סיפור הכיסוי יהיה “תפקוד הקואליציה”. הסיפור האמיתי הוא, כרגיל, הישרדות אישית. בנימין נתניהו שוקל ברצינות לרוץ לבחירות, לחתוך הפסדים, לנצל רווחים שמתפוגגים במהירות. המדינה מעניינת את סבתא שלו. הדבר היחיד שמעניין אותו הוא המשפט. ההיגיון המסדר, כלומר ההיגיון המחריב, הוא כזה: שום דבר טוב לא מאיים עליי. 

הקורונה לא הולכת לשום מקום. בנובמבר יש סיכוי שאני מאבד את דונלד טרמאפ, הנכס הכי גדול שלי. כרגע, אין לי יריב משמעותי. כחול לבן על הקרשים, לפיד עוד לא המריא, איזנקוט עוד לא על המגרש, אין שום סיבה לתת לכל השועלים האלה זמן להתארגן. 

יש לי תירוץ מצוין: הקואליציה לא מתפקדת. התקציב לא יעבור, אי אפשר יהיה להאשים אותי בפיאסקו הזה, וגם אם יהיה אפשר - אני כבר אשכנע את הבייס שלי, כמו תמיד, שזה לא אני. זה היועצים שלי, זה היריבים שלי, זו הקרן החדשה, או קרן וקסנר, או אהוד ברק או אהוד אולמרט. 

בנימין נתניהו  (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

זאת, ועוד: בינואר אני מתחיל להתייצב בבית המשפט. אפילו שלמה קרעי והגימטריה שלו לא יעצרו את זה. הקורונה תהיה מחוזקת בשפעת, האבטלה תחצה את המיליון, ואני אבלה שלוש פעמים בשבוע, מהבוקר עד אחר הצהריים, במחוזי בירושלים. אין ברירה. בחירות עכשיו. המדינה? אחר כך. אם יהיה זמן ואם תישאר מדינה.

מעניין אם ראש הממשלה יצליח למכור את התירוץ הקלוש של “הקואליציה לא מתפקדת”. הוא עצמו ברח בשבוע שעבר מההצבעה על ועדת החקירה לשופטים - וברח גם אתמול מההצבעה על חוק ההמרה. מי שהתנגד לסגירת מערכת החינוך זה יואב גלנט (ליכוד). מי שפתח מסעדות ובריכות הם יפעת שאשא ביטון וגדעון סער (ליכוד). מי שמתנגד לסגר מלא הוא שר האוצר ישראל כ"ץ (ליכוד). 

נתניהו יודע שלא יהיה לו שותף נוח יותר מבני גנץ. גם החרדים אומרים לו את זה. אבל הוא לא מעוניין בשותפות. הוא מעוניין בהישרדות. הוא מפר את ההסכם הקואליציוני מהרגע הראשון. הוא מתכנן את האקזיט במרץ הבא מהרגע השני. הוא מתעקש על תקציב חד־שנתי למרות שחתם על דו־שנתי. הוא לא מסוגל למנות פרויקטור לקורונה, אף  שהוא יודע שכל רגע שעובר מקטין את יכולתה של ישראל להתמודד עם החורף המתקרב. רק על עצמו חושב נתניהו. הבעיה היא שהאמת הזו הולכת ומבצבצת עכשיו גם בקרב מצביעיו.

נתניהו וגנץ (צילום: מרק ישראל סלם)נתניהו וגנץ (צילום: מרק ישראל סלם)

בני גנץ אמור היה לפגוש אתמול את נתניהו לדון בענייני תקציב הביטחון. גנץ הוא, כידוע, שר הביטחון. פגישה רבת־משתתפים עם כל הנוגעים בדבר. במהלכה, הצטרף אריה דרעי. גנץ הבין שלא על תקציב הביטחון רוצה נתניהו לדבר איתו, אלא על התקציב. גנץ פרש מהפגישה בעודה באיבה. יכול להיות שגם הוא הבין מה שרבים כל כך הבינו לפניו: תם הטקס. אין במערכת השמש ושביל החלב תצורה כלשהי של יצור כלשהו ששרד שותפות עם בנימין נתניהו.

הערת אזהרה: שום דבר לא נגמר עד שהגברת וכו’. נתניהו דוגם את עצמו פעמיים ביום. הוא רואה שהבייס שלו מתערער. הוא רואה שהמצב שלו מחמיר. הוא עדיין לא החליט. כחול לבן שוקלת להגיש בימים הקרובים הצעת חוק לדחיית הדד־ליין של התקציב (24 באוגוסט). אם נתניהו יצביע נגד, תיקרע המסיכה מול פרצופו והוא יוכרז רשמית כאשם בבחירות. הוא יחליט ברגע האחרון, כרגיל. בחירות עכשיו, או אחר כך. המדינה, הקורונה וכל היתר יכולים לחכות.

הטור המלא מחר ב"מעריב־סופהשבוע".