1. עכשיו כשיש פרויקטור ונראה שהמשבר הרפואי מתחיל להיות מטופל בהיגיון ועם יכולת ביצוע, אולי נבין שמה שנכון בקורונה נכון בכל אספקט אחר בחיינו. בעקיפין אבל בקול צלול הוציא השבוע פרופ' רוני גמזו כתב אישום חמור נגד המערכות שמופקדות על הטיפול בפיאסקו הרפואי - משרד הבריאות, משרד ראש הממשלה וכמובן הפוליטיקאים, בראשות בנימין נתניהו.

אלא שהפרויקטור לעצירת המגיפה לא יטפל ביתר המרכיבים של המשבר. אף שגם שם דרוש פרויקטור ועכשיו. כמעט בכל תחום אין דבר שמתנהל באופן ענייני ואפקטיבי, כזה שיוציא אותנו טוב כלכלית, חברתית ומנטלית, לא רק רפואית. והאמת, דרוש פרויקטור להרבה תחומים ציבוריים אחרים, כאלו שהתעוותו בגלל הממשלה וראש הממשלה הנוכחיים וכאלו שעקומים מהשורש בגלל עשרות שנים של טמטום, בריונות ציבורית ושחיתות. פגם שנטוע אצלנו עמוק מאז ימי מפא"י והעבודה.      

ניקח לדוגמה את ההחלטה לחלק מענקים לכולם, גם למי שלא נפגעו במאום. הרבה מלל כבר נשפך על הטיפשות הזו, שאין בה כל מיקוד ותמיכה במי שבאמת צריך. ורק השבוע יצא הקצף על המפלגות החרדיות, שסחטו כספים גם לילד הרביעי ומעלה. כאילו שלא ברור שהם דואגים רק לעצמם, מי שכלכלית נפגעו הכי פחות מהמשבר. אבל בד בבד לא עלתה כל נהמה נגד המענקים המיותרים שיועברו לעובדים הדשנים של המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות.

מי שלא הפסידו אגורה במשבר הזה ולא חוששים שנייה לגורלם. במיוחד המלגזנים והמנופאים בנמלים, הטכנאים והנהגים בחברת החשמל ובחברת מקורות, ראשי ועדים וכל אלו שמרוויחים יותר ממרבית העצמאים, על חשבוננו. מעל 6 מיליארד שקל יעלה תענוג המענקים האישיים, חלקו יגיע לכתובות הנכונות, אבל לא יהיה בו די כדי לסגור את החורים הגדולים שנפערו. חלקו המכריע יישפך לחשבון הבנק של מי שלא מגיע לו. האוצר כבר דורש לערוך קיצוץ רוחבי של 2 מיליארד שקל בכל משרדי הממשלה. קיצוץ בגלל כסף שנשפך לכיסים הלא נכונים.

ולמה, למשל, לא לסגור את הפער בקיצוץ של 3,000 שקל בחודש מהפרות הכי שמנות במגזר הציבורי, הכי קדושות. לפחות מאלו שמרוויחים יותר מ־30 אלף לחודש, במיוחד אם הם לא מלומדים - לא רופאים, עורכי דין או מנכ"לים. אלו שסתם נישאו אל על, על כנפי הבריונות של הוועדים.

הכסף הנשפך מקופת הממשלה נותן תחושה מזויפת שאנחנו יושבים על מעיינות בלתי נגמרים של מזומנים, שאיש לא ייאלץ לשלם את החשבון על דלדולם. אבל זו תחושה מזויפת - אותם עצמאים וחברות שנפגעים היום, או אלו שלא ישנים טוב בלילה מחשש שיחטפו, הם אלו שיצרו את עיקר הרזרבות בקופה. הם גם מי שיישאו בעתיד בעיקר הכובד שיידרש כדי למלא מחדש את המאגרים.

והכובד הזה הוא מבני, הוא שיטה נצחית שמובילה את תולדות מדינת ישראל. תחילתו בימי מפא"י, והוא שולט עד היום. מהדלק עד למס רכישה, מאגרות ועד היטלים, מרגולציה מטורפת ועד אינסוף תקנות מיותרות וחונקות. כובד שנובע ומחובר למנגנון ממשלתי גדול בהרבה מהדרוש, פריבילגי לאין שיעור. כובד שנובע מהחלטות בלתי ענייניות ופסולות. בעיקר לחצים ואיומים של בעלי כוח, כמו הוועדים הגדולים ושותפים קואליציוניים מסוימים. ומעל הכל, כפי שנחשף עכשיו לגבי משרד הבריאות, המנגנון הזה לא יעיל. הוא מסב נזק וסבל בל ישוער לאזרחים בימים רגילים, אבל קורס באחת במשבר עוצמתי כמו זה הנוכחי.

לכן צריך מי שיפרק ויבנה הכל מחדש. מי שישנה את השיטה במגזר ובתחומים הציבוריים. יטלטל את מבנה המס מהיסוד, ירזה את מנגנון הממשלה, ישים קץ לקבלת החלטות בגלל נצלנות וסחטנות. האמת, דרוש פרויקטור למדינה.

פרופ' רוני גמזו (צילום: צילום מסך)פרופ' רוני גמזו (צילום: צילום מסך)

 
2. לפני 15 שנים בדיוק, בקיץ 2005, שטף גל של הפגנות את רחבי המדינה. לא דובר אז באלפים כמו היום, אלא בעשרות אלפים ויותר. הם יצאו לחוצות כדי לנסות לעצור את ההחלטה הפושעת לעקור את חבל קטיף וצפון השומרון. החלטה שריסקה את הנורמות הדמוקרטיות הבסיסיות, שהתקבלה על ידי מי שהונה את הבוחרים שלו, שלא היה בה כל היגיון, שכבר אז היה ברור שהיא הרת אסון. בניגוד למחאה הנוכחית, לא היה שמץ של אלימות בהפגנות. גם במהלך ניסיונות לחסום כבישים, המפגינים הכתומים מחו בפאסיביות, לא מעלים על דעתם לתקוף שוטרים וחיילים. גם כשניצבו מול מי שהולבש בשחורים וגירש אותם מהבית, הם התחבקו ובכו. מקסימום הניפו כרזות ודגלים וזעקו את מר לבם.

למרות כל זה, המשטרה ובתי המשפט שוסו במפגינים בכל הכוח. מכת"זיות וזרנוקי מים? זו הייתה רק המנה הראשונה במסכת הדיכוי. מפגינים הוכו באכזריות בכוונה על ידי כחולי מדים, נערות דתיות שנעצרו בהפגנות שלוות הופשטו בכוונה בכניסה למעצר, כדי להשפיל ולדכא אותן. בכנסת כוננה ועדה סודית מיוחדת, שנתנה יד חופשית לפרקליטות להחיל כללי העמדה לדין של דיקטטורה נגד המוני המוחים.

איפה הייתה אז התקשורת? האם סיקרה בלטפנות תומכת את מי שהתנגדו לעקירה? האם הפגינה חמלה ודרשה הגנה אל מול האלימות המשטרתית והדורסנות הממשלתית–משפטית? נו באמת. רשתות הטלוויזיה והרדיו, כמו גם כמעט כל העיתונים, מחאו כפיים בכל הכוח. מתחרים ביניהם בשאלה מי יעלה כותרת משחירה יותר נגד המחאה. מי יהלך יותר אימים וייחס למפגינים כוונות לפתוח באש ולחסל את המדינה. בכירי העיתונאים, כמו אמנון אברמוביץ' ודומיו שעדיין איתנו, סיפקו לשרון וחבר מרעיו הגנה מוחלטת. שירותי אתרוג לראש ממשלה שהיה ידוע כמושחת וחסר מעצורים. וכדי להשלים את התמונה, הם דחקו את מי שתפקדו כקלגסים, לרסק את מפגיני הימין.

מצא את ההבדלים בין אז להיום. עכשיו נדמה שהמפגינים מהשמאל, גם הכי אלימים, פרובוקטורים ואנרכיסטים שבהם, הם שלוחי המערכות העיתונאיות. אלו מספקות שירותי סיקור מקיר אל קיר, מלאי אהדה, אהבה וחמלה. סיקור שמעצים ובונה את המחאה ולא מתעד את המציאות. אלימות שיטתית ומכוונת, שמפעיל חלק נחוש ממפגיני השמאל, מטושטשת ולא מסוקרת במכוון. ההסתה הקיצונית, חסרת התקדים, נגד בנימין נתניהו אישית, מגומדת וממוזערת. הכל כדי ללבות את אש ההפגנות, לספק להן לגיטימציה, לדחוף אותן להמריא עוד ועוד. ובדרך לקשור את הידיים של השוטרים ולמנוע העמדות לדין.

מאותה סיבה מועצם ומובלט הסיקור של קומץ חוליגנים, אוהדי ספורט אלימים, שתקפו כמה מפגינים השבוע. לצד גימוד הצד השלילי בהפגנות השמאל, מפוצץ ומובלט כל ג'וק נידח שמיוחס לצד השני. הכל נובע מאותה המטרה. לעוות את התמונה ולעצב את התודעה, ברוח ההשקפות האישיות של מי ששולט במערכות. אלא שכך פועלת מערכת תעמולה ולא עיתונות. כך עושים שימוש לרעה במיקרופונים, במצלמות ובמקלדות.  

אין ספק שרבים מהמפגינים נגד ראש הממשלה הם אנשים טובים ושומרי חוק, ואכן, יש סיבות טובות להפגין נגד נתניהו. לטובתו ולטובתנו הגיע הזמן שיפרוש מהחיים הפוליטיים והציבוריים. אבל מי שחוצה את הגבולות ומטשטש את הקו שבין עיתונות לפוליטרוקיות זדונית, מחסל את שארית היושרה של העיתונות הישראלית. משמיט את הקרקע מתחת לאחד היסודות החשובים ביותר בדמוקרטיה.

tguvot@maariv.co.il