הייאוש במערכת הפוליטית הגיע לנקודת רוויה. יש המדברים, ברצינות, על הרצת הנשיא ראובן (רובי) ריבלין לראשות הממשלה. מדברים על זה גם באגף הימני וגם באגף המרכז־שמאלי של המפה הפוליטית. איך? כבר נמצא איך. הנשיא יתפטר, הכנסת תחוקק מה שצריך, הנשיא יעמוד בראש מחנה האנטי־ביבי וינצח בבחירות. אם מישהו מסוגל להביא מצביעי ימין ולא להבריח מצביעי שמאל (בזכות היותו ליברל ממלכתי, בגיניסט, ליכודניק מהזן שהוכחד על ידי משפחת המלוכה), זה ריבלין.

אגב, חובה להדגיש: ריבלין עצמו לא שותף להזיה הזו. אני מניח שאם יישאל, יזרוק את השואלים מכל המדרגות. הוא את הקריירה הפוליטית שלו מיצה. הבעיה היחידה שלו היא שהוא נותר איש הימין הממלכתי האחרון לפליטה. כל השאר הזדכו על מצפונם, על עמוד שדרתם ועל ערכי ז'בוטינסקי בכניסה למעון בבלפור. בתמורה, הם קיבלו ערדליים מניילון, כפפות גומי ואלת בייסבול. אלה שלא מורשים להגיע לשם, מתעטפים בשתיקה. הפחד מצמית. הם לא מעיזים להרים קול, הם לא מעיזים להישיר מבט. מי שיחרוג מהשורה יטופל בחומרה על ידי צייצן הביבים המשפחתי או מי מבריוני התקיפה.

ריבלין מתייחס להליכה לבחירות. צלם: אבי קנר, לע"מ

הדרמה האמיתית היחידה שיכולה להתרחש סביב ריבלין היא במקרה שישראל אכן תיגרר על ידי נתניהו לבחירות. משיחות שקיימו איתו מקורבים באחרונה הם התרשמו שאם יהיה לנשיא שיקול דעת בקשר להטלת הרכבת הממשלה על נתניהו, הוא יעדיף להתפטר ולא לעשות את זה. לא מדובר במקרה שבו נתניהו משיג 61 ממליצים ומעלה. במקרה הזה, אין לריבלין שיקול דעת והוא חייב להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו. בכל מקרה אחר, זה פשוט לא יקרה. אם לנתניהו יהיה יתרון מכריע במספר הממליצים על פני יריבו, ריבלין יתפטר ולא יטיל עליו את הרכבת הממשלה. הוא לא יירשם בהיסטוריה כמי שהטיל את הרכבת הממשלה על נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

השניים, המטיל והמוטל, לא החליפו מילה בחודשים האחרונים, מאז שוגרה חבורת ביביסטים בוטים במיוחד להפגין מול בית הנשיא בדרישה שיחזיר לנתניהו את המנדט להרכבת הממשלה אחרי כישלונו של גנץ. מתברר שכשמדובר בהפגנות שמשרתות אותו, נתניהו דווקא גמיש. ריבלין שמע את קריאותיהם של המפגינים והבין. סאת סבלו הוגדשה. הוא מיצה את נתניהו לגלגול החיים הנוכחי.

ראובן ריבלין ובנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון, לע''מ)ראובן ריבלין ובנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון, לע''מ)

גם בני גנץ מיצה. הוא החליט ללכת עד הסוף, אף על פי שרוב הסיכויים הם שמדובר גם בסופו שלו. אני לא מכיר חברת ביטוח שתסכים לבטח את ההחלטה הזו ועדיין, כל מי שניסה בשבוע האחרון לגשר בין גנץ לנתניהו נתקל בחומה בצורה דווקא בצד של גנץ. האיש הנינוח הזה, שכל חייו בא לכל מקום בטוב, נמצא עכשיו בכי רע. זה לא שהוא לא מוכן להתפשר. יש כמה הצעות לא רעות בקנה וכמה מתווכים שמוכנים לעבוד בהתנדבות. גנץ לא משתף פעולה. הוא הבין שזה כבר לא ישנה. גם אם תימצא פשרה של הרגע האחרון, יגיע משבר נוסף. ואם הוא ייפתר, יבוא עוד אחד.

גנץ הבין שעדיף היה לחתום עסקה עם השטן מאשר עסקה עם נתניהו. האיש פשוט לא מסוגל לקיים הסכמים. הוא ייכשל בפוליגרף אם ידבר אמת. כשהוא משקר, הוא עובר. נתניהו הוא העקרב שמכיש את הצפרדע עוד בטרם העבירה אותו לגדה השנייה של הנהר. כזה הוא. אם למות, אומר גנץ לעצמו, אז עכשיו. זקוף. תוך עמידה על עקרונות ועל טובת המדינה. לפעמים צריך לעשות פשוט את הדבר הנכון למדינה. כלומר תקציב דו־שנתי (זו דעתם של כל אנשי המקצוע ללא יוצא מן הכלל).

הטור המלא של בן כספית מתפרסם היום ב"מעריב סופהשבוע"