כמעט מיותר לציין כי הפתרון הוצג בניגוד לעמדת הדרג המקצועי באוצר, שהביע הסתייגות מהתוכנית כולה. אלא שהפוליטיקאים, כך נראה, הפסיקו לספור את אנשי אגף התקציבים ואת העומד בראשו שאול מרידור. נתניהו וכ"ץ (שהביע אתמול התנגדות למתווה שהציע זוהר) מאבדים בהדרגה את האמון במרידור.
עקב כך מתקבלות החלטות תקציביות נוספות מאחורי גבם של אנשי האגף, וגם אם מתייעצים איתם דעתם אינה מתקבלת. כך יוצא שבמטרה לשמור על שקט תעשייתי בליכוד, שר האוצר בתיאום עם נתניהו נענה כמעט לכל גחמה של חבר כנסת. כך למשל בעקבות פנייתה של ח"כ אתי חוה עטייה (הליכוד), סוכם כי תבוטל ההפחתה של 30% מהשכר הנוגעת למובטלים או לשוהים בחל"ת. התנאי הוא שהם ישתתפו בהכשרות מקצועיות. על פי ההערכות, מדובר בהוצאה של מאות מיליוני שקלים.
שר האוצר נענה גם לפניית ח"כ אופיר כץ (הליכוד) להוספת 2,000 תקנים לאחיות ו־400 תקנים לרופאים, תיקון שימנע פגיעה בשכר הצוותים הרפואיים. השיא הגיע כשנתניהו הודיע על כוונתו להעביר באופן פתאומי 3 מיליארד שקל לתקציב מערכת הביטחון. אבל איך עושים את כל זה בהיעדר תקציב מאושר? התשובה נעוצה בפטנט חדש המכונה "קופסה תקציבית", בעוד כל התוספות התקציביות האחרות ניתנות באמצעות פטנט אחר המכונה "תקציבי קורונה".
מדובר בתקציב כולל נוסף של עד 200 מיליארד שקל (כולל תקציבי מענקי הסיוע והתוכנית צ'ק לכל אזרח) שאינו מהווה חלק מתקציב המדינה המאושר. זהו סכום חסר תקדים המהווה כמחצית מהתקציב ל־2019 (כ־400 מיליארד שקל), והשימוש בו נעשה אף שלא אושר כדין בהחלטת הממשלה והכנסת.
זאת כנראה הסיבה שלראש הממשלה לא דחוף לאשר את תקציבי 2020 ו־2021. ובעוד שעם חלק מהתוספות ניתן היה להשלים (למשל סיוע למובטלים או לעסקים קטנים), קשה הרבה יותר לקבל הגדלה חד־צדדית של גירעון המדינה עבור פעולות שהקשר בינן לבין הקורונה מקרי בהחלט, ושמרביתן התקבלו בניגוד לעמדת הדרג המקצוע באוצר (ולעתים גם בנק ישראל) וללא עבודת מטה מסודרת.
עד היום היו חברות דירוג האשראי סלחניות לגבי תהליך קבלת ההחלטות התקציביות בישראל, מתוך נימוק שמדובר במצב זמני. חברת S&P (סטנדרט אנד פורס) הבינלאומית אף הרחיקה לכת והעלתה לפני כשנה את הדירוג ל־AA מינוס.
התרעות פיקוד העורף