הם כאן כמעט חודש. בצמתים ובגשרים. בכיכר הבימה, בכיכר גורן ואמש – גם בכיכר פריז בירושלים. אזור בית ראש הממשלה נצור. ניידות המשטרה חוסמות את הסמטאות הצרות והשקטות בימי השגרה של שכונת רחביה. זרם אנושי מתמרן בין הבניינים הצמודים ונוהר לכיוונה של כיכר פריז.

חבורת נערים המאובזרים בשלטים ("ביבי לכלא", "ביבי הביתה" והכי מושקע וצבעוני, מודפס בסגנון דגל ענק: "ביבי נתניהו - לכלא מעשיהו") פונים לשוטר בשאלה, שגורמת לאחרון כמעט לפרוץ בצחוק: "איך מגיעים להפגנה?".אין צורך לשאול, אין צורך לחפש. "הדגלים השחורים" הם מפגינים ותיקים ומקצועיים. הם כבר ידאגו לכך שאף אחד לא יצליח לפספס את האירוע. 

"השאלה היא האם הגיבור הראשי המתגורר כאן, מעבר לכביש, גם שומע ובעיקר – האם הוא מקשיב", אומר לי עודד, אחד מ־2,000 המפגינים, שהגיע לכיכר פריז עם חברתו. 

"סוג של בילוי זוגי", צוחקת נעה, בת זוגו, בעודה מסדרת את הדגל המשולב שבידיה: כחול לבן בחלקו העליון ושחור מתחתיו. "זה הסמל שלנו", היא מסבירה. "ביבי חושב שהוא רכש זכויות על המדינה ועל סמליה. אנחנו באים לומר לו שהוא טועה. אנחנו לא פחות מייצגים את ישראל מהחבר'ה שמפגינים בעדו. אולי אף יותר מהם. ביבי מושחת והוא צריך ללכת הביתה. או לכלא, זה כבר עניין של השופטים", מסכמים בני הזוג וממשיכים בדרכם אל עבר הקהל המתאסף בלב הכיכר.

לידי מתפתח ויכוח קולני. אחד המפגינים שורק במשרוקית, מסכתו הוזזה מהפה לאזור סנטרו. "תתבייש לך", צועקת לעברו אישה עטוית מסיכה למהדרין, כך שהקול שלה בקושי נשמע מתוך שכבת הבד העבה. "אתם מפירים את כל ההנחיות, בגללכם נגיע לסגר!".

"תראי, כולם כאן עם מסיכות, שומרים על המרחק. אנחנו מקפידים על ההנחיות", אומר לי אחד המארגנים, בעודנו פוסעים בין שורות המפגינים ומאות הדגלים, הכרזות והשלטים. אנחנו מתקרבים ללב ההפגנה. זה כבר לא בשולי הכיכר. המפגינים פשטו על הכביש, חסמו את התנועה והמשיכו להפגין. המשטרה מתבוננת במתינות, רק מדי פעם עוד שוטר מסייע לעוד נהג מונית לעבור את המחסום האנושי.

יניב סגל, שחקן ועצמאי, אומר לי, כששנינו מנסים לשמוע אחד את השני בתוך מערבולת של קולות וצעקות שמסביב: "התחושה היא שמדינת ישראל פשוט זנחה את האנשים שלה ולא אכפת להם מאיתנו. זה לא רק שאנחנו נכנסים לחובות, אלא שאנחנו מבינים שהמדינה מכניסה אותנו לבורות שלא נצא מהם. הגעתי לבלפור להילחם על החיים שלנו ועל האפשרות להתקיים פה בעתיד. אם אנחנו לא נעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה עבורנו".

רועי פלג, מהפעילים הבולטים ב"דגלים השחורים", שנפצע בפינוי מאהל המחאה, מוסיף: "האלימות שחווינו בימים האחרונים רק מראה את דרך המחשבה של נתניהו. הוא לא מבין שהבעיה היא הקריסה הכלכלית, אי־הוודאות. מבחינתו הבעיה היא המוחים והמחאה. מדינת ישראל מתרסקת בגלל מנהיגות רקובה, שעסוקה בעצמה, בהטבות המס לעצמה, בכוח ובכבוד. אנחנו כאן הערב כדי לדאוג שלמדינת ישראל תהיה מנהיגות שהעם ראוי לה".

בחור חובש כיפה, שבמשך שיחתנו התבונן מהצד והמתין בסבלנות, ניגש אל המפגינים, זורק להם "ביבי כאן עוד מאה שנה, לא יעזור לכם" – וממשיך בדרכו. והם נשארים להפגין, עוד יש זמן, הלילה עוד ארוך.

"לא יודע מי בסופו של דבר יתגלה כצודק – הם או תומכי נתניהו", אומר לי עמית למקצוע, עיתונאי ותיק, העומד לצדי ומביט במתרחש. "מה שחשוב הוא שיהיה כאן מקום לכולם. למי שסבור כי מקומו של ראש הממשלה בכלא, לצד אלה שטוענים כי נתניהו הוא מלך המשיח. לזה בדיוק קוראים 'דמוקרטיה'".