פעם אנשים חשבו לבד, והסתדרו עם זה יופי

משהו: תזמין לך משהו מסין. דרך נפלאה להפתיע את עצמך. אם הוא יגיע – תופתע. כבר לא תזכור מה זה היה, ותסתקרן כשתפתח את החבילה: "יו, מעניין מה שלחו לי".

בן אדם אחד היה צריך לחשוב לבד. בלי הטלפון שלו. בלי מחשב. רק הוא והמוח שלו. הוא התחיל. ההתחלה הייתה בסדר, הכל זרם, אבל אחרי שנייה הוא רצה לתרגם מילה. לא היה טלפון. המשיך לחשוב לבד. אז רצה לבדוק באפליקציה איפה המקום שהוא חושב עליו, ולא היה לידו טלפון. הוא נתקע. הוא התעשת. המשיך לחשוב לבד. רק הוא והמוח שלו. אחרי עוד שנייה הוא היה חייב אימות למחשבה שלו מהגוגל. הושיט את היד לטלפון שלו, אבל הטלפון לא היה לידו. הוא התמוטט קלות. לקח את עצמו בידיים וקם מחדש. אחשוב לבד, הוא אמר לעצמו, פעם אנשים עשו את זה. היה להם רק מוח אחד לכל אדם, והם הסתדרו עם זה יופי.

ואז המשיך לחשוב לבד. אחרי עוד שנייה הוא רצה לדעת כמה זה 750 מענק כפול שניים. לא היה טלפון. לא הצליח לחשב. נשבר, אמר: "די, אני לא יכול, המוח שלי לא מסוגל לבד", אבל אז הוא שוב לקח את עצמו בידיים. אחשוב לבד, הוא אמר לעצמו. עכשיו הוא ראה בזה אתגר. אדם מסוגל לכל, הוא עודד את עצמו, גם על האוורסט טיפסו אף על פי שאיש לא האמין שזה אפשרי, הוא אמר לעצמו, הילרי משהו. רגע אוודא. לא! לא! אמרתי לא. אמשיך לבד. רק אני והמוח שלי. אני בטוח שיום אחד אצליח. אנחנו כאן, עוקבים אחרי המאמצים של האדם להתגבר על האבולוציה שמזמן איחדה בין המוח שלו לטלפון.

״אני רוצה להיות נהג המונית שעליו כותבים: נהג מונית אמר לי״, כך אמר נהג מונית. ״הכישורים שלי: אני נהג מונית ואני אומר דברים. הדפסתי כרטיס ביקור: נהג מונית שאומר לעיתונאים. עשיתי לוגו, רואים בו מונית ומיקרופון. פרסמתי את עצמי בכל הדרכים. אם תקיש בגוגל 'נהג מונית שאומר דברים לעיתונאים', אני אופיע כתוצאה הראשונה. אני זה שאומר לעיתונאים מה העם הפשוט חושב. זהו שירות חיוני, כי אחרת, איך הם היו יודעים את זה? אספק שירות אמירות כזה לכל עיתונאי, אבל פרט וחוץ מאשר למאיר עוזיאל, כי בעבר הוא רשם ופרסם שברגע שהוא התחיל לכתוב בעיתון הוא נשבע שמעולם לא יכתוב: נהג מונית אמר לי״.

יכול להיות שיום אחד תוכלו לצאת שוב לשוטט. נניח שתרצו להגיע למגדל ששמו מגדל ב.ס.ר. ברחוב בן־גוריון ברמת גן יש מגדל ב.ס.ר 1 ומגדל ב.ס.ר 2. היות שהם נמצאים בישראל, שבה שולט ההיגיון הישראלי, מגדל ב.ס.ר 1 נמצא ברחוב בן־גוריון 2, ומגדל בסר 2 נמצא ברחוב בן־גוריון 1. תכתוב בווייז: מגדל ב.ס.ר 1, תקבל: דרך בן־גוריון 2, ואם תכתוב מגדל ב.ס.ר 2, תקבל: דרך בן־גוריון 1, וזו לא טעות בווייז.

יצירה כזו, כתבתי, מסבירה יותר מכל דבר אחר את שיטת הניהול הישראלית הייחודית. לכן מגדל ב.ס.ר 1 הוא ברחוב בן־גוריון 2, ומגדל ב.ס.ר 2 הוא ברחוב בן־גוריון 1.

יום אחד קורא כתב לי שכאשר הוא היה בבית החולים הוא אכן ראה את השלט במו עיניו. הוא עלה למשרד מנהל בית החולים, ואמר: "מה פירוש השלט הזה? למה לא החלפתם? כבר כתבו על זה בעיתון".

איך יכול להיות שנשיאת בית המשפט העליון משתוללת כשמציעים לחקור? איך יכול להיות שכחול לבן התנגדו לוועדת חקירה, בעקבות פרסומי קלמן ליבסקינד בעיתוננו? כל מי שבית המשפט יקר לו היה צריך לדרוש חקירה, הרי ברור שהשופטים ייצאו טהורים.

מתוך ההתנגדות אפשר להבין שמישהו חושב שאם יחקרו - ימצאו. גרוע הרבה יותר: שבכל פעם שחוקרים - ימצאו. ימצאו משהו, על כל אחד, אם רק רוצים.

פירוש הדבר הוא שמי שנכנס לחקירה יוצא אשם. שחקירה היא "ניסיון להלך אימים", שהיא האימה עצמה, ולא חקר האמת. שכאשר חוקרים מולך אומרים מילים עם סימן שאלה בסוף, אתה אבוד. אם אין אשמה, יארגנו אשמה. יש זמן. יש כסף. אתה הטרף.