להוכחת רצינות כוונותיו הודיע נתניהו על כוונתו לערוך ביקור ברשות המסים כדי לראות כיצד היא מתפקדת. מנהל הרשות ערן יעקב מונה לפני כשנתיים על ידי משה כחלון. נתניהו ובוודאי שר האוצר ישראל כ"ץ לא חייבים לו דבר. יהיה מצער לגלות שדווקא בשיא משבר הקורונה יעשה יעקב מעשה סיגל סדצקי ויתפטר.
הביקורת הגיעה גם מהאזרח המודאג ששמו בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. בישיבת הממשלה, שאישרה השבוע את התוכנית, הוא הודה: "אני יודע שהתוכנית לא שלמה ושיש בה גם חורים. שר האוצר ואני נדבר עם בני גנץ על מתן מענה לחורים ברשת". אז מדוע נתניהו מיהר לצאת עם תוכנית החורים עוד לפני שתפר את הרשת המחוררת? מכיוון שימים אחדים לאחר מכן התקיימה הפגנת ענק שאותה ניסה למנוע. שנית, סקרי המנדטים מתחילים לפעול נגדו. ושלישית, הוא הפנים שגנץ וכחול לבן קראו נכון את המפה. מבחינתם, בעיתוי הנוכחי מה שקובע הוא האג'נדה הכלכלית והקורונה, ולא שום קומבינה פוליטית.
החור הגדול ששום דבר לא יסתום הוא שאין כאן תוכנית אמיתית לצמיחת המשק או להגדלת התעסוקה. מדובר בחלטורה איומה, שבמרכזה שפיכת כסף. זה התחיל ב־500 שקל לילד (סך הכל 2 מיליארד שקל נוספים) שפוזרו בתחילת המשבר. שלשום נכנס נתניהו לשלב הפאניקה הסופי והחל להמר על עתיד המשק. שלשום הוא הרחיב את שיטת המזומן, והפעם מדובר בחלוקת מענקים - מ־750 שקל ועד 3,000 שקל לאזרח. כך נוהג מי שחרד לגורלו האלקטורלי ומוכן לשעבד את עתידנו ללא היסוס.
את הפקידים בדרך הוא כבר לא סופר. מנהל רשות המסים היה כאמור הראשון, אבל הוא ממש לא היחיד. "התוכנית" הוצגה על אפם ועל חמתם של ראשי האוצר, ובראשם המנכ"לית קרן טרנר אייל. ראש אגף התקציבים שאול מרידור הזהיר מהידרדרות המשק למצבה של ונצואלה, וכמעט פוטר על ידי נתניהו. מרידור הדעתן, שכבר חשב שהגיע סוף־סוף למנוחה ולנחלה עם פרישת מנכ"ל האוצר הקודם שי באב"ד, לא הבין כנראה מה הוא עושה עדיין בשירות הציבורי ומדוע אינו מסיק את המסקנות. גם רועי כהן, נשיא ארגוני העצמאים, רתח מזעם. הוא מקווה שבפגישה המתוכננת להיום עם נתניהו יוצע לעצמאים מקצה שיפורים.
מה שהכי מדאיג במהלך הוא שאת העלות של מכונת הדפוס הכספית, בהיקף של 6 מיליארד שקל, נשלם בקרוב בריבית דריבית. זה יהיה בתשלומי מסים, העלאת מע"מ וגזירות נוספות, אבל מי סופר כשלא עושים חשבון לגירעון. אישית אני מודיע על תרומתי לכיסוי הגירעון - מודיע כבר עכשיו כי אוותר על המענק. תודה, הוא לא מגיע לי. תנו את הכסף לעובדים הסוציאליים, לאחיות ולמורים שצריכים אותו באמת.
נתניהו מדבר על התנעת גלגלי המשק, אבל עם כל הכבוד, מעטים מבין 853 אלף המובטלים שהוצאו לחל"ת או שמחפשים עבודה יעזו בתקופת דמדומים זו לפתוח את הארנק. הם לא יבזבזו אפילו שקל מאלפי השקלים הנוספים שנפלו עליהם כל עוד אי־הוודאות במשק לא תוסר. מה שבאמת יניע את גלגלי הצריכה הוא תוכנית מאסיבית להסבה מקצועית, בשיתוף פעולה מלא עם התאחדות התעשיינים והארגונים הכלכליים. יש לעודד תוצרת כחול־לבן לא באמצעות הדפסת כסף, אלא למשל בביטול הפטור ממס על הזמנת מוצרים באונליין מחו"ל עד סכום של 75 דולר.
תוכנית החילוץ, שהיקפה נאמד ב־93 מיליארד שקל (כולל תשלומי ערבויות), תופיע כ"קופסה" בתקציב המדינה ל־2020. אבל מה יקרה אם כחול לבן תתמיד, ובצדק, בהתנגדותה לתקציב, שבמתכונתו הנוכחית עלול להוביל להקדמת הבחירות? תוכנית נתניהו מגדילה את הגירעון, וספק אם ניתן יהיה לכסותו בשנתיים־שלוש השנים הקרובות.
העובדה שהנגיד פרופ' אמיר ירון העניק אור ירוק לממשלה, כשטען ש"לממשלה יש יכולת לממן את התוכנית" בזכות האמון של השווקים בכלכלה ובמחויבות הממשלה לשמירה על משמעת פיסקלית, היא טעות קשה. אם יתברר חלילה שהכלכלה מתקשה להתאושש ולסגור את הגירעון, השווקים הבינלאומיים יענישו אותנו. האמון במשק ייעלם באותה מהירות של ההתפשטות האקספוננציאלית של הגל השני של נגיף הקורונה.
התרעות פיקוד העורף