הלו, יש מישהו בבית? אלפי אנשים נכנסו לבידוד בשבוע האחרון בגלל הודעות שגויות שקיבלו ממשרד הבריאות, ואינם יודעים איך לנהוג. להישאר בבידוד? לצאת על דעת עצמם? יש כאלה שפשוט הפסיקו להסתובב עם טלפון. זו דרך מצוינת להימנע מטרטורי הממשלה.

הורים מותשים מדאגה לפרנסתם ומטיפול 24/7 בילדיהם המקורקעים התבשרו שגם הקייטנות מבוטלות, ומנגד, מארגני הקייטנות צריכים להתמודד עם הנזק הכספי. עובדי ענפי התיירות, התרבות והאירועים איבדו את מטה לחמם, בתי עסק, שמשנים להם מדי יום את ההנחיות, כבר אינם מסוגלים להחזיק צוות עובדים יציב או לעמוד בדמי השכירות, ומסכנים גם את היציבות הכלכלית של המשכירים.

כמות פשיטות הרגל זינקה ב־75%, וזו רק ההתחלה. חדרי כושר, מסעדות, תחבורה ציבורית - כולם התחילו לפרש ביצירתיות את ההנחיות המבולבלות שניתזות לעברנו מדי יום כלאחר יד, כי אין ברירה. נבחרי הציבור צריכים להשאיר לעצמם די זמן לעסוק בדבר החשוב מכל: הפוליטיקה. 

ברקע, ראש שירותי בריאות הציבור מתפטרת, לאחר שמנכ"ל משרד הבריאות התפטר, ושר הבריאות הקודם ברח כל עוד נפשו בו. השר הנוכחי אינו בעל רקע בניהול מערכות גדולות, ולא רק שאין לו תוכנית ברורה, הוא גם מבטל את הביקורת על מסיבת יום ההולדת של אשתו, כי "הכל היה בהתאם להנחיות" ומדובר ב"רכילות זולה". האם ראוי שיחגוג כשהוא דורש מהציבור לבטל מסיבות בר מצווה, בריתות וחתונות? דוגמה אישית זה פאסה, ואף אחד מנבחרי הציבור לא חולם להתנצל או תוהה לאן היא נעלמה.

לשכת התעסוקה בימי קורונה (צילום: אלוני מור)לשכת התעסוקה בימי קורונה (צילום: אלוני מור)

הממשלה דורשת מהאזרחים לשתף פעולה, אבל ההנחיות שלה מחופפות, כי היא לא מקדישה את עיקר האנרגיה שלה לבניית תוכנית לאומית. מכרו לנו "ממשלת חירום קורונה", שכחו לדאוג שתוכניות החילוץ שהוצגו בפריים טיים ברוב פאתוס אכן יתבצעו, ומיד פנו לעיסוקים חשובים יותר. 

חירום הקורונה הפך בחודשיים האחרונים לסיפוח, מורשת, המצאת תפקידים לא נחוצים, דאגה שהרוטציה תתקיים וציוצים נגד היועמ"ש. אם הממשלה לא עוסקת בקורונה, למה האזרחים צריכים לעסוק בה? אין פלא שאנשים מתחילים לקבל החלטות עבור עצמם. די ברור שאף אחד אינו דואג להם, ויש גבול לכמה שאפשר לזלזל באזרחים ועדיין לקרוא לעצמך נבחר ציבור שאמור לעבוד למענם.

קשה להתמודד עם הקורונה, כי מדובר באירוע חסין לספינים. אתה לא יכול להתפאר בכך ש"הנחית", "דרשת" ו"הורית", כשהמחלה משתוללת ומיליון מובטלים אינם יודעים מאין תגיע משכורתם. המשבר ייפתר רק בשילוב הרמוני ויעיל של אנשי מקצוע טובים, לא בשחמט פוליטי. 

זה לא יעבוד עם קצוות פרומים ובלי מנגנוני פיקוח אפקטיביים. הקורונה צוחקת בפניהם של מנהיגי העידן הטראמפיסטי, שרגילים לחולל מניפולציות נפלאות ברשתות, להאשים את התקשורת אויבת העם או להצהיר שהם נלחמים עבור הדמוקרטיה, להטריף את כולם ולבנות על זה שכבר יהיה בסדר איכשהו, כי המדינה חזקה.

קורונה בישראל (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)קורונה בישראל (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

לרגע היה נדמה שהמפלגה היחידה שלא משתתפת במשחק הזה היא ימינה, או לפחות נפתלי בנט. מכל 120 חברי הכנסת הוא היחיד שבמקום לזרוק אשמה ולברבר הציע רעיונות אופרטיביים רציניים להתמודדות עם המשבר. 

אבל אז הגיעה ההצעה של סמוטריץ' לוועדת חקירה לניגודי העניינים של השופטים, שבגללה כמעט התפרקה הממשלה. בליכוד לא הצליחו להתאפק מלקרוץ לבייס ולתמוך, כאילו שזה מה שחשוב עכשיו, כשכל עם ישראל על הקצה, מדי יום מתווספים יותר מאלף חולים ולא רואים את הסוף.

 איך אפשר לא להבין שזה לא הזמן להעמיס על הציבור הקורס ממילא עוד משחקים פוליטיים?
השרים התרגלו לשטיקים ולשקרים שאין עליהם מחיר, רק שפתאום זה לא עובד. כשמיקי זוהר טען שאף עסק לא קורס, הוא חשב שזה יעבור בשקט. 

גם קטי שטרית יצאה בשן ועין כשליהגה על כך שמוקד ההדבקה הגרוע ביותר הוא הפגנות השמאל, בניגוד לכל הנתונים. אמירת החרטא של צחי הנגבי התפוצצה לו בפרצוף, כמו אמונת נתניהו שזה זמן מצוין להעסיק את ועדת הכספים בהחזרי המס שלו ואז לשלוח את נתן אשל שיאשים את הציבור בהתפרצות. 

הגיע הזמן שהם יבינו שהקורונה שינתה את הכללים. לא מספיק להגיד "אנחנו מטפלים", הציבור צריך לראות עשייה ותוצאות. רשמית, נגמר זמנה של התעמולה הנרקיסיסטית וצריך להתחיל לעבוד.

קורונה בישראל (צילום: אבשלום ששוני)קורונה בישראל (צילום: אבשלום ששוני)

פחד אלוהים
אין אדם במדינה שלא נפגע מהקורונה. אלה לא רק המובטלים, המוחלשים, פושטי הרגל והחולים. מדינה שלמה חווה חוסר ודאות מוחלט. צעירים שאינם יודעים מה לעשות עם חייהם, חיילים שאינם יוצאים הביתה, מבוגרים שנכנסים לדיכאון, ותחושה קשה שאנחנו בכאוס ואין מבוגר אחראי שימנע מאיתנו אסון. 

התחושה הכוללת היא של פחד אלוהים. לא רק פחד להידבק בקורונה, אלא גם מכך שכולנו נוסעים במהירות  200 קמ"ש לכיוון לא ברור, ואף אחד לא מחזיק את ההגה. עברו ארבעה חודשים מפרוץ המגיפה, ועדיין אין גיוס מסודר של חוקרים אפידמיולוגים מקרב המובטלים, אין מינוי של מנהל פרויקט או מערך עבודה מסודר, האוצר מאשים את הפקידים ולהפך, ובעיקר חסרה הסברה.

לא הסברה עצמית, לא תעמולה, אלא תשומת לב אמיתית לניהול המשבר תוך הדרכה ברורה, אחראית ועקבית כדי שהציבור יבין מה קורה כאן.
אנשים איבדו אמון, והם מתחילים לדבר על מרד מסים. הפוליטיקאים משום מה עוד לא הפנימו את רמת הכאוס, ולא שינו את תפיסתם - הם פועלים בפבלוביות על פי הסקרים, רק שאלה אינם באמת מנבאים דבר. 

בנימין נתניהו, בני גנץ (צילום: רויטרס)בנימין נתניהו, בני גנץ (צילום: רויטרס)

איזה סקר יכול לנבא את השלכות התוהו ובוהו שכולנו מרגישים בימים האחרונים? אנחנו לא "כפסע מסגר" אלא "כפסע מאנרכיה", ואף אחד מהם לא ישיג את מה שנדמה לו שישיג עם עוד ספין, עוד בלון ניסוי לזריקת אשמה או איום בוועדת חקירה על אלוהים יודע מה.

הקורונה והשלכותיה לא ייעלמו כל כך מהר, והמאבק בהן הוא ריקוד מתמשך. שיפור הטיפול בבתי החולים צריך להיות משולב בפתיחת המשק, והפיצוי הנוכחי לנפגעים צריך להיות משולב בתוכנית כלכלית לפחות שנה קדימה. לסגור במחי יד זה קל, וללמוד להתנהל אחרת לאורך זמן זה קשה, אבל זאת המשימה.

שימו ברקס על האינטרסים האישיים וחסלו את הקורונה, למען השם. הרגתם אותנו. אתם משחקים בחייהם של אנשים לטובת איזו מורשת או מהלך פוליטי רגעי. כולכם חסרי אחריות אם אינכם חושבים על דרך לסדר את המערכת במקום את עצמכם. ייתכן שמישהו אחר בטעות ירוויח מהתגייסותכם לפתרון, אבל רק התמודדות אמיתית עם המשבר לאורך זמן תהיה תרומה משמעותית והטבעת חותם. מצדנו, קראו לה ה"מורשת" שלכם.

tguvot@maariv.co.il