בפועל, ישראל היא מדינת קורונה אדומה, עם שיעורי תחלואה מהגבוהים בעולם. התיירים מישראל אינם רצויים גם במדינות חובבות תיירים כחול לבן (בזכות הכיס התפוח) כמו יוון, טורקיה ואיי סיישל. טיסות אל־על מושבתות, ועתיד החברה בסימן שאלה בגלל ערפל פיננסי כבד המכסה את מסלול ההמראה. ארקיע מושבתת, ועובדיה נקלעו לחרדת נטישה. ישראייר מתחזקת בקושי את הטיסות לאילת ועושה את זה מטעמים של אחריות לאומית. רק החברות הזרות (בעיקר טורקיש, לופטהנזה והאמריקאיות) טסות מישראל. כשייפתחו השמיים לרווחה הן תהיינה בעמדת עדיפות מובהקת על אל־על.
שרת התחבורה מירי רגב הציגה בתחילת השבוע מתווה לפתיחת השמיים, הכולל בידוד מקוצר של חמישה ימים (במקום שבועיים) וחיוב בבדיקת קורונה לנוסעים שיגיעו ממדינות "אדומות". האם מישהו מעלה על הדעת את האפשרות שתייר יגיע לביקור בארץ הקודש וישהה בבידוד שבוע שלם? תהיו רציניים!
אז מדוע מיהר נתניהו להבטיח שהשמיים ייפתחו? ראשית, כי לא היה נעים לו מאורחו, ראש ממשלת יוון. שנית, נתניהו אוהב להבטיח ולהשוויץ, כשזמן קצר לאחר מכן מגיעה הקטסטרופה. כך היה כשהמליץ לצעירים ללכת לשתות ולבלות, זמן קצר לפני פרוץ הגל השני.
סאגת התקציב היא דוגמה נוספת למחויבות שנתניהו אינו עומד בה. בהסכם הקואליציוני נכתב במפורש שתקציב דו־שנתי לשנים 2020־2021 יאושר עד 25 באוגוסט. בסעיף 30 להסכם צוין כי בתחילת 2021 יבוצע בו מקצה שיפורים בהתאם למצב הקורונה. נתניהו תמך בכל העשור האחרון בתקציב דו־שנתי, המעניק אופק כלכלי ותכנון לטווח הארוך. גם שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ תמך בכך (השבוע הוא התהפך שלא במפתיע בעמדתו). אלא שהפעם, משיקולים פוליטיים קרים וכדי לשמור את האופציה להקדמת הבחירות, נתניהו עושה את תרגיל התקציב, ולפי מיטב המסורת הוא מפיל את התיק על כחול לבן האומללים.
עוד כמה דוגמאות לתעשיית הבטחות נתניהו שאותן הבטיח, אבל לא הבטיח לקיים: ב־4 במאי נפגש ראש הממשלה עם נציגי העצמאים והבטיח לקדם חוק תשלום דמי אבטלה: "המשבר זאת הזדמנות לשינוי. בואו נתחיל לעבוד על זה כדי להכניס את החקיקה לחוק ההסדרים". ב־24 ביוני כשהצעת החוק עמדה להצבעה, חזר בו נתניהו מההבטחה.
ב־13 בפברואר 2020 נחת ח"כ ניר ברקת (הליכוד) בניו יורק. עוד לפני שגלגלי המטוס נעצרו בחריקת בלמים הוא התבקש על ידי נתניהו לחזור מיידית לישראל. "ביקשתי מניר ברקת שיהיה שר האוצר המיועד בממשלה הליכוד הבאה", הסביר ראש הממשלה בכנס בחירות באור יהודה. מיותר לציין כי נכון לשעה זו שר האוצר המכהן הוא ישראל כ"ץ, שאינו מלקק דבש מראש הממשלה.
וההבטחה הפוליטית המעניינת מכולן, בעלת משמעות תקציבית יוצאת דופן, הייתה כמובן ההתחייבות לסיפוח. ב־25 במאי הבטיח ראש הממשלה במהלך ישיבת סיעת הליכוד: "תאריך היעד לתחילת הסיפוח הוא ה־1 ביולי, ואין לנו כוונה לשנות זאת. זאת הזדמנות שלא ניתן לה לחלוף". ההזדמנות אכן חלפה, וסיפוח כמובן שלא יהיה.
השאלה המסקרנת באמת היא מדוע נתניהו מפיץ הבטחות שאת מרביתן אינו מקיים. ואני כבר לא מדבר על סדרת הבטחות הזויות כמו הנהגת קו תעופה ישיר למכה לאוכלוסייה המוסלמית או התחייבות להורדת מחירי הדיור. ההבטחות, כמו הראיונות לערוצי הטלוויזיה השונים, ניתנות במועדים קריטיים כמו ערב הבחירות. האפקט שלהן מיועד בעיקר למצביעים המתלבטים הנופלים כל פעם מחדש בפח. אחרי הבחירות הן נשכחות וממוחזרות בבחירות שלאחר מכן. אני לא זוכר עד היום מה ההסבר של נתניהו לכך שח"כ ברקת אינו שר האוצר. ואולי הוא מאמין שהביביסטים ההולכים שבי אחריו בעיניים עצומות מתמכרים לתעשיית ההבטחות, ולא משנה מה קורה בפועל בשטח.
הבעיה הגדולה היא שכל הפינוקים האלה, המורעפים בחסות משבר הקורונה, אינם מעודדים באמת את הצריכה. הכלכלנים מכנים את זה "הכנסה חד־פעמית" ולא "פרמננטית".
טענותיו של נתניהו כי אנשי מקצוע תומכים במהלך, משוללות כל יסוד. שום איש מקצוע רציני (למעט כמובן אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה) לא יצדיק מהלך חסר אחריות שכזה. תוכנית החלוקה מנוגדת גם לעמדת הדרג המקצועי באוצר, אבל הפוליטיקאים ובראשם נתניהו הפסיקו לספור את אנשי הדרג המקצועי ואת שאול מרידור, ראש אגף התקציבים. יותר ויותר החלטות ממריאות מעל לראשו של מרידור. למעט הגיבוי מהמנכ"לית קרן טרנר אייל (שהייתה כפופה אליו בעבר והוקפצה לתפקיד על ידי כ"ץ), אין לו גיבוי מקצועי. התעלומה הגדולה ביותר היא מה הוא עדיין עושה באוצר.
גם החלטות תקציביות מרחיקות לכת נוספות מתקבלות מאחורי גבם של אנשי המקצוע, שמופתעים ללמוד עליהן במסיבות עיתונאים או בישיבות של ועדת הכספים.
ראש הממשלה, שצופה את פני הבחירות, עושה ככל יכולתו לשמר את השקט התעשייתי בצמרת הליכוד. בימים אלה כל ח"כ מלך. לכן שר האוצר זורם ונענה לכל גחמה שלו ושל חברי כנסת, ולו רק כדי להקדים מבחינת מעמדו את יו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר. שר האוצר נכנע ליו"ר ועדת הכספים, שהתנה את אישור הפחתת מס הרכישה לקוני דירה שנייה באישור תוכנית המענקים המשודרגת עבור משפחות מרובות ילדים, כאילו מס הרכישה ועידוד שוק הנדל"ן הישראלי הפכו לאמצעי סחטנות פוליטי.
בעקבות פנייתה של ח"כ אתי חוה עטיה (הליכוד) סוכם שתבוטל ההפחתה של 30% מהשכר הנוגעת למובטלים או לשוהים בחל"ת, בתנאי שישתתפו בהכשרות מקצועיות. על פי ההערכות, מדובר בהוצאה נוספת של מאות מיליוני שקלים. שר האוצר נענה גם לפניית ח"כ אופיר כץ (הליכוד) להוספת 2,000 תקנים לאחיות ו־400 תקנים לרופאים. התיקון ימנע פגיעה בשכר הצוותים הרפואיים. השיא הוא כוונתו של ראש הממשלה להוסיף בפתאומיות 3 מיליארד שקל לתקציב מערכת הביטחון.
אבל איך עושים את כל זה בהיעדר תקציב מאושר? זה נעשה באמצעות פטנט חדש המכונה "קופסה תקציבית". בלשון הגששים זה נקרא ישראבלוף. אגב, כל התוספות התקציביות האחרות ניתנות באמצעות פטנט המכונה "תקציבי קורונה". מדובר בסכום חסר תקדים של כ־200 מיליארד שקל (כולל תקציבי מענקי הסיוע וצ'ק לכל משפחה) המהווה כמחצית מתקציב המדינה המאושר ל־2019. השימוש בו נעשה אף שלא אושר כדין בהחלטת הממשלה וכנסת.
גירעון המדינה הולך ותופח, והחשש הגדול הוא היעדרם של מנועי צמיחה שיוציאו אותנו מהברוך. נגיד בנק ישראל, שהוא גם היועץ הכלכלי לממשלה, דופק על השולחן בדרכו המנומסת, אבל אף אחד כבר לא מקשיב לעצותיו. חברות דירוג האשראי היו עד היום סלחניות לגבי הגירעון, וחברת S&P הבינלאומית (סטנדרט אנד פורס) אף הרחיקה לכת והעלתה לפני כשנה את דירוג האשראי ל־AA מינוס המחמיא. אך מדובר במצב זמני שישתנה.
מי שהיה הראשון לזהות את הקטסטרופה המתקרבת הוא החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו. לנוכח ההתנהלות התקציבית המופקרת והזינוק הלא מבוקר בגירעון הוא הקדים להודיע לשר האוצר על פרישתו. בפגישה בין השניים ניסה כ"ץ למנוע את פרישתו, אבל זה לא עזר. כשהקטסטרופה תגיע, חזקיהו כבר יהיה במקום אחר לחלוטין.
ובכן, בניגוד למה שאפשר לצפות, תמונת המצב לא כל כך גרועה. מתברר כי ב־70% מהחברות לא יהיו קשיי נזילות גם במצב של סגר מלא. מאידך, 44 חברות, בעיקר בתחום הנדל"ן והבינוי, עלולות להתמודד עם בעיות נזילות עד כדי סכנה לקיומן.
אם המצב לא כל כך גרוע, ניתן לתמוה מדוע פרס הנגיד פרופ' אמיר ירון רשת ביטחון פיננסית של 15 מיליארד שקל לרכישת איגרות חוב של חברות בורסאיות בדירוג מינימום של A מינוס. מרבית שחקני הבורסה סבורים שמדובר בטעות קשה, המיטיבה עם מנהלי חברות שלקחו סיכונים, ומענישה מנהלים שמרניים שהתמקדו בשמירה על הקופה.
כך או אחרת, מתברר שלמרות החששות מגל קורונה שלישי, מאות אלפי המפוטרים והמיתון במשק, הבורסה מתפקדת בזכות הספונסר הראשי (נגיד בנק ישראל) כאילו היא בפלנטה אחרת. סיכום המסחר בחודש יולי (שבו החל גל הקורונה השני) מוכיח את זה. לפי נתונים שסיפקה נורית דרור מיחידת המחקר בבורסה, המסחר ביולי (יום המסחר האחרון נערך אתמול) התאפיין בעליות שערים בכל מדדי המניות המובילים, בדומה למגמה בבורסות מובילות בעולם.
מדד ת"א 35, המייצג את המניות הגדולות, עלה בכ־3%, ומדדי ת"א, המייצגים את המניות הבינוניות, עלו ב־6%־7%. בניגוד לחודשים קודמים, דווקא המניות הנסחרות בבורסות בארה"ב ובאירופה עלו פחות. איגרות החוב הקונצרניות זינקו ב־5% בממוצע. מדד ת"א 35 נמוך עדיין בכ־18% לעומת תחילת 2020.
אז איך קורה הנס הזה? היו לנו הצעדים הנוספים של בנק ישראל, הודעת הממשלה על הרחבת תוכנית הסיוע לשכירים לעסקים ולעצמאים, מענק סיוע לאזרחים של 6.5 מיליארד שקל, הארכת דמי אבטלה לנמצאים בחל"ת עד יוני 2021, ופטור ממס על משיכת כספים מקרן השתלמות.
וישנן כמובן הודעותיהן של מספר חברות בעולם על התקדמות בפיתוח חיסון לנגיף הקורונה, ומגעים שמנהלת ישראל לרכישת החיסון. נקודתית, קשה להתעלם מזינוק של 16% במדד מניות חברות ושותפויות הנפט והגז, שזינק החודש בכ־16% בהשפעת עסקת שברון-נובל אנרג'י.
כמובן שהבורסה החיובית תיטיב מאוד עם החוסכים לטווח הארוך בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות. תשואות יולי בקופות הסולידיות שיפורסמו בתחילת השבוע הבא יסתכמו ב־1%־1.5% וימתיקו את הגלולה המרה שהייתה במחצית 2020.
השאלה הגדולה היא לאן הולכים מכאן והלאה. לפי כל התחזיות, המצב הכלכלי במשק הולך להיות רע לתפארת. בטווח הארוך מחירי המניות מושפעים ממצב המשק, שכן כלכלה במיתון משפיעה לרעה על רווחי החברות הבורסאיות.
אלא שכאן בדיוק נכנס הנושא של "ציפיות המשקיעים". סוחרי הבורסה הם מטבעם אופטימיים ואוהבי סיכונים, אחרת הם היו עוברים לעסוק בפקידות שומה או בהנהלת חשבונות. לפעמים הם סוחרים באשליות. לכן כל שמועה על התקדמות משמעותית במציאת חיסון לקורונה תקפיץ את הבורסה. כל ידיעה על אפשרות להורדה נוספת בריבית תשפר את מדדי המניות. מאידך, תקרית בצפון עם חיזבאללה תהיה לא יותר ממכה קלה בכנף, ובעקבותיה ימשיכו המניות לעלות.
וחוץ מזה, על הגדר שוכבים מאות מיליארדי שקלים ללא תנועה. חלק גדול מהם נח בעו"ש ללא תנועה עם אפס ריבית. בשלב מסוים הוא יפסיק להשתעמם ויחפש ריגושים. שוק הנדל"ן הוא אפשרות השקעה מעניינת אבל משעממת. הבורסה לעומת זאת מספקת סיפוקים מיידיים.
"מה שהממשלה עשתה עד היום נתן מענה חלקי בלבד למצב. תוכניות הסיוע הכלכליות מייצרות אומנם רשת ביטחון לעובדים ולעצמאים, אבל אין פתרון לעתיד העסקים ולשימור פעילותם העסקית. פיצוי לבעלי אולמות אירועים שסגורים ולמי שנפגע זה בסדר. אבל אני לא מדבר על כך, אלא על הצורך לשמור על עסקים שכבר עובדים ועל יצירת מנועי צמיחה עתידיים", אומר תומר.
התרעות פיקוד העורף