עד לא מזמן היה נדמה לי שמרכיביו האנושיים של העולם שמסביבי נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: הראשונה היא התבוסתנית. מתבקש להעמיד את הלוחמנות מול התבוסתנות, אבל ככל שאני מסתכלת פנימה, נראה לי שמול התבוסתנות עומדת היצירתיות שמפיחה תקווה. לפעמים בפולסים קטנים, לפעמים גדולים יותר, אבל היא כוח מניע. אנחנו, בנות ובני האדם, עשויים מכ־70% מים. ומה קורה למים עומדים – ידוע לכל.

הדבר הכי קשה בתבוסתנות, כך נדמה לי, הוא המחשבה שיכולת הבחירה ניטלת מידיי. הרי אם יש מי שמנהל את מה שקורה לי, למה לי בכלל לחשוב באופן יצירתי, להתאמץ ולצאת למאבק? אוף, כמה פעמים שמעתי: "עזבי אותך, את לא יכולה לחנך את כל העולם". זה נכון. לא יכולתי לחנך את הילד בוקי, שכבר כשהיינו בני עשר נראה כמו גרסה עצומה של אבא שלו. לא יכולתי לחנך אותו כשהוא תפס אותי מאחור וחנק אותי בלפיתה כי פשוט התחשק לו. אז שתקתי ואז ברחתי. לא יכולתי לחנך את רנית, שהמציאה שהרמתי עליה יד, ובתמורה נאלצתי להעניק לה במתנה את הספר האהוב עליי, עם הקדשה והתנצלות על משהו שלא עשיתי. שתקתי והשפלתי מבט. מה שכן, שני המקרים האלה הבהירו לי שחרטות הן עניין מיותר. או שתהיי יצירתית, תגיבי בזמן הנכון ותפעלי לשינוי, או שתחיי חיים מלאי תבוסה, תתהלכי מרירה וכועסת ותמשיכי לראות בחלומות אצבעות ענקיות חונקות אותך.

סוף שנת הלימודים הגיע, ויחד איתו הפרסומים על בית הספר של החופש הגדול. "היתרונות ברורים לי, אבל מה קורה עם ילדים אלימים? אני מוטרדת", סיפרה לי ל', אמא לשלושה קטנטנים. "צלצלתי לברר ואמרו לי שלמפעילים יש סמכות לוותר על נוכחותו של ילד אלים ולתת החזר כספי להוריו. שייהנו איתו הם. אמרו לי: יש נוהל ברור במקרים של אלימות. מעירים לילד, בפעם השנייה מיידעים את ההורים, בפעם השלישית משעים ליום ובפעם הרביעית, מרחיקים לצמיתות עם החזר כספי להוריו על הזמן היחסי שנותר".

והנה, בית הספר של החופש הגדול התחיל, ויחד איתו התחילו הסיפורים. "אמא, אלון העיף לי את המשקפיים", "אמא, אלון לא מפסיק לזרוק עליי ועל חברים שלי כדורים ופירות", "אמא, אלון זרק אותי על הרצפה היום". כל יום סיפור חדש. למנהלת הקייטנה לא היו תשובות של ממש, אז האמא הזו הרימה טלפון למנהלת האזורית של בית הספר של החופש הגדול, שהבטיחה שהיא "תברר לעומק". ל' התעניינה עד כמה עמוק המנהלת יכולה לברר. הרי כל הסיפור נמשך חמישה שבועות, מתוכם עברו כבר שבועיים.

כשהמנהלת הציעה לה להעביר את הילד שלה לקבוצה אחרת, ל' התפוצצה. "תגידי, באמת נראה לך סביר שהילד שלי צריך להיענש פעמיים? פעם אחת כשהוא סובל מהתנהגות אלימה כלפיו ופעם שנייה כשמרחיקים אותו מהקבוצה שלו, כאילו הוא הטראבל מייקר?", הטיחה במנהלת. ל' לא עצרה. אם כבר יצירתיות, שתהיה עד הסוף. היא פנתה אל כמה וכמה גורמים נוספים, בהם מנהלת מחלקת חינוך באזור וראש הרשות המקומית. המטרה הושגה. הילד האלים הורחק מהקייטנה.

הייתה לה החלטה ברורה: היא לא תתרחק מהאלימות. היא תרחיק אותה מעליה ומעל ילדיה. נגמר עידן התבוסתנות. אין יותר פרסים לאלימים. עכשיו, תגידו: "אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם", וכאן תורי להתערב. יש ילדים רעים. יש ילדים שנהנים הנאה גדולה מסבל של אחרים. אחר כך הם הופכים להיות מבוגרים רעים, שגוזרים את כוחם מהתבוסה של הסביבה ומהמחשבה שיש סביבם בעיקר אנשים שבטוחים שאי אפשר לחנך את כל העולם. מהאמא הזו יש מה ללמוד. היא אומרת: אל תגידו שאי אפשר להציל את העולם מאלימות ומבריונות. תתחילו מהסביבה הקרובה. בסוף זה יתפוס.

קריאה ראשונה

''בגן החיות'' מאת תרצה אתר (צילום: עטיפה)''בגן החיות'' מאת תרצה אתר (צילום: עטיפה)

פעם, באחד הראיונות, נשאלה תרצה אתר במה כרוכה העובדה שגדלה בצל שני הורים כה דומיננטיים: אב כותב ואם שחקנית. "לא תהיה זו אמת אם אומר שכישרונותיי באו לי במקרה. היו חינוך והנחיה מסוימים. ידעתי תמיד שאם אחזיק אי פעם בקצה השובל של אחד מאלה, סימן שאני קצת גיבורה". ככל שנוקפות השנים מתבהר עד כמה אתר גיבורה. גיבורת תרבות, שספריה זוכים לחיבוק גדול. "בגן החיות", שהולחן בעבר וראה אור ממש עכשיו בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא למעשה שיר אחד מתוך "יעל מטיילת", ספרה של אתר.

סיפור המסגרת פשוט: יעל ואמה מטיילות בגן החיות וצופות בבעלי החיים, עד שמגיע הזמן לחזור הביתה. לא תמיד יש הצדקה לפרוש שיר אחד על פני ספר שלם, אבל כאן זה עובד. אתר ידעה איך לספר סיפור לקטנים ולכנס את כל כישרונותיה בשיר אחד: משוררת ופזמונאית, סופרת ומתרגמת, שחקנית תיאטרון וזמרת. כמו מצלמה שעושה זום־אין, היא מטיילת לאור השמש החמימה והרוח המלטפת, בין האגם לבריכה ולבוץ הרטוב, הדובים החולמניים, הפיל המנפנף באוזניו הגדולות ועוד. ובתום הטיול, יעל ואמה שבות הביתה ומבטיחות שיחזרו אל גן החיות. האיורים הצבעוניים והרכים של עידן ברזילי הם שידוך מושלם למילותיה של אתר. 

"בגן החיות" מאת תרצה אתר. איורים: עידן ברזילי. הוצאת הקיבוץ המאוחד. לבני שלוש ומעלה. מחיר: 68 שקלים


המלצתרבות

מוזיאון ינקו-דאדא (צילום: שיר אמסלם)מוזיאון ינקו-דאדא (צילום: שיר אמסלם)

מוזיאון ינקו דאדא בכפר האמנים עין הוד מציע שתי אפשרויות בילוי מותאמות מצב לכל המשפחה: בימי שלישי של חודש אוגוסט, בשעות 11:00 ו־12:30, יצא סיור בעקבות פסלים שונים ברחבי הכפר, בשילוב פעילויות כמו ציור, גזירה, הדבקה ובנייה. הסיור, שיוצא מהמוזיאון ומוגבל לקבוצה של עד 20 איש, מתאים לבני ארבע ומעלה ואורכו עד שעה וחצי. יש להירשם מראש לסיור.

אפשרות נוספת היא לצאת ל"פיקניק אמנות": לקנות סלסילת פיקניק אמנות הכוללת את מפת הכפר ואוסף הנחיות לפעילויות, חומרי יצירה ומשימות חקר ויצירתיות במוזיאון ומחוצה לו. 

מוזיאון ינקו דאדא, כפר האמנים עין הוד, טלפון: 04-9842350. מחיר לסיור: 35 שקלים למשתתף, כולל כניסה למוזיאון. מחיר סלסילה וכניסה למוזיאון: 100 שקלים למשפחה בת ארבע נפשות