לחסן נסראללה צפויה התלבטות לא קלה בסוף השבוע הזה: האם וכיצד להגיב על מותו של פעיל הארגון שנהרג בתקיפה על שדה התעופה בדמשק. מחד, הוא מחויב למשוואה שקבע כי על מות אנשיו בסוריה תבוא תגובה מלבנון או מסוריה; מאידך, אין לו שום עניין להסתכן עכשיו בגרירת לבנון המרוסקת כלכלית לעימות עם ישראל. נסראללה הוא שיעי, אבל הוא לא מתאבד. 

בספטמבר האחרון הוא אומנם לקח הימור כשהציב חוליות נ"ט וכמעט פגע באמבולנס עם חמישה חיילים. אילו הטיל היה פוגע באמבולנס, זה היה נגמר בכמה ימי קרב, במקרה הטוב, אם לא בהסלמה רחבה יותר. יחד עם האכזבה מיכולת הביצוע הנמוכה של אנשיו, אפשר להניח שנסראללה גם נשם לרווחה על כך שיצא ידי חובתו להגיב אבל נמנע מהסלמה.

נסראללה היה מחויב להגיב אז על פגיעה מכוונת ומדויקת באנשיו בסוריה ועל תקיפה תקדימית של ציוד שלו בלב ביירות. הפעם מדובר בפעיל זוטר שנהרג במקרה בהתקפה על מחסנים איראניים בשדה התעופה של דמשק. לפי הלוויה הצנועה שנערכה לו בכפר עיתית - לא מדובר בבן יקיר לי של הארגון. 

בסרגל עדין הוא ינסה לחשב מה תהיה תגובה שישראל תוכל לספוג בלי להיגרר להסלמה. זה יכול להיות מלבנון וגם מסוריה, זה יכול להיות בירי, במטען או רק בחיתוך סמלי של גדר הגבול. כשהוא לחוץ, נסראללה גם למד מהישראלים להגיד: "נגיב במקום ובזמן שנבחר". ויש לו סיבות להיות לחוץ: לבנון מתמוטטת כלכלית, והמפגינים ברחובות ביירות וטריפולי יודעים את מי להאשים. 

שלא כמו רוב שכנותינו, הנטועות עמוק בתרבות האזורית, רבים מתושבי לבנון שואפים להידמות לאירופה. הגדיל לעשות העיתונאי האמיץ נדים קטיש, שאף השווה בקנאה את לבנון לישראל: "המדד היחיד לכבודו של אדם הוא ההכנסה שלו ביחס לתוצר הלאומי", אמר. "ההכנסה הממוצעת בלבנון היא 360 דולר בחודש, ובישראל היא 3,600 דולר. אותה ישראל שניצחנו, הבסנו והפחדנו", סנט בחיזבאללה. 

נסראללה, שמנסה לשקם את תדמיתו כפטריוט לבנוני, רגיש מאוד לדעת הקהל בארצו, ולא פחות ממנה - לדעת הקהל בישראל. גם הוא מבין שבימי משבר כלכלי וקורונה, פתיחת חזית מול ישראל תאפשר לנתניהו לחזור לאג'נדה הביטחונית החביבה עליו ולהוכיח את מנהיגותו מול לבנון. לכן האתגר של חיזבאללה הוא למצוא דרך תגובה שהסיכון בה מבוקר.

גם צה"ל משדר בינתיים נינוחות ולא לחץ למול תגובה אפשרית של חיזבאללה. כרגע לא מזהים הכנות מעשיות לתגובה, וצה"ל מסתפק בתגבור מינימלי של גדוד אחד בלבד של גולני בצפון. אין צורך לייצר עבור חיזבאללה יותר מדי מטרות מזדמנות.

חסן נסראללה (צילום: רשתות ערביות)חסן נסראללה (צילום: רשתות ערביות)

יורדים להגנה

הבעיה של צה"ל היא שהנינוחות הזאת השתרשה בגבול הצפון, וזאת על אף שינויים מטרידים בהיערכות של חיזבאללה. גדודי רדואן, הכוחות המיוחדים של הארגון, חזרו מסוריה עתירי ניסיון קרבי והתמקמו בכפרים הסמוכים לגבול עם ישראל. משימתם של גדודי רדואן היא לפשוט לתוך שטח ישראל ולכבוש יישוב. על זה הם מתאמנים, וזה הייעוד שלהם. לא מן הנמנע כי חלק מהיחידות האלה כבר נמצאות היום במצב של כוננות. כלומר, הן מסוגלות לצאת לפעולה בלי הכנות מיוחדות. 

מולם, צה"ל מתנהל כאילו לעולם לא יופתע. ההנחה היא שהמודיעין יידע לספק התרעה לפני כל פעולה של רדואן. ההיערכות של צה"ל בגבול הצפון עדיין מתבססת על ההנחה שאנחנו עומדים מול מחבלי פת"ח של שנות ה־70: עם מפקדת אוגדה שממוקמת על גבעה למול עיני חיזבאללה, עם מפקדות חטיבה וגדודים החשופות לחלוטין. היינו כבר פעם בקונספציה כזאת. צה"ל חייב לאמץ את ההנחה המחמירה שיצליחו להפתיע אותו, ולבנות מחדש את הקו בצפון. 

גם התוכניות המבצעיות של צה"ל צריכות לעבור התאמה למצב שבו המלחמה נפתחת בהפתעה ורובה מתנהל בשטח ישראל. האיום הצפוני כופה על צה"ל להתמקד בתחום שמעולם לא היה אהוב עליו - ההגנה. מאז כינונו היה צה"ל צבא התקפי. ההתקפה היא לעולם קלה יותר, כי היא דורשת ריכוז מאמץ בנקודה אחת. לעומת זאת, המגן צריך לפזר את מאמציו על פני הרבה נקודות, והסיכוי שאחת מהן תיפרץ גבוה יותר. למדנו במלחמת יום כיפור את המחיר הכבד של הגנה חלשה ושל יציאה להתקפה אחרי הפתעה. 

חיזבאללה הוא כבר לא עוד ארגון טרור, אלא צבא התקפי בעל כוח אש משמעותי וטקטיקות של גרילה. מערכה מולו לא תתנהל בתמרון מהיר בצירים שבהם נכנסנו ללבנון ב־1982, אלא בהתכתשות רחבה בקו המגע ובאש מאסיבית, משני הצדדים, על העורף. צבא היבשה שלנו כיום לא מוכן טוב מספיק להתכתשות הזאת, אבל השבוע אפשר היה לראות נקודה זוהרת של אור לקראת העתיד. 

במתקן האימונים בצאלים נרשם השבוע ציון דרך שהוא לא פחות מהיסטורי. היחידה הרב־ממדית שהקים הרמטכ"ל, "רפאים", קיימה שם אימון יחידתי ראשון. היחידה הזאת היא מעין אינקובטור לחדשנות. היא כוללת את שלל היכולות של צה"ל - ביבשה, באוויר ובמודיעין - ומנסה להביא את כולן למיצוי של קטלניות. לא ניתן לפרט יותר מדי על היכולות שקיימות ביחידה, אבל נמצאים בה לוחמים מובחרים מכל זרועות הצבא, וכמו יחידה 101 בשעתה, גם היחידה הרב־ממדית אמורה לפרוץ דרך ולנסח תורת לחימה חדשה לצה"ל כולו.

הרושם מביקור בתרגיל הוא שאכן מדובר כאן בפריצת דרך שלא ראיתי כמוה בשני העשורים האחרונים. שנה אחרי שהוקמה, הצליחו אנשי היחידה לפתור בעיות וצווארי בקבוק שצה"ל מתמודד איתם כבר שנים. יהיה אתגר גדול להפיץ את היכולות שהם מפתחים לצבא הגדול, אבל זו הייתה מעין הצצה אל צה"ל של העשור הבא. לא את הכל הם יצליחו לפתור, ועוד פחות מזה להנחיל, אבל יחידת "רפאים" היא עוד הוכחה שכאשר מדינת ישראל מגייסת את כל מה שיש בה - שום דבר לא יכול לעמוד בפניה. לא אויב ולא נגיף.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13

tguvot@maariv.co.il