1. דווקא בשבוע הזה חשוב להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולשאוב אופטימיות מכמה נתונים. הנתון הראשון הוא שהכנסות המדינה ממסים (הן ישירים - מסי הכנסה, והן עקיפים - מע"מ, בלו על דלק וכו') בחודש יוני, החודש השני המלא לחזרה ההדרגתית של המשק לפעילות, ירדו ב־1.1% בלבד לעומת החודש המקביל אשתקד. במבט חצי שנתי, ההכנסות ממסים בינואר־יוני 2020 ירדו בכ־5% לעומת חצי השנה המקבילה אשתקד, כמובן כתוצאה של ההאטה הדרסטית בפעילות, במיוחד במרץ־אפריל. הכנסות המדינה ממסים הן אחד הפרמטרים שמעידים על בריאות המשק, והירידה המינורית ביוני ממחישה את הפוטנציאל לחזרה מהירה לתפקוד מלא - כל עוד ההגבלות לא מביאות לסגירה חוזרת של המשק והמסחר.
הנתון השני הוא מספר החוזרים לעבודה: מאז החלו ההקלות בסגר ב־19 באפריל (בהתחלה ההקלות היו מינוריות בלבד), חזרו לעבודה כ־393 אלף עובדים, ומנגד נרשמו כ־140 אלף דורשי עבודה חדשים. כלומר, בנטו מדובר בחזרה של כ־250 אלף עובדים. נכון, זה עדיין לא קצב משביע רצון, כי יש כעת כ־848 אלף מובטלים, מהם כ־579 אלף בחל"ת, אבל בהתחשב בכך שבישראל אין דמי אבטלה חלקיים, המגמה הייתה ברורה: מדי יום, על פי דיווחים של לשכת התעסוקה, היו יותר חוזרים לעבודה מאשר דורשי עבודה. כל זה עד יום רביעי השבוע, כשהמגמה התהפכה בעקבות העלייה בתחלואה והחזרת חלק מהמגבלות.
הנתון השלישי הוא ירידה משמעותית בשיעורי התמותה, שגם כך נמוכים מאוד ברמה העולמית. ישראל שנייה בין מדינות ה־OECD במיעוט מקרי מוות מהנגיף - רק אחרי איסלנד, שקשה מאוד לראות בה קנה מידה להשוואה (340 אלף תושבים לעומת 9.2 מיליון בישראל). המגמה הזו, שניכרת גם במדינות אחרות, יכולה להיות מוסברת בגידול במספר הבדיקות, אבל יכול להיות לה הסבר נוסף: היחלשות הנגיף. יש גורמי בריאות עולמיים שאומרים זאת במפורש, ויש שאומרים זאת בחדרים סגורים.
השבוע, בוועידת OECD של "מעריב", הייתי נוכח בדיון הסוער והאמוציונלי בין פרופ' גליה רהב מבית החולים תל השומר לבין פרופ' יורם לס, תוך שהשניים מטיחים זה בזה האשמות על חוסר אחריות. פרופ' רהב אמרה בחצי פה שיש כנראה שינוי בעוצמת הנגיף, אבל הוסיפה שזה לא מדעי. פרופ' לס, עם כל הביקורת והלעג על דבריו מהברנז'ה הרפואית, צודק לחלוטין בדבר אחד: עד עתה אין שיעורי תמותה גבוהים בישראל, וזה נבדק במחקר שעשה ה"פייננשל טיימס".
אם אין תמותה עודפת, ואם הנגיף נחלש - זהו שיקול שחייב להיכנס למערכת האיזונים העדינה שבין בריאות הציבור לבריאות הכלכלית. ישראל לא צריכה לחזור לסגר מלא ולהסיג לאחור את ההתאוששות הכלכלית, כי יהיו לכך השלכות כבדות: אבטלה כרונית, העמקת הגירעון ומיתון שלא רואים את סופו.
2. גורם רפואי שהיה שותף בהתחלה למערך הייעוץ סביב הטיפול בקורונה אמר לי השבוע: "אכן, כנראה שהנגיף נחלש. התימוכין לכך הוא ששיעור התמותה יורד ביחס לשיעור הנדבקים. היה לאחרונה כנס פתולוגים בינלאומי. הרבה מאוד פתולוגים טוענים שארגון הבריאות העולמי, בתירוץ לא מובן, המליץ לא לעשות אוטופסיה (ניתוח שלאחר המוות). כשאתה לא מבצע אוטופסיה, אתה לא יודע בוודאות מהי סיבת המוות. אתה יכול רק לשער.
"פתולוגים, למרות ההמלצות, התחילו לעשות אוטופסיות, ואז התברר שהנגיף הוא באמת בעייתי לאנשים עם מחלות רקע כמו סוכרת ומחלות לב, אבל שהוא לא נגיף קטלני. איש מבוגר בלי מחלות רקע בהחלט יכול להחלים ממנו. בנוסף, גם הטיפול השתפר דרמטית כתוצאה מהלמידה של הנגיף. אני מכיר מצוין את פרופ' עידית מטות מאיכילוב, והיא צודקת בנוגע להגדרה שהעלתה את מספר החולים קשים באופן מלאכותי.
אם היא אומרת שחלק מאלה שמוגדרים חולים קשים יושבים במיטה ונעזרים קצת בחמצן - היא יודעת. שאלתי בערך 15 רופאים, וכולם אומרים את אותם דברים. ואם כל כך הרבה רופאים שמטפלים בחולים אומרים את זה - סימן שהם צודקים ואולי שכל ה'חכמים' במשרד הבריאות ילכו ויתייעצו איתם, לפני שמחטיפים לכולם ימינה ושמאלה, מבחינה כלכלית.
"אנחנו נמצאים עכשיו, במידה לא מבוטלת, במוד של פאניקה. אני ממש לא אומר, חלילה, שלא צריך להגן על בתי האבות, או שלא צריך לעצור את ההפקרות באולמות השמחה. אבל אם אתה מסתכל על מגיפות, המטרה היא לא לנצח את הווירוס - זו לא תחרות - אתה לא באמת מנצח וירוס. המטרה היא לשמור את הכלכלה במצב הכי טוב עם מינימום התמותה האפשרית. זו מהות העניין. אם החרבת את המשק ואחר כך הכרזת שיש לך 'רק' 340 מתים, לא בטוח כמה באמת ניצחת".
3. ד"ר סטויאן אלכסוב הוא נשיא האיגוד הפתולוגי הבולגרי, שהשתתף לאחרונה בסמינר מקוון בנושא הקורונה מנקודת מבטם של פתולוגים ממדינות שונות באירופה, בהן שווייץ, צרפת, גרמניה, איטליה וספרד. הכותרת של דבריו הייתה: "אף אחד לא מת מהקורונה, מדובר בזיהום שלא מוביל למוות".
עוד במאי תקף אלכסוב בחריפות את ארגון הבריאות העולמי, כשאמר בראיון כי מדובר ב"ארגון פשע רפואי שזרע פחד וכאוס בלי לספק הוכחות כי מדובר במגיפה". רבים בוודאי ילעגו לדברים, אבל כדאי מאוד לקרוא את המשך נימוקיו. פתולוגים רבים מסכימים איתו.
פתולוגים, אומר אלכסוב, עובדים על פי נהלים מסוימים, ולפי הפרוטוקול הם אמורים לרשום את המחלה הראשונה, המחלה השנייה, המחלה השלישית וסיבת המוות. כשהם קובעים שהחולה מת מקורונה, הם מתכוונים לכך שהנגיף הוביל לדלקת ריאות שהובילה למוות, ללא מחלות אחרות באיברים אחרים ובמערכות אחרות.
אך בדיקות כאלה לא נעשות, אומר אלכסוב, ופתולוגים ברחבי העולם נאלצים לקבוע שאם חולה שנשא את הנגיף מת, סיבת המוות היא אוטומטית "קורונה". הוא מדגיש שנוצר שיח בין פתולוגים לווירולוגים ברחבי העולם שדעתם די דומה: אנשים מתים עם הקורונה, אבל לא מהקורונה - וכמובן שיש הבדל בין השניים. לדבריו, "ארגון הבריאות העולמי הכריז על מגיפה עוד לפני שהיו עובדות שתמכו בכך ויצר כאוס עולמי. כפתולוג שעובד עם הוכחות אני שואל: איפה ההוכחות שלכם?".
למתעניינים, ניתן למצוא את הראיון עם אלכסוב בגוגל. אפשר להרים גבה, אפשר להתווכח, אבל אני מעדיף לקרוא עדויות של אנשי מקצוע ולא מסמך בן אלפי מילים שכתבה רגולטורית במקביל להתפטרותה. פרופ' סיגל סדצקי מזכירה לי את "אנשי המקצוע" בכלכלה שאמונים על קבלת החלטות כבדות משקל, אבל מעולם לא ניהלו חנות מכולת. כלומר, מנותקים מהשטח ורואים בכל דעה מהשטח "משוחדת".