אז חצינו את הרף של 2,000 חיוביים ביממה. אני עוד לא היסטרי לגמרי, כי הסבירו לי שבוצעו כ־30 אלף בדיקות ביממה. ועוד הוסיפו שאם יהיו 50 אלף בדיקות, סביר להניח שיהיו 3,500 חיוביים ביום. המספרים אומנם נחים לי בראש, אבל אני חש יופי. בעיקר כשכיפוש בוחנת אותי במבט שאני קולט מהוויק־סייד, אבל דואג לשדר לה שאני בסטרונג־סייד.

"מה הלו"ז שלך היום?", היא שאלה על הסובאח. כל נורות האזעקה נדלקו לי בראש, כי זה מבוא למשימות חבל"ז. "אני עסוק מאוד היום, כיפוש, ימבה דברים, וגם יש לי סקר מנהלים אצל פרופ' נדיר ארבר במלר"ם של איכילוב. שחררי, באמשל'ך, יש הרבה מחטים שם, זה לא יום להטיל עליי כל מיני שטויותים, אני חייב להתכונן מנטלית לאירוע". היא חייכה ואמרה שהיא יודעת, היא רק בדקה שאני יודע וזוכר להגיע.

פתחתי את הוואטסאפ לסקור את הקבוצות. פצחתי ב"פורום קורונה". ציפי שביט כבר בירכה את חברי הקבוצה בבוקר טוב. השעה שבע וחצי בבוקר, תיארתי לעצמי שהיא כבר אחרי הליכת בוקר בפארק. אבישי, בעלה, מאמן ורוכב אופני שטח, בטח רכב כבר לבקר את אמא שלו, שנחה לה כבר שנים בבור בקיבוץ עינת שבו גדל. בימים שהוא ממש מאתגר את עצמו הוא ירכב לקיבוץ נווה ים לבקר את אמא של ציפק'ה, שגם ישנה בבור.

לכשישוב מהמסע, הוא יירד למקלט, יפעיל את מכונת הטניס שולחן ויחבוט מולה מאות כדורי צלולואיד שעה וחצי. בגיל 74, אבישי דקל הוא מהות הספורטאי, רק שבמקרה שלו הוא לא מרוויח מזה לירה סורית דפוקה. הוא עושה את זה בשביל הנשמה. הוא ניסה לאמן גם אותי, אבל פיטר אותי אחרי שני אימונים, כי הוא מתחיל את היום בחמש בבוקר חורף וקיץ, ואני רציתי להתחיל בתשע עם אספרסו וקצת סיגריות. אוקצור, נמאס לו ממני.

ביקום מקביל לפינג־פונג, שמונה קומות למעלה, צ'יפקה כבר מבשלת סיר ענק של קציצות, מטגנת שניצלים ומכינה תוספות לשבעת נכדיה, כל יום כבר הרבה שנים. המציאות שלפיה היא צמחונית ובעלה טבעוני לא מפריעה לה ללוש כדורי בשר בשביל הנכדים. 

כשאבישי יסיים את אימון הבוקר, אחרי שהתחפש לרוכב כריס פרום ולחובט יאן־אובה ואלדנר, הוא יבצע את השליחות עם האוכל לבתים של הילדים. זה לא יקרה לפני שהוא ישתה שייק בננה, תפוח עץ, גרעיני צ'יה פשתן, פולי קקאו ועוד מזיקים שונים מהטבע. הוא יגיד לה שהוא אוהב את זה, כי הוא יודע מה טוב בשבילו. אחרי 45 שנה ביחד, כבר יודעים כנראה. ואז לפצצת האנרגיה הג'ינג'ית אין יותר מדי מה לעשות. 

אחרי 55 שנות קריירה מדהימה ונדירה באיכותה, על הבמות והמסכים, פתאום אין לה הופעות. כל חייה המקצועיים היא התרגלה להופיע לפחות פעם ביום, לעתים שלוש וארבע ביום, מול ילדים והוריהם. "סה פיני", הקורונה חיסלה הכל. היא גילתה את האינסטוש בסוף השנה שעברה. אז היא מכינה קליפים ושולחת לעוקבים. היא מדהימה, מפרקת אותם מצחוק על הבוקר.

ביבי, ברוב חסדו, נתן לציפק'ה ולאבישי מתנה של כמה אלפי שקלים לפני שבוע. הם תרמו את הכסף לנזקקים, לא חסר להם כלום. הבעיה היא שאבישי לא הקשיב לכיפוש, ושכח שזו מתנה שצריך לשלם עליה מס. הרשויות יזכירו לו, הוא כבר לא דואג, הוא רגיל.

כתבתי לציפק'ה שעוד מעט יהיו הופעות בשיטת דרייב־אין. עד 200 מכוניות. "תתחילי להתכונן, את ויצפאן, זה יהיה שוס". אבל היא כבר מנוסה ומיומנת מדי. היא עברה הכל, כולל הופעות על משאית בתנועה. "לא מאמינה שבידור אפשרי ככה. זמרים כן, והלוואי!!! שמישהו יופיע פה כבר, רק שיופיעו, שנשמע מוזיקה", היא השיבה והמשיכה, "לבדיקות אנשים לא הגיעו לדרייב־אין, אז אתה רוצה שיגיעו להופעות?".

עצוב. באמת שעצוב.

ציפי שביט (צילום: דניאל קמינסקי)ציפי שביט (צילום: דניאל קמינסקי)

# # #
2.860 ק"מ צפונה מכוכב הצפון, בשכונת אפקה, ישראל קטורזה כבר ער. יש לו שבעה ילדים בבית, ואני לא מתבייש להתלונן שילד אחד מטמטם אותי. הוא כותב לדני מהקפה שיכין לו בורקס פינוקים. "דני, תכין לי בורקס שאפית היום, אני מתחנן, אני מוותר לך על השומשום שלא תפסיד עליי. ביצה קשה, עגבנייה ומלפפון חמוץ. אני בא לקחת. תפנק במחיר גם?".

כן, בטח, מצא מי שיפנק אותו במחיר. "ישראל, אני מזכיר לך ולכל הקבוצה, שיש כאן שכ"ד חודשי של 18 אלף שקל. יש לי עשרת אלפים שקל מזונות, לא כולל שונות לילדים. ביטוח לאומי ומס הכנסה קפצו עליי עם 35 אלף שקל הפרשים, שהם רוצים במיידי. זה לא זמן לפנק במחיר".

בסדרררר. טוב שהוא לא הכניס לרשימת ההוצאות גם את השבורות שהוא מסתובב איתן. ראיתי השבוע אחת מהן, שישנה אצלו. היא מאלה שכותבות באתרי הפיק־אפ "מבנה גוף: מלא". אוקצור, היפהפייה הנרדמת אכלה ארוחת בוקר ב־160 שקל. כשצפיתי בה, נזכרתי בימיי כנהג טריילר באמריקע. כשהייתי עוצר לברקפסט באיזה טראק־לודג' בדרכים, הייתי מזמין הזמנה כפולה של טוסט עם חמאה כדי לעכל את הסלט והחביתה. אבל ביני לביני סיכמתי שזו נותנת לי נוקאאוט בכל תחרות אכילה.

אז היא אכלה יפה לקראת יום העבודה, ואת הוצאות ההזנה שלה דני רוצה להפיל עלינו. השבוע ישראל פרסם קליפ מרגש על מצבו, מצבם של עמיתיו הקומיקאים, שחקני תיאטרון וזמרים. הוא הדגיש גם את מצבם של העובדים בכל מופע שלו, ובשיגרע היו לו הרבה. בכל הופעה הוא מפעיל נהג ואן, שני טכנאי סאונד ותאורה, מנהלת הצגה, מפיק עם משרד, מנהל אישי, פועלי במה, העובדים באולמות או בשטחים פתוחים, משרדים להפצת כרטיסים ועוד. חמישה חודשים הכל דומם, יש לו רק ביטולים.

חמוש במסיכה, ישראל התייצב מול המצלמה, והוא לא צחק ולא הצחיק - הוא דיבר מהבטן - על המציאות שלפיה אף אחד לא סופר את תעשיית התרבות. לא מדברים איתם, לא מתייחסים לקיומם, המאכערים שעובדים בשביל רה"מ אומרים שהם לא רעבים, כי היו להם שנים טובות והם חסכו הרבה. כן, בטח, הם אוליגרכים, בדיוק כפי שפרופ' אבי שמחון, היועץ הכלכלי של נתניהו, מדבר עליהם ובדרך שבה הוא מתייחס אליהם.

ישראל עצוב, נורא. ומדובר באדם שמאז גיל 25 מתפרנס מלהצחיק את הציבור. אז נכון שבעקבות הקליפ שהופץ ברשתות החברתיות הזמינו אותו לכל האולפנים ותוכניות הרדיו. לא נרשמה התפעלות אצל קולקציית האפסים, ישראל עוד מקווה לשינוי. הצעתי לו לפרסם את האימונים שלו אצל יוסי אטיאס בבריכה הטיפולית, בשידור חי בפייסוש. זה המופע הכי קורע ביקום. 

ישראל מנסה לנתר אל הגלשן באמצע הבריכה, יוסי צורח: "קפוץ, קפוץ, נו כבר". ישראל נשכב על הגלשן, מנסה להתרומם, יוסי מושך בחבל, וישראל עף למים, ושואל את יוסי: "למה זה טוב? תסביר לי, למה זה טוב מה שאתה עושה לי?".

אני צופה בסרטונים של יוסי מהבריכה ומתפוצץ מצחוק. למזלו של ישראל, יוסי לא שוכח באיזו כתף הבעיה הרפואית, את הארגומנט הזה הוא שומר בשבילי. הבנאדם הרי גאון במים, אבל איך שהוא יוצא מהם אחרי עשר שעות, הוא סתומיאן על מלא.

אגב, יוסי, עכשיו זו פנייה אישית אליך. "אתה לא עונה לטלפון, אתה תופס ממני צ'יפס. אין בעיה אח־שלי־בלב, אתה תשלם על היחס הזה. השבוע לא קבעת לי תור. שכחת אותי, כי כנראה נגמר לך הדף עם המשבצות, שפרימיטיב כמוך קורא לו יומן. השארת לי הודעה מהרגע להרגע שאבוא ביום שלישי. מה קרה? בלעת ליצן? אתה חבר שלי! אתה יודע שבימים שני, שלישי וחמישי אני עובד כל היום. סחתיקה, העברתי את הטיפול בעניינך לשימון הגמד. צפה פגיעה, כי רק בצרחות וקללות אתה לומד. אנחנו יודעים את זה".

ישראל קטורזה (צילום: אור גפן)ישראל קטורזה (צילום: אור גפן)

# # #
1.237 ק"מ מערבה מהקפה גרה מיקי מלכת הילדים. היא לא הופיעה בהצגות שלה כבר חמישה חודשים. היא אמא לשני ילדים מתוקים, וזה כל העיסוק היומיומי שלה בגיל 39.

ביבי מדבר על "להניע את הכלכלה", אז מיכל מוכתר (מיקי מלכת הילדים) ובעלה אריק עורי היו עד לא מכבר מנועי צמיחה של הכלכלה. שנים רבות שהיא מעלה מאות הופעות בחודש, בהצגות ובהפקות פרטיות. 

היא העסיקה ארבע בייביסיטרס, שידאגו לילדים אחרי הגן ויגיעו למופעים שלה ברחבי הארץ. עכשיו אין כלום, אבל כלום, ז'תומרת ממש כלום. היא מגיעה לקפה בטרנינג, נטולת איפור ועם קוקו בלגן. ומדובר באישה שרגילה להתאפר ולהיות אצל קוסמטיקאית כל יום!

זו אישה, לא גבר שעולה על טריקו ומתחבר למיקרופון אפילו בלי להתגלח. היא החזיקה מאמן לריקוד, כי היא רוקדת כל יום כמה שעות, בבמות שונות. היא החזיקה מאמן כושר, כי היא חייבת להיות פיט, בכל שעה ביום. 

היא אוכלת רק מה שתזונאי קבע לה. במופעים של חנוכה ופסח, שכוללים מעל 50 הצגות בעשרה ימים, יש גם רופא בכיר בצוות. הוא נשכר ליום עבודה מלא, כדי להרכיב עירויים לה ולכל השחקנים בהצגות בכיכובה. כי אריק לא לוקח שבויים, תעלי/תעלה לבמה - חי או מת. אבל תעלו. יש יותר מ־40 כאלה על הבמה, בכל מופע. יש עוד עשרות עובדים בתפקידים שונים, כמו נהגי משאיות, ויש מחסנים עצומים שבהם מאחסנים את התפאורה היקרה. רק פירוטכניקה ומסכי וידיאו ארט זו השקעה של לפחות מיליון דולר להפקה.

בעלה אריק ושותפו שמוליק משגב מנהלים חברת הפקה למופעי ילדים עם מחזור של מאות מיליוני שקלים בשנה. כמובן שיש שת"פים עם מפיקים קטנים יותר. במשרד של "משגב־עורי, הפקות" יש 307 עובדים בתחומים שונים (מכירת כרטיסים, הפעלת דוכני מזון, מכירה והפצה של מוצרים של האומנים ועוד), שמקבלים שכר עובד, או מוציאים חשבונית, כל חודש. 

החברה מחויבת בהסכמים רב־שנתיים עם האולמות הגדולים בישראל, עם כולם. החברות של הרשויות העירוניות לא מוותרות על הכסף, גם כשאין מופעים. מדובר במיליוני שקלים. ואיתם ביבי מדבר על "להניע את הכלכלה". איך יניעו? הם בפרויקט של "בראשית 2"? מישהו מהמשרדים של קולקציית האפסים בכלל סופר אותם, מתייחס אליהם?

אז אחרי שהייתה בכל ההפגנות של המפיקים, שמעה את כל הפוליטיקה בהפקות, מיקי כבר לא הולכת יותר. היא פרסמה קליפ בפייסוש (71 אלף עוקבים) ורק דיברה על המצב. היא אמרה שהיום היא לא צוחקת, והיא לא פותחת ב"מה־ניש־מיקי", כי היא נורא עצובה משום שאין יחס לאומנים. היא כבר לא מדברת על עבודה, רק על עצב. כיפוש העבירה לי לוואטסאפ מהפייסוש, כי אין לי כזה, פתחתי ודמעתי.

כשאתה מכיר אישית את הקורבנות של החידלון בניהול המשבר הכלכלי, זה שונה. זה חודר לך מתחת לעור, מתחת לציניות והפרטיות. אתה הרי רואה אותם, ויודע שרע להם, נורא, והם מתנהלים על האדים של הסבלנות והסובלנות. הם לא יכולים להתפרע, יש להם מעמד מחייב מול ילדים והוריהם, הרבה יותר מכל דייר/ת באגם הדרעק. הם עוגנים של קיינע תרבות, לא ערימת סחלה פוליטית, שמתרכזת אך ורק באגו של עצמה, ביחד ולחוד.

מיקי מוכתר (צילום: אור גפן)מיקי מוכתר (צילום: אור גפן)

# # #
עם החמיצות הזו בנשמה נסעתי לאיכילוב. טיפלו בי ובנסקרים האחרים מדהים כרגיל. נכון, סקר מקיף של בדיקות וניתוח של רופאים ומעבדות עולה כסף, אבל פחות מחדר ללילה בקיבוץ הגושרים שכיפוש הזמינה לנו לראשית ספטמבר. כי הרי מה שחסר לי עכשיו בחיים זה חביתה וסלט, בארוחת קפסולות, ועוד קפסולה בבריכה.

אבל יש עוד זמן, אני בונה על הרומני שנוסע איתנו עם אפרת והילדים, שיטפל במחדל. הבנאדם הרי שונא ירקות, ים ובריכה, ובעיקר קהל. הוא מתחיל להזיע ברמות גבוהות. ובכלל, יש לו בריכה עם מי ים אמיתיים בבניין, צריך לרדת 12 מדרגות. הרבה שנים הוא גר שם, רק פעמיים הוא נצפה במים לדקה וחצי בערך. כי בחוץ חם לו, במים קר לו. הוא הכי אוהב לרבוץ על הספה, עם מזגן טורבו בטמפרטורה של 18 מעלות. אני מכיר אותו 37 שנה, הוא לא יאכזב אותי.

הוא גאון בתחום. אז בגלל היכולות שלו, מיד אמרתי לכיפוש: "כן, בטח שניסע. זה טוב בשביל גיאצ'ו". אבל בראש אני סומך על הרומני. בחזרה למלר"מ. לקחו ממני תשע מבחנות דם, ובהמשך ארוחת בוקר. היה כל כך טעים ומדהים שאכלתי שתי ארוחות. הלו, רק מהפיחדון הייתי בצום 15 שעות. 

הקרדיולוג אמר שמצבי טוב, אחרי בדיקת לב במאמץ. נרגעתי. בכל זאת אני רואה את הפרופסור הדתי המתנחל הזה פעם בשנה, והוא מבטיח לי שאם לא אפסיק לעשן, הוא באופן אישי יצנתר אותי בלי הרדמה, כדי שיכאב. אני פוחד ממנו פחד מוות, ואפילו נשבע לו בנקיטת חפץ, שבבחירות הבאות אני מצביע לימינה. שבנט ואיילת הם אחלה, ואמא שלי בכלל גדלה בציונות הדתית.

אחרי שדקרו אותי, דחפו לי והתעללו בי, אבל הכל בחיוך ובנעימות (בכל פעם שצוות הניהול קורא לי: מר קופמן, אני מביט מסביב. ממתי אני מר? אני הרי סתם היפוכונדר היסטרי), הגעתי לסיכום לפרופ' ארבר. הבנאדם מדהים, אני מכיר אותו שנים רבות. 

כבר לפני שנים הוא הסביר לי בשקט שלשתות אלכוהול ולאכול פלטות מטוגנים בברים, ולסגור לילה אצל "הסובל" באבן גבירול, עם פיצה שבמקום גבינה יש עליה פתיתי סבון וביצה - זה מתכון לאסון. "אני ארשום לך מרשם ללוסק, אבל אני יודע שתבלע שלושה כדורים ביום, והצרבת לא תיעלם. תמשיך כך, אתה תמות צעיר".

הוא הפחיד אותי נורא, אז השתניתי. הוא היה מאוד שמח, אבל גם עצוב. הפועל ת"א שלו ניצחה את מכבי בדרבי כדורסל, אבל כלוזר אדום הוא חושש מהמשחק השלישי, המכריע. אז פצחתי בדברי כיבושין על ה"גיבוריות" במעוז האחרון של מפא"י. הוא לא התרשם ואמר שאני מגזים עם הפחמימות, ושאפסיק לשקר, כי רואים בבדיקות. "זה בגלל הקורונה, פרופסור", ניסיתי משהו חדש. "אני במועקה, יש עליי הרבה לחצים".

הוא הפנה את מבטו מצג המחשב, ושאל מה מטריד אותי. "דני מהקפה ליד הבית שלך, קנס אותי ב־100 שקל על כריך חביתה וקצת שתייה. אתה יודע, קפה ולימון וכאלה. אני כועס על עצמי איך לא בדקתי לפני שנתתי לו את הכרטיס לחייב. זה לא יוצא לי מהראש, כמה אני טמבל".
הוא חייך חיוך קטן והשיב: "אכן פרובלמה גדולה. שמע, גם אני אוהב מתוק, אבל בגילנו זו אהבה אסורה. אתה מבין את מה שאני אומר לך?".

נבהלתי. "אז מה פרופסור, אני בדרך לריקבון? זה סופי?". הוא סגר את המסך וענה: "כולנו נרקבים, בסוף. אני כאן כדי לעזור לך לעכב את התהליך".