1. תעשיית התירוצים

השלב הבא של תעשיית ההפחדות במסע לאישור התקציב היה שבוע הנימוקים הכלכליים. ראש הממשלה - שטוען לכתר "המבוגר האחראי הכלכלי" - הפתיע עם הטיעון הבא: "תקציב דו־שנתי שווה קיצוצים וגזירות. תקציב מיידי שווה כסף לאזרחים, פתיחת שנת הלימודים, היערכות לחורף למערכת הבריאות. תקציב מיידי הוא צו השעה כדי שנמשיך לדאוג זה לזו". לו טיעון כזה היה מושמע על ידי סטודנט לכלכלה שנה א', הוא היה נשלח תוך רגע לבחור מקצוע אחר. תקציב הוא עסק מתגלגל. גם לו היה מאושר תקציב דו־שנתי, הגזירות לא היו מוטלות מיידית, כי זה היה הורג את המשק. אף אחד לא ממליץ על כך.

נכון שקשה לחזות את השלכות הקורונה על מצב המשק והתחזיות, אבל לא צריך להיות חכם גדול כדי לדעת שהגירעון יזנק, האבטלה תמריא (אף שנתניהו מתעקש שהאבטלה היא סביב 10%, המספר האמיתי כפול ומעלה) ומצבת החובות ביחס לתוצר יהיה בכי רע. לא צריך את הקורונה כדי לדעת שאי אפשר לתכנן בישראל תקציב לשנתיים מראש. הסיבה העיקרית לפספוסי השנים האחרונות היו טעויות בתחזיות גביית מסים וניצול לא מתוכנן של תקציבי הממשלה. ועל אף זאת, נתניהו תמך בעשור האחרון בתקציב דו־שנתי. גם בהסכם הקואליציוני האחרון עם כחול לבן הוא התעקש על כך, אלא שמשיקולים פוליטיים הוא התחרט כעת. 

האמת לא מעניינת אותו, וזאת אינה הפעם הראשונה. הוא פועל לכך שהאחריות לבחירות תוטל על כחול לבן, אך סיפור התקציב הוא צעד אחד רחוק מדי במסע ההשפלה. לנוחותו של נתניהו (ויועצו הכלכלי אבי שמחון) בדקתי ומצאתי את סדרת פספוסי הגירעון בחמש השנים האחרונות. בכל אותן שנים, כמובן, וירוס הקורונה היה עדיין בתרדמת. בשנת 2015 עמד הגירעון על 2.15% לעומת יעד של 2.7%. הגירעון נחשב אז לנמוך ביותר מ־2009 והוסבר בזכות זינוק בהכנסות הנדל"ן. יעד הגירעון בתקציב 2016 עמד על 2.9%, אבל בסוף השנה הסתכם ב־2.15% בלבד.
הסיבות לכך היו העלייה החדה בהכנסות ממסים מול הירידה בהוצאות הממשלה. שנת 2017 תיזכר כשנת שיא חיובית מבחינת ביצועי התקציב: עודפי גבייה של 16.4 מיליארד שקל הורידו את הגירעון ל־1.97% בהשוואה ליעד של 2.9%. 

הגירעון בפועל אמור היה להיות אף נמוך יותר, אלמלא ניצלו את העודפים ובדצמבר באותה שנה שיחקו עם המספרים. בוצעו העברות תקציב בהיקף עשרות מיליארדי שקלים, שהבולטת בהן הייתה העברה של 4.15 מיליארד שקל למילוי המחסור בקרן מס רכוש. אלא שב־2018 החגיגות הסתיימו, והחמצת יעד הגירעון הייתה כבר לכיוון השני. תקציב המדינה חרג במחצית האחוז מהיעד (2.9%). כדי להימנע מהחריגה, באוצר הנדסו את מספרי התקציב, העבירו הוצאות ל־2019 והקדימו הכנסות ל־2018. בסופו של דבר, 2018 הסתיימה בעמידה גבולית (2.96%) ביעד הגירעון. למבקר המדינה הגיעו תלונות על מכבסת התקציב, אבל עם מינוי המבקר החדש התלונות נגנזו. בשנת 2019 פוספס יעד הגירעון בענק. הגירעון זינק ל־3.7%, חריגה של 12 מיליארד שקל מהיעד (2.9%), ובסוף 2019 הסתכם הגירעון ב־52 מיליארד שקל. את המספר הזה כבר היה קשה למרוח. 

אם כך, בכל שנה מחמש השנים האחרונות יעד הגירעון התקציבי הוחמץ בצורה סדרתית, ללא שום קשר לקורונה. מומלץ שראש הממשלה לא ילעיט אותנו באיומים שלא ניתן לאשר תקציב דו־שנתי בגלל חוסר הוודאות. הוא מוזמן לנסות תירוצים אחרים, לא כלכליים. ההתנהלות התקציבית השערורייתית מעמידה את חברות דירוג האשראי הבינלאומיות במבוכה. עד היום הן היו סלחניות כלפינו, אבל בקרוב יענישו אותנו על ההתנהלות המופקרת. נציגיהן יגיעו לישראל בסוף החודש לביקור, ויש לקוות שלנוכח זלזול הממשלה בתקציב לא ניענש דרך הורדת דירוג האשראי.

נתניהו היה מעדיף בכלל להתנהל ללא תקציב ולהמשיך ב"משחקי קופסה": בכל פעם שחסר כסף לגוף בעל עמדת לחץ, הוא יוצר קופסה חוץ־תקציבית. ככה זה עם משרד הביטחון, ככה זה עם תקציבי הישיבות, וככה זה עם תוכנית המענקים. מדינת ישראל תתנהל ב־2020 עם תקציב של קופסאות. רק כך ניתן להבין כיצד מתחילת המשבר פיזר נתניהו צ'קים בסך 9 מיליארד שקל (2.3 מיליארד שקל בפסח ו־6.7 מיליארד שקל נוספים כעת). לקראת חגי תשרי סנטה קלאוס ישלח לנו מתנה נוספת. איש באופוזיציה לא יעז כמובן לסגור את הברז של ממטרת הכספים המיותרת ולהצביע נגד. ומה עושה בכסף מי שקיבל אותו? מעט מתוכו משמש לצריכה. השאר לכיסוי האוברדרפט.

ובלי שום קשר לאופי התקציב (שנתי או דו־שנתי) הגזירות בוא יבואו, כי ניאלץ לשלם את מחיר ההפקרות. זה לא יקרה ב־2021 אלא מאוחר יותר. ייתכן שנתניהו כבר לא יהיה כאן כדי לשלם את המחיר.

אבי שמחון (צילום: פלאש 90)
אבי שמחון (צילום: פלאש 90)

2. ח"כ ביטון מבטון

יו"ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון ניצבה גם השבוע בחזית הסערה עם האיום הבלתי פוסק להדיחה. יו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר השמיע את עילת הפרת המשמעת הקואליציונית, אלא שעד היום האיום לא מומש. בתחילת השבוע קיבלה שאשא ביטון טלפון מזוהר. במהלך השיחה הוא עדכן אותה (בתיאום עם נתניהו) כי יוזמת ההדחה ירדה מסדר היום. הוא לא הסביר מדוע אבל כנראה שקיבל הוראה מלמעלה. 

בזכות עמדתה הנחרצת לקבלת תשובות ענייניות ומדויקות בנושא הקורונה, ולא הערכות ספקולטיביות, הפכה שאשא ביטון ליקירת המסעדנים, בעלי מכוני הכושר ואחרים שנכון להיום פתוחים בזכותה. בתחילת השבוע הגיעו לביתה כ־250 איש (לא אלה שכונו חייזרים) כדי להביע את תמיכתם בה. השבוע היא נכנסה בעובי הקורה של סוגיית פתיחת השמיים וביקשה ממשרד הבריאות לקבל תשובה חד־משמעית ביחס למתווה הפתיחה המוצע. 

בדומה לח"כ לשעבר מירב בן ארי, שאשא ביטון נחשבה למקורבת של שר האוצר לשעבר משה כחלון. האחרון גייס אותה לשורות כולנו מתפקידיה האחרונים במכללות אוהלו וכסגנית עיריית קריית שמונה. בקדנציה הקודמת כיהנה כשרת השיכון והבינוי והצליחה גם שם, אלא שאז השאירה את קדמת הבמה לכחלון.

שלא במקרה כחלון פועל עדיין מאחורי הקלעים כדי לנסות "להרגיע" את אנשי הליכוד מפגיעה אפשרית בה. עם פרישתו היא מונתה כיו"ר סיעת כולנו (סיעת יחיד) בליכוד, וכראש סיעה היא רשאית להתנייד בכל רגע נתון למפלגה אחרת. ההפחדות הפוליטיות אינן מרתיעות אותה. להפך. "במשבר הקורונה אני מצביעה לגופו של עניין ורק לפי הנתונים המוצגים בפניי. אי אפשר לומר שאני מפירה את המשמעת הקואליציונית, כי בכל ההצבעות בכנסת אני מצביעה עם הליכוד", אומרת לי ח"כ שאשא ביטון.

בזכות משבר הקורונה הפכה יו"ר ועדת הקורונה מעוד חברת כנסת לנכס אלקטורלי עבור הליכוד. היא הצליחה לעשות את זה בלי לצאת למסע חנופה מביך נוסח אוסנת מארק. זאת הסיבה לכך שראשי מפלגות שונות, כמו נפתלי בנט מימינה, היו שמחים לראות אותה בשורותיהם. נכון להיום ממשיכה שאשא ביטון בתפקידה כיו"ר ועדת הקורונה, כי איש בליכוד, כולל מיקי זוהר, לא יעז להדיחה. בעיתוי הנוכחי, שבו כל הסימנים מראים שאנחנו מתקדמים לאט אבל בטוח לעבר בחירות, אף אחד בליכוד לא יתעסק איתה או עם כל גחמה של חבר כנסת בליכוד. כל פגיעה בשאשא ביטון עלולה להבריח מהליכוד עשרות אלפי מצביעי כולנו שעדיין תומכים בסתר לבם בכחלון. 

אז מה צריך לעשות בימים אלה כדי להפוך לחבר כנסת מצליח בלי להפוך לשטיח של נתניהו או בני משפחתו? פשוט מאוד: לעמוד איתן מאחורי האמת המקצועית שלך (במיוחד כשמדובר בנושאי בריאות), גם אם יאשימו אותך כ"עוכר ישראל", "שמאלן" או כמי שממומן על ידי הקרן החדשה או אהוד ברק. אין הרבה מקרים שבהם יש לחבר כנסת הזדמנות חד־פעמית לגלות עמוד שדרה מקצועי ופוליטי. משבר הקורונה סיפק לשאשא ביטון את ההזדמנות, והיא ידעה היטב שאסור לה להחמיץ אותה.

יו''ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון  (צילום: עדינה וולמן, דוברות הכנסת)
יו''ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון (צילום: עדינה וולמן, דוברות הכנסת)

3. אשראי חוץ־בנקאי

מנכ"ל איגוד הבנקים איתן מדמון זומן השבוע לוועדה לביקורת המדינה בכנסת, ונאלץ להתגונן מפני הטענות שהבנקים מדירים לקוחות בתחום האשראי ומובילים אותם לחנק פיננסי. בעקבות פרישת בנק לאומי נקלע איגוד הבנקים לאתגר לא פשוט. הוא נאלץ לייצג את המערכת הבנקאית כולה, כאשר הבנק השני בגודלו הפך לשחקן ספסל. במיוחד בימים אלה הבנקים אינם פופולריים, והופעה בכנסת היא הזדמנות לחבוט בהם. אלא שבניגוד לפוליטיקאי המצוי, יו"ר הוועדה עפר שלח עמד בפיתוי. הוא לא נפל במלכודת והבין שבעיית האשראי היא לא של הבנקים אלא של הרגולציה עצמה.

לפני שלוש שנים, בשיא עוצמתו הפוליטית, הוביל כחלון את "רפורמת שטרום" שנועדה להביא להפחתת ריכוזיות הבנקים, להגדלת התחרות ולהורדת עמלות. זה היה עידן הרפורמות שבו כל פוליטיקאי חייב היה להוכיח את עצמו. הבנקאים הזהירו מראש, אבל זה לא עזר. כמו תמיד, הכל קרה בדיוק הפוך. הפרדת חברות כרטיסי האשראי הייתה משגה. לפי דוח הפיקוח על הבנקים שהוגש השבוע לוועדת הכלכלה, התברר שעמלות חברות האשראי (בעיקר דמי כרטיס) זינקו בחמש השנים האחרונות ב־21%. 

עד כמה חברות האשראי יודעות לשווק את עצמן תעיד העובדה שכל לקוח מחזיק בממוצע 1.65 כרטיסים. מדוע לא להסתפק בכרטיס אחד? כי יש "כרטיסי מועדון", כרטיסי "נוסע מתמיד" ועוד, שאנחנו דוחפים לארנק בלי להרגיש. הלקוחות הפראיירים הפכו למנוע הצמיחה העיקרי של חברות האשראי המופרטות. במקום להתחרות, שיווקה לנו השבוע חברת מקס כרטיס אשראי ללא מגע יד אדם (CONTACTLESS) ובקרוב תשווק גם פוליסות ביטוח. 

"רפורמת שטרום" נועדה גם להגדיל את היצע האשראי לצרכנים פרטיים ולעסקים קטנים. כדי לפנות מקום לשחקנים חדשים נדרשו הבנקים לקצץ את מסגרות האשראי ללקוחות. לכן בשיא משבר הקורונה, כשלקוחות זקוקים לכסף כאוויר לנשימה, שוגרו להם הודעות על הכוונה לקצץ. כדי לא לוודא הריגה דחו הבנקים פירעון הלוואות ומשכנתאות בסכום עתק של 150 מיליארד שקל.

זה לא הפריע למיכה אבני, יו"ר איגוד חברות האשראי (החוץ־בנקאיות), להטיח בבנקים כי "הם מושכים את השמיכה מאנשים שצריכים את הכסף ונותנים אותו לאנשים שממילא לא צריכים אותו". האומנם? המערכת הבנקאית פועלת בדיוק לפי האילוצים הסובבים אותה. הם מתיישרים מיידית עם הנחיות הרגולציה הרלוונטית (הפיקוח על הבנקים). 

רפורמת שטרום היא הדוגמה לנזק ש"רפורמה בכל מחיר" עלולה לגרום. על מזבח הססמאות הנבובות נאלצים כיום הלקוחות לשלם עבור פעילות פיננסית בסיסית עמלות יקרות יותר. מילא זה. במקרה הגרוע יותר, גם בריבית גבוהה הם לא מצליחים לקבל את האשראי בגלל החמרות רגולטוריות או כי הפכו ללקוחות "מסוכנים".

4. הדור הבא

המכרז להפעלת הדור החמישי לרשת הסלולר (G5) יצא השבוע סוף־סוף לדרך, באיחור של חמש שנים. המכרז מתבצע במשמרת של יועז הנדל כשר התקשורת, וכמו האצת פריסת הסיביים האופטיים, זו אחת התרומות הצנועות של כחול לבן לקואליציית הקורונה המקרטעת. שוק הסלולר הוא הדוגמה הטובה ביותר לניצול של טכנולוגיית בסיס שיכולה להפוך למנוע צמיחה רב־עוצמה. מהירות הגלישה וההעלאה והורדה של קבצים באינטרנט היא אחד האומדנים המרכזיים לרמת הפיתוח של משק כלשהו. קוריאה הדרומית הטכנולוגית הייתה מהראשונות להפעלת G5.

דווקא סטארט־אפ ניישן כמו ישראל נותרה מאחור וזה לא מקרי. מאז המחאה החברתית ביולי 2011 התמקדו הפוליטיקאים בהנהגת נתניהו במהלכים צרכניים שנועדו להרגיע, ולספק כאן ועכשיו את הטענות על יוקר המחיה הבלתי נסבל. לא הוצגה שום תוכנית ארוכת טווח להשקעות בתשתית. אז הייתה לנו רפורמת הסלולר, שהביאה לצניחת מחירים. הייתה לנו רפורמת "השמיים הפתוחים", שגרמה לצניחה מחירי הטיסות. והיו לנו גם הרפורמות החשובות בענף הביטוח והגמל שהוזילו משמעותית את עמלות הניהול בפנסיה ובגמל. אבל היום השמיים סגורים, ואין מי שיטוס. גם מחירי הסלולר על הרצפה, ובמחיר של מנת סביח אצל עובד בגבעתיים ניתן לעשות מינוי חודשי. אבל ברמות מחירים אלה אף חברה לא תשקיע לטווח הארוך. החיסכון ההכרחי בהוצאות בא על חשבון רמת השירות וירידה במספר המועסקים.

לכן מכרז הדור החמישי, בעידוד משרד התקשורת (באמצעות הפחתה של אגרות התדרים), הוא משב רוח מרענן בשמי הפוליטיקה המשעממת. שיפור איכות הגיימינג כמו משחק "פורטנייט" הפופולרי זה נחמד, אבל שולי. הדור החמישי הוא תשתית חיונית במיוחד בימי קורונה. הוא יאפשר להקפיץ פיתוחים טכנולוגיים כמו רפואה מרחוק, רכב אוטונומי ורחפנים. העברת מסרים בין תל אביב לניו יורק תהיה באותה איכות של העברת מסר בין חדרה לגדרה. וממי שמשתמש בטכנולוגיית סטרימינג כדי לצפות בשידורי ספורט ייחסך התענוג של לשמוע כמה שניות קודם לכן את צעקות הגול מהשכנים.

מיצגי 5G של פלאפון (צילום: רפי דלויה)
מיצגי 5G של פלאפון (צילום: רפי דלויה)

5. מודיעין אזרחי

לכאורה, המשרד לענייני מודיעין אמור להיות משעמם כמו עמדת מודיעין בתחנה המרכזית. אלא שהשר אלי כהן ידע להפוך את המשרד לרלוונטי גם בממשלה עמוסת תיקים זאת. ועדת השרים שבראשה הוא עומד נועדה לטפל בשיתוף השב"כ בקטיעת שרשרת ההדבקה ולאתר כלים נוספים למלחמה בקורונה. השר כהן נאה דורש ונאה מקיים לגבי עצמו, ולפני כשבוע נכנס לבידוד לאחר מגע עם מאומת קורונה.

"נפגשתי עם פעיל ליכוד בבית קפה והורדתי את המסיכה. לפעיל נעשה תחקיר והוא סיפר עם מי נפגש. התקשרו אליי ממשרד הבריאות וכפו עליי בידוד של 14 יום. אמצעי הבידוד חיוני למאבק בקורונה, ועדיף לעשות בידוד סלקטיבי מאשר בידוד גורף לכל המשק", אומר כהן. "באמצעים הטכנולוגיים הנוכחיים אפשר אפילו לקיים דיוני קבינט מסווגים בשיחת וידיאו מאובטחת וגם דיוני ממשלה. עידן הקורונה יביא לשינוי בדפוסי העבודה. מבחינתי, זאת הזדמנות להפוך את הלימון ללימונדה ולקדם שירותי אונליין מרחוק. חוץ מפגישות פרונטליות אני מתפקד כרגיל".
יש ביקורת על פעילות השב"כ בנושא צנעת הפרט, ואפילו ראש השב"כ עצמו אינו מרוצה ממטלות המעקב שהוטלו עליו.

"אמצעי השב"כ הציל עד היום חיים של מאות אנשים ומסייע במניעת הטלת סגר כללי על המשק. בממשלת המעבר הוא היה בגל הראשון כלי אפקטיבי. יש להשתמש באותו כלי עד שנהפוך למדינה ירוקה עם פחות מ־150 נדבקים ליום. אחד הדברים המשמעותיים שיורידו את האבטלה ויחזירו את המשק לצמיחה הוא פתיחת השמיים. כל עוד הם סגורים, יהיו לכך השלכות על כניסת משקיעים זרים לישראל. זה חשוב במיוחד לתעשיית ההייטק ולמאות אלפי עובדים בענף התיירות. השב"כ אינו עוקב סתם אחרי אנשים אלא רק אחרי מי שדווח כנדבק. אחרי 14 יום הנתונים נגרסים, ויש שמירה על הפרטיות. נכון שהשב"כ היה מעדיף לוותר על הפעילות, כי היא לא ביטחונית, אבל בגלל שאנחנו במגה־אירוע כלכלי עם עלויות אדירות למדינה, מדובר במהלך חיוני. 8,000־9,000 נדבקים אותרו מתחילת הגל השני בזכות מעקב השב"כ".

שר המודיעין אלי כהן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
שר המודיעין אלי כהן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מדוע צריך פרויקטור קורונה אם ממילא לא מקבלים את עצותיו?
"בכל מקרה, עם או בלי פרויקטור, האחריות הבלעדית על נושא הקורונה היא על שר הבריאות ומנכ"ל משרדו. בגל הקורונה הראשון זה עבד מצוין עם נתניהו וליצמן. על פניו נראה שהכניסה של רוני גמזו לתפקיד יכולה אולי לסייע בשיפור ההסברה לציבור, אבל מה שחשוב באמת זה קבלת החלטות מושכלות בשקיפות".

בוא נדבר על הוויכוח על התקציב החד־שנתי או הדו־שנתי. האם בגלל זה נתניהו צריך שוב לקחת אותנו לבחירות?
"הדבר הנכון ביותר לעשות מבחינה מקצועית, והיטיב לבטא את זה רוני חזקיהו החשב הכללי, הוא להעביר תקציב חד־שנתי, ולהביא את זה לאישור הממשלה כבר בישיבתה בראשון הקרוב. אני מציע לראש הממשלה לאפשר לשר האוצר להציג בתחילת השבוע את התקציב. תקציב חד־שנתי יאפשר להזרים תקציבים מיידיים, להבטיח את רשת הביטחון לשכירים ולעצמאים ולקדם השקעות בפרויקטים של תשתיות. בתקציב דו־שנתי אתה צריך להיות נביא, כי אף אחד לא יודע לחזות את התנהגות הקורונה. הדבר הנכון ביותר הוא להעביר תקציב, ובדצמבר להעריך מחדש מה יהיה. שינוי תחזיות תוך כדי תנועה אינו רצוי מבחינת סוכנויות דירוג האשראי".

בוא נניח שאתה צודק. אבל מה לעשות ובהסכם הקואליציוני שנחתם במרץ דובר במפורש על תקציב דו־שנתי. האם זאת הייתה טעות? האם אתם מוכנים להפר הסכם? 
"זאת לא הייתה טעות. המצב הנוכחי מחייב תקציב חד־שנתי. בהסכם במרץ אף אחד לא חשב שהקורונה תגיע באוגוסט לשיא ושבקיץ השמיים ייסגרו. ההסכם במקור לא היה טעות, אבל המציאות השתנתה. השאלה היא מה נכון עבור המדינה, ותזכור שהססמה של כחול לבן הייתה ישראל לפני הכל.

"במקרה זה חובה לעשות את מה שנכון עבור מדינת ישראל. אני מבין את בני גנץ שרואה שהמצב שלו בסקרים מורכב ובחלק מהם הוא מקבל מספר מנדטים חד־ספרתי, אבל הוא צריך לעשות מה שבאמת טוב לישראל וזה לאשר תקציב מיידי".

אתה מבין שמדובר בהפרה בוטה של ההסכם הקואליציוני בנושא שבו מרבית הכלכלנים ממליצים דווקא על תקציב דו־שנתי. איך אתה חי עם זה בשלום?
"אני חי בשלום עם כל מה שטוב למדינת ישראל. מדינת ישראל קודמת לפוליטיקה ותקציב חד־שנתי הוא הנכון בנסיבות הנוכחיות יוצאות הדופן. תזכור שמדובר במשבר כלכלי שלא היה מאז קום המדינה. עם הקמת ממשלת האחדות צפוי היה שסוגיות כלכליות כמו התקציב לא יהוו בעיה. גם כך בממשלה הנוכחית יש מספיק פערי גישה מהותיים: הליכוד תומך בכלכלה חופשית, בעוד בכחול לבן יש את ניסנקורן עם הכלכלה הסוציאליסטית. בניגוד לכחול לבן, אנחנו מאמינים שבית משפט הוא לא כל יכול, ולכן התפלאתי על התעלמותו של ניסנקורן מניגודי העניינים של השופטים. הדבק העיקרי בממשלה הנוכחית זה לא אידיאולוגיה אלא משבר הקורונה, אבל למרות זאת כחול לבן לא לקחו את תיק הבריאות או האוצר. לכן הם חייבים לאשר מיידית את התקציב החד־שנתי לשנה הקרובה".

האם יש דיבורים מעשיים על הקמת ממשלה חלופית?
"ממשלה חלופית מקימים עם 61 ח"כים. אני מקווה שביום ראשון תאושר בממשלה הצעת תקציב חד־שנתי והחלופה תתייתר. אם התקציב לא יאושר, נקים עד המועד הקובע ממשלה חלופית. אנחנו כבר מנהלים שיחות עם חברי כנסת. בינתיים כולם יושבים על הגדר. אם התקציב לא יעבור, השיחות יהפכו לתכליתיות. בסוף היום הליכוד היא מפלגה דמוקרטית ויותר מ־70% מחבריה תמכו בנתניהו כמועמד לראשות הממשלה. במקרה של בחירות, ההתמודדות פתוחה, אבל אני מניח שמצביעי הליכוד ירצו את נתניהו כמי שימשיך להוביל".

בוא נעזוב את הצד הפוליטי וניגע בצד המקצועי. מרבית הכלכלנים ואפילו הנגיד לא שוללים תקציב דו־שנתי. קשה להימלט מההנחה שנתניהו מחפש תירוץ שלא לקיים את הרוטציה.
"מה שאתה טוען לגבי הכלכלנים נכון, אבל יש גם אלופים במיל' המזוהים פוליטית וחותמים על עצומות כאלה ואחרות. ראיתי גם בעלי עסקים שמביעים את דעתם בנושא החלת הריבונות בשטחים. מרבית הכלכלנים שאתה מזכיר באים מאג'נדה פוליטית מסוימת. המטרה שלנגד עיניהם היא שנתניהו ייצא מבלפור ללא קשר למצב הכלכלי במדינה. אני רואה הרבה אנשים בהפגנות, אבל שלטון לא מחליפים בהפגנות אלא בקלפי, והציבור אמר את דברו. בבחירות האחרונות קיבלנו את כמות הקולות הגדולה ביותר שאי־פעם קיבלה מפלגה בישראל. אני מוכן לקבל הפגנות על סוגיות של קורונה ונושאים כלכליים, אבל לא הפגנות על רקע פוליטי בשיא הקורונה".

אתה מצדיק הפגנות על רקע כלכלי בגלל טעויות שנעשו?
"כן. מדינת ישראל אישרה תקציב משמעותי לסיוע, אבל זה לא נעשה תמיד בשיתוף המגזר העסקי. כשקיבלתי החלטות, דאגתי תמיד לשבת עם הענף הספציפי ולשמוע את ההערות ולהביא הצעה עדכנית לממשלה. היו מקרים שהתקבלה החלטה מתוך כוונה טובה, ורק לאחר מכן שמעו את בעלי העסקים ותיקנו את ההחלטה. זה לא הוסיף אמון. כך היה בנושא הקניונים ובעלי המסעדות. מה שחסר לי בתוכניות הוא היעדר תוכנית המעבר לצמיחה אחרי המשבר. במקום לתת דגים צריך לתת חכות. חשוב לפצות את בעלי העסקים אבל גם חייבים לשנות דיסקט. צריך לסייע בפתיחת מפעלים חדשים, לתמרץ את הקיימים ולהוריד מסים. יש מחסור בידיים עובדות בלא מעט מקומות וחייבים לעשות הסבות מקצועיות. הייתי נותן תמריצים לחברות הייטק שמחזיקות מפעלים במזרח אירופה. את תוכנית המענקים לאזרחים הייתי מחליף בכרטיסיית תווי קנייה נטענים של הביטוח הלאומי. כך באמת אפשר יהיה לעודד צריכה. אני לא בטוח שהמזומן יעודד צריכה".

השבוע פרסם האוצר נתוני אבטלה מדאיגים במקרה של התמשכות המשבר. האם אתה מודאג?
"על רקע הפרמטרים שהיו ערב הכניסה לקורונה והאבטלה האפסית, אין סיבה שלא נרד מתחת ל־5% אבטלה. זה יקרה חודשים לאחר פתיחת השמיים. כלכלה זה גם פסיכולוגיה. אני רואה את התחזיות הפסימיות של פקידי האוצר, אבל הם חייבים לתת יותר תמריצים לפתיחת מפעלים, פחת מואץ אגרסיבי לתקופה של שנתיים ועוד. ישראל ערוכה מבחינה בריאותית עם אחוז תמותה נמוך. לישראל יתרות מט"ח גבוהות, כך שאני לא מודאג. יש לנו כל הכלים להתמודד עם המגיפה".

כיצד אתה רואה את תפקידך המרכזי כשר המודיעין?
"התפקיד שלי הוא להגביר את שיתוף הפעולה בין זרועות המודיעין השונות בישראל וגם עם האמריקאים. אנחנו עושים הרבה מחקרים, ויש לנו מעבדה המבוססת על ביג דאטה, שבצד האזרחי מטפלת במודלים לפתיחת עסקים וקניונים. תמיד ידענו להפוך את הלימון ללימונדה. הפכנו למעצמת סייבר בגלל איומים בתחומי הרשתות. הפכנו למעצמת מתקני התפלה בגלל מחסור במים. כעת אני רוצה להפוך את הצרכים הביטחוניים ליישומים אזרחיים כמו בתחום הרחפנים. יש לי משימה נוספת, והיא הגברת ההשתתפות של בני נוער מהפריפריה ביחידות המודיעין והטכנולוגיה של צה"ל, המוסד והשב"כ. אנחנו מקדמים תוכנית שתגרום להשתלבות גדולה יותר ביחידות אלה, המהווה נקודת פתיחה מצוינת לחיים האזרחיים".

[email protected]