ניהול משבר הקורונה מזכיר ריקוד טנגו: צעד קדימה ושניים אחורה. אפילו הנגיף עצמו עלול במצב זה להיקלע לבלבול. זה היה שבוע עמוס של סגירות, פתיחות ושוב סגירות, הכל לפי אפקטיביות הלחץ (המסעדנים), הקשר הפוליטי (בעלי האולמות), הלחץ הנפשי (אולמות הספורט וחופי הרחצה) וההגדרה המילולית של סוג העסק. איך למשל סוגרים אטרקציה תיירותית? מהי אטרקציה? האם כנסת ישראל היא דוגמה לאטרקציה? ואם מחליטים לסגור סטודיו, האם הכוונה היא לחדר צילום, סטודיו למחול או מועדון כושר?
בין ההגדרות נפלו מגזרים שלמים שנשכחו. קחו למשל את הזוגות הצעירים שתכננו להתחתן ואף אחד לא מסוגל להגיד מה יעלה בגורל כספי הזמנת האולם. ומה עם בעלי עסקים במגזר הערבי החוששים שהסגירה בימי שבת תביא לקריסתם המוחלטת?
יורם דבש, נשיא בורסת היהלומים, כתב שלשום לשר האוצר כי הענף שהיה פעם פאר הייצוא הישראלי עומד בפני קריסת מוחלטת, אבל אף אחד לא השיב לפנייה. וישנם גם התעשיינים שעובדים על המחרטה ולא על הממשלה. לפי נתונים שחשף נשיא התאחדות התעשיינים ד"ר רון תומר, מחצית מהמפעלים כמעט לא זכו לסיוע כלשהו מהמדינה (למעט הקלות בתשלומי ארנונה). מדובר במפעלים שהמשיכו לעבוד בכל ימי הקורונה ללא חל"ת וללא בבל"ת.
הכאוס לא מפריע לראש הממשלה לשווק מדי שבוע "תוכנית חילוץ" או "רשת ביטחון כלכלית", שרק מגבירות את הבלבול ואת הציפיות. סיפרו שתוכנית המענקים תחולק שווה בין כולם וללא קריטריונים, כי היועץ הכלכלי פרופ' אבי שמחון הסביר שאין אפשרות לחלוקה דיפרנציאלית. מאוחר יותר עדכנו שמקבלי שכר של 30 אלף ומעלה לחודש במגזר הציבורי ו־55 אלף שקל ומעלה במגזר הפרטי לא יקבלו. אלא שחוות דעת משפטית קבעה שהפיצול אינו אפשרי. בהמשך התברר של־2 מיליון אזרחים אין פרטי חשבון בנק בביטוח הלאומי (האחראי ליישום תוכנית החלוקה).
נכון להיום תוכנית החלוקה תקועה וטיפחה ציפיות שווא. הציבור מבולבל ולכן הציבור ישלם, כי אף אחד לא באמת יודע מה הלאה. כל יום יש עוד שליפה מהמותן. חוסר הוודאות מתבטא בשאלה הבסיסית: האם יאושר תקציב ל־2020 ובאיזו מתכונת? כחול לבן טוענת ובצדק שאי־אישור של תקציב דו־שנתי הינו הפרת ההסכם הקואליציוני מצד הליכוד. נתניהו בינתיים מחריש. המועד האחרון לאישור תקציב 2020 לפי ההסכם הוא 25 באוגוסט, אולם סביר שהמועד יידחה בחקיקה.
"השבוע פורסם ב'אקונומיסט' ניתוח מצב הכלכלה משני היבטים. יש ירידה של כ־15% בהיקפי הפעילות הכלכלית בהשוואה לערב המשבר. הנתון מוצלב ממקורות נוספים כמו חברות כרטיסי האשראי. הנתון מדאיג וממד אי־הוודאות בתחזיות הולך וגדל. במבט לאחור, אם עד לפני כמה שבועות ההערכה הייתה שאנחנו בדרך לעקומת V כלכלית (צניחה מהירה בפעילות והתאוששות מהירה לאחר מכן - י"ש) ושהסיוע יתמקד במרץ־יוני, כרגע האירוע יותר ארוך ומורכב, עם התפרצויות נוספות".
"בנובמבר־דצמבר צפוי גל שלישי, ובמקרה של סגר תהיה התכווצות של 9% בתוצר, והאבטלה בסוף 2020 תמריא ל־12%. תחזית הצמיחה מהחלטת הריבית לפני שלושה שבועות תעודכן למטה. בתרחיש פסימי אנחנו במרחק של 5% מתוואי הצמיחה הנורמלי, וזה משהו דרמטי וכואב במיוחד.
"ככל שהתחלואה עולה ויש הגבלות נוספות, אנשים נכנסים לחוסר ודאות. בעדכון הריבית הבא תחזית הצמיחה תרד. המצב היום פחות מוצלח ממה שהערכנו לפני שלושה שבועות. ככל שהתהליך יתמשך, נראה מעבר מבעיות נזילות לבעיות 'סולנבטי' (קשיים בפירעון חובות של חברות - י"ש), וזה תלוי באורך המשבר. כוחות השוק יצטרכו להכריע מי ראוי להמשיך ומי ייפול".
השלב הבא במהלך היה לקראת הקמת קואליציית נתניהו־גנץ. עוד לפני כניסתו לאוצר התבקש ישראל כ"ץ על ידי נתניהו להדיח את מרידור, אבל נענה בשלילה. נתניהו שואף לגמד את כוחו של אגף התקציבים. הוא סבור כי האגף צריך להיות כפוף למשרד רה"מ (בדיוק כמו המודל של טראמפ שאותו הוא מעריץ) ולא למשרד האוצר. אם מהלך כזה ייצא אל הפועל, זה יהיה לא פחות מרעידת אדמה. בינתיים כ"ץ היה בטוח שיצליח להשתלט על הנעשה באגף התקציבים, אבל לא בטוח שזה המצב.
זה היה "שבוע הנזיפות" של שר האוצר, ו"הכוכב" הפעם היה מרידור. השבוע נכנס ראש אגף התקציבים ללשכת השר בעיצומה של ישיבת עבודה עם שר החינוך יואב גלנט. כ"ץ נזף במרידור על שאיחר לישיבה ועוד ניסה להתערב. במקרה אחר בישיבת הנהלת האוצר המליץ שר האוצר למרידור לשמור את הביקורת בחדרי חדרים, ואם יש לו כזו - אזי שירוץ לפוליטיקה.
עושה רושם ששר האוצר דוחף את מרידור החוצה, ונראה שעוד תקרית אחת או שתיים והאחרון יחפש קריירה מחוץ לאוצר. בינתיים הוא מקבל את גיבוי המנכ"לית קרן טרנר־אייל, שגם היא ננזפה, אבל בשלב מסוים גם זה ייגמר. כ"ץ, כמו המנטור שלו אריאל שרון וכמו אביגדור ליברמן, מצטיין בפתיל הקצר שלו. הוא הוכיח את זה כשנפרד במהירות מבאב"ד. כולם ניסו לשכנע את כ"ץ להשאיר בתפקיד את באב"ד עד לאישור תקציב 2020. כ"ץ משך את ההחלטה ובשלב מסוים לבאב"ד נמאס והוא פרסם הודעה חד־צדדית על כוונתו לפרוש. יום לאחר מכן הראה לו שר האוצר את הדלת החוצה.
במבנה הנוכחי של הנהלת האוצר כולם חוץ ממרידור הם חיילים צייתנים. מדובר במנהל רשות המסים ערן יעקב הסופג על ראשו מנתניהו ולא בצדק שומות "לפי מיטב השפיטה". יעקב הוא האחרון שניתן לבוא אליו בטענות על מערכת המחשוב המיושנת המופעלת ברשות. טענות בנושא מומלץ להפנות לאגף התקציבים, המתקשה באישור תקני כוח אדם ובהגדלת תקציב ההשקעות. מנהל רשות המסים מונה על ידי כחלון ועושה עבודה לא רעה.
האדם השני שגויס על ידי כחלון ושאין עוררין (גם בליכוד) על כישוריו הוא החשב הכללי רוני חזקיהו. מדובר בבינגו. חזקיהו עושה עבודה פיננסית יוצאת מהכלל בגיוסי הון מחו"ל (גם באיגרות לתקופה של מאה שנה) ובזכותו יכול היה נתניהו להתהדר בשבוע שעבר בעלויות הגיוס האפסיות של כספים בחו"ל. מקומו של חזקיהו מובטח בהיכל התהילה עד אוקטובר 2020. רבים היו מעוניינים שימשיך בתפקיד. הבעיה העיקרית היא שהוא עצמו אינו מעוניין בו. הוא מרגיש כי מיצה את עצמו, וכפי שנהוג לומר, מעוניין לפרוש בשיא.
ענקית האנרגיה שברון נכנסת לישראל. למי שבגיל המתאים מומלץ לעצום את העיניים ולנדוד 40 שנים לאחור. האם סיטואציה כזאת, שבה ענקית האנרגיה השנייה בגודלה בעולם מגיעה לישראל הייתה אפשרית? האם מישהו האמין כי חברה הנסחרת לפי שווי של 160 מיליארד דולר - יותר מתקציב מדינת ישראל - תגיע אי־פעם לארץ הקודש?
סימני השאלה אינם מקריים: חברות הענק הבינלאומיות חששו תמיד מהחרם הערבי, במיוחד בתחום האנרגיה. אף ענק בנקאות בינלאומי עדיין לא הגיע לישראל. שנים לקח לקוקה קולה ולפפסי להגיע לישראל. ענקית המזון הבינלאומית נסטלה הגיעה לארץ רק בעקבות הסכמי השלום שנחתמו בוועידת אוסלו. הגעתה של שברון היא "עסקת המאה" האמיתית, לא זו שטראמפ דיבר עליה במגעים על הסכם שלום עם הפלסטינים.
שברון קונה את חברת נובל אנרג'י תמורת 5 מיליארד דולר (עסקה המשקפת לנכסי נובל מחיר של 5 דולר לחבית נפט). בעלי המניות של נובל נאלצו למכור מאחר שהחברה הסתבכה בחובות עתק. תעשיית פצלי השמן בארה"ב לא כל כך הצליחה, וגם המוניטין שלה בישראל נפגע. לפני ימים אחדים הופץ ברשתות סרטון שהפך לוויראלי, שבו מראיינת יפעת גליק מערוץ כאן 11 את ביני זומר, מנכ"ל נובל ישראל. הראיון, שבמהלכו נשאל זומר על איומים על פעילים ירוקים מצד נובל והעניק תשובה שהתפרשה כאיום על הכתבת, היה לא מוצלח בלשון המעטה. אבל גם כך נובל סבלה משום מה מיחסי ציבור מעורערים.
נזכיר שנובל אנרג'י מחזיקה ב־40% מקידוח "לווייתן", 5% מקידוח "תמר" וכן ב־35% ממאגר "אפרודיטה" שליד קפריסין. השותף החדש־ישן של שברון יהיה לא אחר מיצחק תשובה. זה לא המפגש הראשון בינו לבין שברון. תשובה (באמצעות איתיקה של דלק) רכש משברון את מאגרי הקידוח בים הצפוני תמורת 1.9 מיליארד דולר (עסקה ששיקפה שווי של 11 דולר לחבית, פי שניים מעסקת המכירה של נובל), ולפני כעשור הוא מכר לה את תחנות הדלק של הקבוצה במערב אירופה. בעסקה הנוכחית, שברון הפכה לשותפה שלו בשלושה מאגרים. גורמים במשק האנרגיה לא מוציאים מהכלל את האפשרות שתשובה היה אחד מהשושבינים גם בעסקת נובל אנרג'י, כשפעל מאחורי הקלעים.
עסקת שברון־נובל היא החדשה הכי חשובה מבחינת איש העסקים, שבעשור האחרון כבר היה מספר פעמים על הקרשים, והתרומם מהרצפה כמו אותו חייל בדיל המחובר לקפיץ. שוב מתברר שמי שמיהר להספיד אותו נאלץ בפעם המי יודע כמה ללעוס את העיתון. מבחינת תשובה, שברון היא המלאך המושיע שהגיע רכוב על וירוס הקורונה. הווירוס שחיסל את נובל וריסק את מחירי הנפט, אך היטיב עם כל אותם גופי השקעה שהצטיידו מראש במזומנים.
שותף חדש כמו שברון עם גב פיננסי בלתי מוגבל, משנה לחלוטין את מפת הבעלות על מאגרי הגז. כניסתו מחזקת את מבנה השליטה במאגרי הגז ותקל עליו למחזר חובות בהיקף 2.2 מיליארד דולר במהלך החודש הקרוב. כניסת שברון מעניקה סנטימנט חיובי לתשובה ותאפשר לו לעמוד בהתחייבותו לבעלי איגרות החוב לגייס 163 מיליון שקל, כשמרבית הכסף מגיע מהונו. היא גם יוצרת חלון הזדמנויות נדיר להעמקת קידוחי הנפט בישראל (אולי גם בקידוח הגז "לווייתן" עצמו) והעמקת שיתוף הפעולה של מדינות ערב עם שחקן האנרגיה המשמעותי ביותר בעולם.
וכיצד מתייחסת הנהלת שברון עצמה לנקודה הישראלית? בשיחת ועידה עם משקיעים הדגישו בכירי שברון כי "תמר" ו"לווייתן" מיצבו את נובל כשחקנית משמעותית בים התיכון עם חוזים חזקים מול ירדן ומצרים. אנליסטים כמו יהונתן שוחט מלידר שוקי הון התרשמו בנוסף כי "שברון רואה באגן הים התיכון הזדמנויות נוספות, מעבר לנכסים הקיימים, וממתינה להחלטה בנוגע לרישיונות חיפוש במצרים".
"צפוי המשך הביקוש לגז טבעי לאור הצורך בהפסקת השימוש בפחם בתחנות הכוח בישראל", אמרו בהנהלה ופירטו את תוכניותיהם להקמת מתקנים להנזלת גז בטכנולוגיית LNG, כך שניתן יהיה לשנע אותו ביתר קלות בעולם. בשברון הדגישו שלנוכח הרווחיות של קידוחי "תמר" ו"לווייתן" אין בכוונתם למהר למכור נכסים, בטח לא בתנאי השוק הנוכחיים, וכי הם מסתכלים על הנכסים בראייה ארוכת טווח.
אראל מרגלית, מייסד ויו"ר קרן ההשקעות בהייטק JVP, אינו מוכן להרים ידיים ולהפוך את תעשיית ההייטק לתעשיית זום. בתחילת השבוע הוא עשה מעשה, ארז 30 מנהלים של חברות טכנולוגיה וטס לניו יורק כדי לפתוח מחדש את מרכז הסייבר שנחנך לפני כחצי שנה בשיתוף עם עיריית ניו יורק.
בשיחה מארה"ב אומר לי מרגלית: "אי אפשר לקיים יחסים עסקיים לאורך זמן רק בזום. כדי ליצור קשרים בינלאומיים הישראלים צריכים להיות נוכחים בניו יורק. המגע האנושי תופס גם בהייטק, וקשה לעשות עסקים בשלט רחוק. ההצלחה של ישראל כמובילת הייטק עולמית נמדדת לא רק ברגעי הגאות אלא גם ובעיקר ברגעי השפל. זה האתגר הגדול. דווקא בזמן שמדינות אחרות פועלות לבד, ישראל צריכה לעבוד במשותף עם כלל העולם כדי לייצר סביבת עבודה לאומית ובינלאומית בטוחה".
JVP היא קרן בינלאומית שנוסדה ב־1993 וגייסה מאז 1.4 מיליארד דולר שהושקעו ב־140 חברות. במהלך השנים הובילה JVP עשרות אקזיטים והנפקות בנאסד"ק. בתקופת הקורונה גייסה הקרן 290 מיליון דולר עבור 25 חברות.
"לאירוע שיזמתי במנהטן הגיעו הרבה מהלקוחות שלנו כמו חברות ביטוח ובנקים. מתחילים לעשות ביזנס אבל בזהירות. כשנחתנו, לא הכניסו אותנו לבידוד, רק תשאלו ומדדו חום. ניו יורק השתפרה מבחינת רמת הבריאות, והיום הרבה יותר בטוח שם מאשר בישראל. אבל אנשים עדיין זהירים. מרבית המסעדות פתוחות במתכונת של ישיבה בחוץ, וזה עובד. נפגשים מחוץ למשרדים ונהנים מהאוכל ומהאווירה. גם בישראל אפשר לפתוח מסעדות, רק צריך נוהל עבודה מסודר".
התרעות פיקוד העורף