אומנם המושג "פריש מיש" אינו עברי, אך כל מי ששיחק אי פעם קלפים יודע כי הכוונה היא לטרוף את הקלפים ולחלקם מחדש. זוהי חלוקה עם הזדמנויות מסקרנות ולא ידועות למקבלי הקלפים הנוטלים אותם לידיהם, בלי לדעת מה יולידו. אחרי עשרות שנים, אולי מאה שנה, ישנה חלוקה מחדש של הקלפים: העושר, ההזדמנויות, יחסי הכוחות בתוך האוכלוסייה, בין מדינות ובין מעצמות נקבעים מחדש. נגיף הקורונה החמקמק לקח אותנו אל הלא נודע, מלבד לערפול ולדיכאון השוטפים את הציבור על רקע גלי החדשות הרעות ועל רקע ההפסדים האדירים לאנשים, לעסקים, לסקטורים ולמדינות, יש גם הזדמנויות שהן דווקא לא רעות לעשיית עסקים שרווחים בצדם, תלוי בכישורים וביכולת ניצול המצבים, סיטואציות בלעז.

שימו לב, דווקא המדינות המצורעות, איראן ורוסיה, שאותן חסם המערב משיתוף בזירת המסחר הבינלאומית של המטבעות, נהנות בימים אלה מנסיקה במחירו של הזהב שצברו בעל כורחן. מחיר הזהב הגיע לרמות שבו היה לפני קרוב לתשע שנים, בספטמבר 2011. האיראנים מודרים זה שנים ממסחר בינלאומי במט"ח, בעיקר בדולר, החיוני למסחר בינלאומי ובעיקר ליצוא המוגבל של נפט שנכפה עליהם, על רקע התעקשותם לפתח את תוכנית הגרעין. העיצומים של ארה"ב בעיקר ושל האיחוד האירופי מונעים מאיראן גישה למסחר, תשלומים וטרנזקציות, במסגרת המערכת הבינלאומית של המטבעות, סוויפט (SWIFT).

האיראנים נאלצים לצבור מט"ח בצורה של זהב, שאמור לשמש אותם במקום הדולר, המטבע העיקרי לפי שעה בסחר העולמי. אבל גם זהב האיראנים אינם יכולים לרכוש ישירות מהעולם שמטיל עליהם עיצומים. הם נזקקים לעזרה. פה נכנסת לזירה מיודעתנו טורקיה, הנתונה במשבר כלכלי חמור, סטגפלציה, עוד טרם התפרצות נגיף הקורונה. טורקיה קונה זהב ברחבי העולם, גם מוונצואלה, שחייבת למכור זהב מוניטרי כדי למנוע רעב, ומוכרת אותו, לאחר רווח נאה, לאיראן. טורקיה ייבאה בחודש מאי השנה 19.5 טונות זהב, לאחר יבוא של 7.8 טונות באפריל, אותו החודש שבו ייצאה לאיראן זהב בהיקף של 1.2 מיליארד דולר. הזהב נרכש באיראן בידי הבנק המרכזי וגם בידי האזרחים האיראנים האומללים הרואים בו אמצעי לשמירת ערך ממונם לאחר קריסת המטבע המקומי, הריאל.

שימו לב, היצוא של זהב מטורקיה בחודש אפריל לכל המדינות היה 23.9 מיליון טונות, והרווח שלה מכך הסתכם ב־1.27 מיליארד דולר. לשם השוואה: בכל שנת 2019 מכרה טורקיה רק 1.65 מיליון טונות זהב, שעליו הרוויחה 75.4 מיליון דולר בלבד. בחמשת החודשים הראשונים של השנה ייבאה טורקיה קרוב ל־80 טונות זהב. כלומר, דווקא בזמן המשבר טורקיה עושה עסקים לא רעים בתחום הזהב.

הנה עוד דוגמה למדינה מוחרמת על ידי המערב. הרוסים פלשו לחצי־האי קרים בפברואר־מרץ 2014. ארה"ב הטילה עיצומים על רוסיה עקב הסיפוח, והמלחמה נכפתה על אוקראינה גם בגבול המזרחי שלה. רוסיה נזרקה אף היא ממערכת הסוויפט. ביולי 2015 היו בידי רוסיה כ־1,500 טונות זהב, חמש שנים לאחר מכן, ביולי השנה, החזיקה רוסיה 2,300 טונות זהב, עלייה של 53%, שהם כ־23% מיתרות המט"ח של רוסיה. בכל פעם שמחירי הנפט עלו בחמש השנים האחרונות, הרוסים מיהרו להמיר את המט"ח שקיבלו לזהב, הרחק מידיה של ארה"ב, שעלולה להקפיא חשבונות מט"ח רוסיים בעולם. רוסיה הרוויחה בגדול מצבירת הזהב, צבירה לא מתוכננת שנכפתה עליה.

הבוננזה למדינות המצורעות בעיני המערב הגיעה מכיוון לא צפוי. סין הפיצה את נגיף הקורונה בעולם והביאה למשבר הגדול ביותר במשק העולמי, לפחות מאז שנות ה־30 של המאה הקודמת. ארה"ב, המובילה את הכלכלה העולמית, למדה מניסיון משבר ספטמבר 2008 ולא חיכתה זמן רב עד שהפד, הוא הבנק המרכזי, הפחית את הריבית לאפס, יותר נכון ל־0.1%, והגדיל מאזנו מ־4.3 טריליון דולר ב־10 במרץ השנה, לכמעט 7 טריליון דולר. לא זאת בלבד, הממשל האמריקאי העביר שלושה חוקים להצלת המשק האמריקאי, בהיקף מצטבר של 2.8 טריליון דולר. כלומר, שתי הזרועות העיקריות, הפד והממשל הפדרלי, הציפו את השוק ב־5,500 מיליארד דולר! ממש ברגעים אלה, שתי המפלגות מתחרות ביניהן מי תציע חבילת סיוע נוספת גדולה יותר, אולי עוד טריליון דולר.

בתחילה התעלמו בשווקים מהיקף הצפת הדולרים, אך ההכרה החלה לחלחל אל ראשי המשקיעים והסוחרים בעולם, והם החלו לנטוש את הדולר האמריקאי, אביר המטבע הבינלאומי, לטובת היורו, שהתחזק בכ־10% מול הדולר. מאז השפל ב־20 במרץ השנה, עת עמד על 1.0688 דולר ליורו, הגיע היורו, בזמן כתיבת שורות אלה, אל שער של מעל ל־1.17 דולר ליורו, שער החליפין שהיה לו עת הושק בשנת 1999. המשקיעים ברחו מן הדולר לאחר שהגיעו למסקנה כי אם הריבית בעולם אפסית והתשואות על אג"ח ממשלתיות במרבית מדינות המערב המתועש שליליות (כן, אתם משלמים למדינות שמסכימות לקחת את כספכם לשנים ארוכות).

אז מה עושים משקיעים פרטיים, חברות השקעה ובעיקר מדינות מודרות ומצורעות? מגדילים אחזקות בזהב, שמחירו זינק מ־1,488.1 דולר לאונקיית זהב ב־20 במרץ השנה, לסביבות 1,970 דולר לאונקיה, ואולי היד עוד נטויה. גם מחיר מתכת הכסף לא נשאר מאחור. המשקיעים עלו גם על גל זה, ומחירו של הכסף (מתכת) עלה מ־12.39 דולר לאונקיה ב־20 במרץ השנה אל מעל ל־24 דולר לאונקיה. מחיר המתכת הנקראת פלדיום זינק ב־53% באותה תקופה.

מטילי זהב (צילום: אינג אימג')מטילי זהב (צילום: אינג אימג')

מי שנהנה מהעלייה במחירו של הזהב הן היצרניות העיקריות בעולם, ובראשן שנואת נפשו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ - סין, מקור הקורונה. סין מפיקה 12% מהזהב העולמי, כ־383 טונות בשנה, אחריה רוסיה, גם היא יריבה לארה"ב, המפיקה כ־330 מיליון טונות בשנה, אחריה אוסטרליה, דווקא ידידה, עם הפקת 325 מיליון טונות, מה שהביא להתחזקות הדולר האוסטרלי. ארה"ב מדורגת רק במקום רביעי, עם כ־200 טונות בשנה. גם קנדה מפיקה 183 טונות בשנה, פרו 143 טונות בשנה, גאנה 142 טונות בשנה, דרום אפריקה 118 טונות בשנה, מקסיקו 111 טונות וברזיל - 107 טונות בשנה. איראן מפיקה רק 11 טונות בשנה. עלות הפקה ממוצעת בעולם היא כ־1,000 דולר לאונקיה. כלומר, יש מדינות שמרוויחות בגדול ממקור לא צפוי.

סין גם מגדילה את היקף הרזרבה שלה בזהב, שעלה ל־1,950 טונות, לעומת 1,840 לפני שלוש שנים. למרות זאת, סין עדיין מאחור בהיקף הזהב שהיא מחזיקה. ארה"ב נמצאת בראש הרשימה הזאת, עם 8,130 טונות, גרמניה עם 3,360 טונות ואיטליה וצרפת עם 2,440 טונות כל אחת. לבנון, שכלכלתה קורסת בימים אלה, מחזיקה 287 טונות זהב, אך לא עושה בו שימוש לפי שעה, כדי לייצב את המטבע שלה.

מובן שכאשר יש בוננזה, גם מפיקות הזהב נהנות מעלייה במחירו. במקום ראשון בין היצרנים ביבשת האמריקאית ממוקמת Newmont, המפיקה כ־196 טונות בשנה ושער המניה שלה עלה בכ־70% מאז 20 במרץ השנה. השנייה היא Barrick Gold, המפיקה 170 טונות בשנה, ששער מנייתה עלה ב־28%. שלישית היא AngloGold Ashanti האוסטרלית, המפיקה 102 טונות בשנה. יש עוד חברות כמו Polyus הרוסית, שיותר מהכפילה את מחיר המניה שלה, Kinross Gold הקנדית, שמחיר מנייתה עלה בכ־140%. מובן שיש גם תעודות סל, ETF בלעז, המחזיקות מניות חברות המפיקות זהב, שבדרך כלל עלו ברבע מאז תחילת השנה, הגדולה בהן היא GLD, המחזיקה נכסים בשווי של כ־75 מיליארד דולר, שאכן עלתה ברבע מאז תחילת השנה.

הנה כי כן יש גם מרוויחים מנגיף הקורונה: מדינות שלא תכננו להרוויח אלא רק ברחו מהדולר, שממנו נזרקו לחיקו של הזהב. כך גם אלה שזנחו את הדולר לטובת היורו, אפילו סתם מחזיקי יורו, רק מפני שהם גרים בגוש היורו. כך, חברות שמתפעלות מכרות זהב וחברות הסוחרות בזהב וגם מנהלי תעודות סל, כפי שהראינו לעיל, רואים עדנה במעשיהם. גם אלה בעולם שלא ברחו ממפולת שערי המניות באמצע מרץ שיקמו הפסדיהם, וחלקם אף עשו רווח נאה.

מובן שיש עליות נאות גם בשערי המניות של חברות המפתחות חיסונים לנגיף הקורונה וכאלה שמפתחות תרופות לטיפול בחולי קורונה, שעליהן אתם שומעים בימים האחרונים. על מצעד החברות בתחום כתבתי כבר בתחילת חודש זה. יש חברות שנהנות מהביקוש למוצריהן בתקופת הסגר ושמירת המרחק החברתי כמו חברת זום לשיחות וידיאו, שהפכה לפופולרית ומנייתה הכפילה מחירה מאז אמצע מרץ השנה. החברה הקנדית Shopify In, המאפשרת שירותי מסחר אינטרנטיים רבי־ערוצים מבוססי ענן, בעיקר לעסקים קטנים ובינוניים בצפון אמריקה ובמדינות דוברות אנגלית, עשתה אף היא מסע נאה, ומחיר המניה שלה עלה באותה תקופה ב־180%. כאשר אנשים תקועים בבית, שירותי המסחר המקוון הופכים חיוניים.

לא הכל ורוד כמובן. במקביל לעסקים שהרוויחו יפה מהמשבר ומתופעותיו, רבים בעולם הפסידו ומפסידים: חברות תעופה, חברות תיירות, מדינות שכלכלתן נסמכת על תיירות, חברות קרוז, חברות בתחום ההסעדה או סתם עסקים קטנים של עצמאים בעולם, שמדינות רבות מנסות לעזור להם, אך גם פה יש גבול להיקף הושטת היד הממשלתית. גם מי שמחזיק בדולר אמריקאי מחוץ לארה"ב רואה כיצד המטבע הירוק נמס וזולג מבין ידיו, הדולר כבר אינו נכס שאוצר ערך, כפי שהיה לאורך שנים.

לראשונה עולה חשש של ממש כי הדולר מאבד את ההגמוניה שהחזיק בה מאז תום מלחמת העולם השנייה. גם משקיעים מבוגרים שהיו מבוצרים - אם ישירות ואם בעקיפין - בהשקעה פסיבית דרך קופות פנסיה למיניהן ברחבי העולם, רואים כי ייתכן שהחזר ההשקעה יהיה מינימלי. זאת, מפני שהתשואה על ההשקעות הבטוחות יחסית, כגון אג"ח ממשלתיות או איכותיות, אפסית, בעוד ההשקעות בנכסים אחרים כגון מניות או נכסים מניבים הפכו למסוכנות יחסית לאנשים בגיל הפנסיה ואינן מתאימות עוד למי שמבקש לפרוש בראש שקט.

בשום אופן אין לראות בנאמר משום המלצות או ייעוץ. ייתכן כי כותב שורות אלה מחזיק במוצרים ובני"ע שהוזכרו. חלק מהציטוטים ומהנתונים שמתפרסמים במאמר זה נכונים לזמן כתיבת הדברים