רק שבסופו של דבר לא רק ששאשא־ביטון לא הודחה, הליכוד שוב נחשף בחיבתו להקניית בורות. חדרי הכושר והבריכות אינם נקיים לגמרי מקורונה, כמובן, אבל אתמול פורסם שהם בתחתית רשימת ההדבקות. לאחר שבוטלו כל האירועים ההמוניים, בראש הרשימה נמצאת התחבורה הציבורית, במקום השני המרכולים, ובשלישי בתי קפה ומסעדות. אז מה הרוויח הציבור? האם הוא מוגן יותר כתוצאה מבחירתו הנבונה של זוהר להשתמש בכוח שלו? ומה הרוויח יו"ר הקואליציה? לא לגמרי ברור, אבל לא נראה שזה כבוד.
בעוד זוהר וחבריו עסוקים בכמיהה לכבוד ולכוח שאין להם מושג איך להשתמש בו כדי להביס את הקורונה, הברדק ממשיך לחגוג. במקום לארגן מובטלים לעבוד בשליחויות מזון כדי לצמצם ביקורים והדבקות במרכולים ובמסעדות, מתנגחים עם שאשא־ביטון. במקום להחליט כמה שטח פר־נפש דרוש בכל מקום ציבורי כדי לצמצם הדבקה, ולפי הסרגל הזה לחשב את מספר המשתתפים המותר, מנהלים ויכוחי סרק כוחניים, לא מסתמכים על נתונים, וממשיכים לנסות להאשים את "השמאל" בכל דבר.
למלחמה בקורונה דרוש מנהל רציני זה כמה חודשים. לא מישהו שרודף אחרי כסף, כוח וכבוד, אלא מישהו עם ידע וניסיון, ורצוי גם מישהו שיודע לעבוד. מדהים איך זוהר לא מבין כמה בושה יש בעצם האמירה שכל מטרתך בחיים היא לרדוף אחרי דחפי אגו שטחיים. עם תפיסות כאלה, אולי יכבדו אותו בסמטאות אפלות ובשלוליות השוק, אבל הוא לא בדיוק יירשם כמקור השראה לפסגת ההישגים של האנושות. אפשר להשיג דברים בכוח, אבל אין בזה כבוד. כבוד, בסופו של דבר, הוא לא מטרה בפני עצמה אלא תוצר לוואי של הישגים אמיתיים, של מקצועיות ושל תוצאות.
התרעות פיקוד העורף