כבר בעיצומו של הגל הראשון היה ניכר שרח"ל, רשות החירום הלאומית והמרכז לניהול משברים לאומיים - שהוקמו כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה והמלצות ועדת וינוגרד - אינם ממלאים את ייעודם בניהול המשבר. אבל את הפערים הללו ניתן וצריך היה להשלים.
אפשר היה למנות אדם בכיר שיעמוד בראש רשות החירום, ולספק לו את הסמכויות הנדרשות. דמות כזו הייתה יכולה להתריע בפני ראש הממשלה כי ישראל לא רק שלא התקדמה מבחינת המוכנות שלה להתמודדות עם התפרצות נוספות; במקרים אחדים, כמו למשל במרכז השליטה בתל השומר, היא אפילו הלכה לאחור.
המשל"ט, הגוף החשוב ביותר בהתמודדות עם המגיפה, עבר בסוף מאי באופן רשמי מהמוסד וצה"ל למשרד הבריאות. כיום מתברר שבניגוד לצפוי העברת האחריות רוקנה אותו מתוכן. גם היעדרו של מטה הסברה לאומי היה בולט במיוחד בעיצומו של הגל הראשון. למרות זאת, גם בעניין זה לא נעשו פעולות כדי להשלים את הפערים.
פרטים נוספים שהם אבני יסוד בניהול חירום במדינות מתקדמות, כמו תוכניות מגירה, גיבוש תפיסות חירום, מוכנות לתרחישם קיצוניים, רשימות לגיוס אנשי מילואים, דרישות להקצאת כוח אדם, פשוט לא היו קיימים.
סדר היום הוכתב על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בשיח פיקטיבי על סיפוח וריבונות, שלא הוביל לדבר, ובמאבקי כוחות בינו לבין ראש הממשלה החליפי בני גנץ. המוכנות לגל שני לא הייתה בשום שלב בראש סדר העדיפויות של הממשלה, שהוקמה כממשלת חירום לטיפול בקורונה, זאת למרות הסימנים הברורים שעלו מהשטח והדוחות שהציגו אנשי המקצוע.
דיכוי העקומה בגל הראשון ומספר הנפטרים הנמוך בהשוואה לאיבוד השליטה בהתפשטות המגיפה בעולם, גרמו לצמרת המדינית להתפאר בהישג הישראלי. ואכן, החלטות נכונות של נתניהו בתחילת הדרך, ניצול כוח האדם האיכותי של צה"ל, המוסד והשב"כ וגם אנשי המחקר והצוותים הרפואיים בבתי החולים, סייעו לגשר על הקושי של משרד הבריאות להתמודד עם משבר בסדר גודל כזה.
ההיבריס של ראש הממשלה ניצח הכל: לקחים לא נלמדו, דיונים לא התקיימו, ופעולות נדרשות לא התבצעו. כל שחקן תיאטרון מתחיל יודע שאימפרוביזציה טובה בגישור על חוסר בתוכן רק לזמן קצר. את השיעור הזה לומדים עכשיו אזרחי מדינת ישראל על בשרם.
ראש הממשלה ידע לנכס לעצמו את ההישגים של הגל הראשון, אבל עכשיו, כשהתוצאות שונות והכאוס חוגג, בסביבתו יודעים להצביע בכל פעם על אשם אחר במצב: פעם זה הציבור שנוהג בחוסר אחריות, הפקידות שלא מתפקדת, ראש שירותי הבריאות הפורשת פרופ' סיגל סדצקי, השותפות עם כחול לבן שמסרבלת את תהליך קבלת ההחלטות. אפילו ישראל כ"ץ חווה התקפה מבית על תפקודו כשר אוצר, והרשימה עוד ארוכה.
אלא שהאחריות היא קודם כל של ראש הממשלה, והוא מבין זאת היטב. אם ההתמודדות עם נגיף הקורונה אכן משולה למלחמה בשדה הקרב, אזי כל המודיעין הנדרש היה כבר על השולחן. השאלה לא הייתה האם, אלא מתי תתפרץ המגיפה פעם נוספת. האמת העצובה היא שישראל כמעט לא עשתה דבר לשיפור רמת המוכנות, הכשירות והניהול. כך בדיוק נראה מחדל.
בצה"ל, כפי שנהוג לאחר מבצעים ומלחמות, עשו את כל הסיכומים הנדרשים. את המסקנות ותוכניות העבודה הציגו לשרי הביטחון בנט וגנץ, אבל עד עכשיו לא התנהל דיון מסכם על הגל הראשון בקבינט או אצל ראש הממשלה, ועכשיו אנחנו כבר בעיצומו של הגל השני.
אבל עכשיו התמונה השתנתה גם מבחינת הצבא. אם בגל הראשון המתיחות הביטחונית הייתה נמוכה, כעת מדובר במשהו אחר לגמרי. בראש ובראשונה בשל החשש מתגובה איראנית על התקיפה במתקן להעשרת אורניום בנתנז, אשר מיוחסת לישראל.
אם ישראל אכן עומדת מאחורי התקיפה, שדורשת יכולת ביצוע גבוהה בעיקר ברמה המודיעינית, הרי שמדובר בהישג יוצא דופן. המצב הקשה שבו מצויה טהרן כרגע היווה שעת כושר לביצוע פעולות מסוג זה, והיכולת שלה להגיב מוגבלת, אבל לא ברור מדוע היה דחוף ל"גורם בארגון ביון מהמזרח התיכון" להדליף ל"ניו יורק טיימס" שישראל עומדת מאחורי התקיפה.
גם המצב ביהודה ושומרון אינו דומה למה שהיה במערכה הראשונה. חודשיים של חוסר תיאום ביטחוני אומנם לא הובילו להסלמה בשטח, אבל הפוטנציאל עכשיו גבוה הרבה יותר. בינתיים גם ברשות הפלסטינית הקורונה מכה. רק בחברון מתקרב מספר החולים ל־4,000. לשם השוואה, בגל הראשון בכל הרשות הפלסטינית היו מאות חולים. המצב הכלכלי הקשה, הקורונה המשתוללת והפסקת התיאום הביטחוני מעלים את רמת המתיחות ביו"ש, גם לאחר שנושא הריבונות ירד בינתיים מהפרק.
בעזה לעומת זאת מצב תחלואת הקורונה הוא הטוב ביותר באזור. אבל מבחינה כלכלית הקורונה מכה גם שם, ובחודש האחרון הג'יהאד האסלאמי יורה יותר רקטות לעבר ישראל מאשר בחודשים שקדמו לו.
התרעות פיקוד העורף