומספר התלויים בו. בישראל, לדוגמה, צעירים עד גיל 25 זכאים ל־50 ימים, ובני 45 ויותר - ל־175 ימים. במדינות אחרות התקופה המרבית לתשלום תלויה גם במשך תקופת העבודה.
5. האבטלה כרגע בשיעורים גבוהים, ומטבע הדברים, יש לא מעט טרמפיסטים שרוכבים על הגל הזה של אבטלה בעקבות הקורונה, אף שאין שום קשר בין הדברים. אני מתכוון בעיקר לחברות כמו אמדוקס, התעשייה האווירית והפניקס, שמפטרות עובדים, תוך שהן יוצרות את הרושם (ייתכן שבין היתר בעיקר מצדה של התקשורת) שהפיטורים נגרמו בעקבות משבר הקורונה. במקרה של שלוש החברות האלה - אין שום קשר. התעשייה האווירית היא חברה לא יעילה מקדמת דנא, ולכן ההתייעלות שם מתבקשת; הפניקס, חברת ביטוח, פועלת בענף שגם הוא חיכה להזדמנות כדי להתייעל - ומצא אותה; ואמדוקס היא בכלל חברה גלובלית בתחום ההייטק, כך שהניסיון לייצר רושם שפיטורי העובדים בחברות הללו קשורים לקורונה נראה כאחיזת עיניים. יש לנו מספיק אבטלה בגלל הקורונה, לא צריך לייצר עוד ממנה בלי כל קשר לנגיף.
6. ויש עוד תוצאות לוואי של הקורונה: הכלכלה השחורה, שבלאו הכי היא עצומה בישראל (ההערכות מדברות על 20%־25% מהכלכלה), קיבלה כנראה משנה לגיטימציה בתקופה הזאת - בין אם העלמת מס בישראל היא נורמה מושרשת ובין אם התחושה היא שהממשלה לא עשתה די בשביל העצמאים והעסקים קטנים ולכן יש לגיטימציה להעלים מס. בין אם הדבר נובע מתחושה של מצוקה ובין אם משלושת הגורמים גם יחד, המוטיבציה לעבוד "בשחור" גברה במהלך הקורונה, כיוון שעסקים קטנים רבים בתחום המזון, למשל, בצוק העתים, עברו למכירה ישירה לצרכנים במקום למסעדות. אי אפשר לאמוד את היקף התופעה, כמו שאי אפשר לדעת מה היקף התופעה הכללית של הכלכלה השחורה - אבל היא בהחלט קיימת.
התרעות פיקוד העורף