1. לפעמים עדיף ורצוי להסתכל על חצי הכוס המלאה ולא להיסחף אחרי התיאורים האפוקליפטיים של הכלכלה הישראלית והעולמית בכלל. אני שומע תיאורים כמו "אסון", "משבר שלא היה כמותו", או אפילו את תיאורי האוצר על התאוששות שתימשך שנים בעקבות הקורונה - ואומר לעצמי שההיסחפות וההגזמות הפכו בישראל לדרך חיים.

זה לא שאין בעיות, בהחלט יש. נכון שהכלכלה נעצרה בחריקת בלמים ועובדים רבים מצאו את עצמם מחוץ לעבודתם באופן זמני, ואני מדגיש - לא מובטלים, כי ההגדרה לחופשה ללא תשלום היא של עובד שנעדר זמנית מעבודתו. נכון שרמת ההכנסה של משקי בית שבהם אחד מבני הזוג או שניהם הוצאו לחל"ת או פוטרו ירדה. אבל זה לא נכון ש"אין להם משכורת". משולמים להם דמי אבטלה, שהם נמוכים אומנם משכרם המקורי, אבל משכורת יש, והיא מובטחת לשנה מהיום על פי רשת הביטחון שנתנה המדינה.

נכון גם שהממשלה איחרה בתגובתה לתוכניות הסיוע לעצמאים, נכון שהתוכניות היו מחוררות וגרמו לכך שאנשים נפלו בין הכיסאות, במיוחד עסקים חדשים או עסקים שנפתחו ב־2018, שנת הדיווח שעליה התבססו תוכניות הסיוע. אבל רוב החורים אותרו ונפתרו - יותר או פחות, זו שאלה שאפשר להתדיין עליה - אבל עובדה היא שקולם הרם של העצמאים באמצעי התקשורת דעך לאחרונה. נכון ששיעורי האבטלה האמירו, אבל הם בשום אופן לא עומדים על 21% כפי שלשכת התעסוקה מציגה מדי יום, אלא בסביבות 11%־12%, על פי הפרשנות המרחיבה לנתוני הלמ"ס, שהם הנתונים הקובעים במדידת אבטלה בישראל בקריטריונים בינלאומיים. וזה בהחלט נכון שגם שיעורי אבטלה של יותר מ־10% הם גבוהים וחייבים להוריד אותם. התרופה הטובה ביותר לשיעור האבטלה היא שהמשק יחזור לפעילות רגילה, במינימום הגבלות - בהתאם כמובן להתפתחויות הבריאותיות.

נכון גם שהגירעון ההולך וגדל מדאיג, כי אין ארוחות חינם - אבל זו תופעה כלל עולמית. מה שמאכזב אותי במיוחד הוא האדישות של הממשלה בנוגע לקיצוץ דיפרנציאלי בעלויות הסקטור הציבורי - כולל הפחתת שכר לבעלי שכר גבוה וקיצוצים דיפרנציאליים בפנסיות התקציביות המנופחות. למרות ההצהרות, למרות הכוונות, עוד לא ראיתי שום תוכנית קונקרטית שבה הסקטור הציבורי ייתן את חלקו במשבר הקורונה, אותו סקטור מוגן, שיש לו קביעות ותנאים (בממוצע) טובים בהרבה מאלה של הסקטור הפרטי.

לא לחינם נאמר שמשבר הוא תקופה שבה מנצלים הזדמנויות. לאוצר, ולאגף התקציבים במיוחד, יש הזדמנות נהדרת להוציא לפועל תוכנית התייעלות בסקטור הציבורי, למשל יוזמות שטורפדו בשנים הקודמות על ידי בעלי אינטרסים, כמו ההסתדרות ולובי של עובדים חזקים במערכת המשפט ובמערכות הביטחון.

2. למרות הכל ואף על פי כן, יש בהחלט חצי כוס מלאה - גלגלי הכלכלה נעים וימשיכו לנוע. שתי התפתחויות מהותיות מבחינתי התרחשו לאחרונה, ולשתיהן פוטנציאל כלכלי חיובי לטווח הארוך. הראשונה - כניסת ענקית האנרגיה האמריקאית שברון לשוק הגז הישראלי באמצעות רכישת נובל אנרג'י, המפעילה של מאגרי הגז "לווייתן" ו"תמר". זו עסקת ענק למשק הישראלי, שמעידה על האמון של שברון בישראל ובמאגרי הגז שלה.

השנייה, מתחת לרדאר, היא האפשרות שנפתחת אט־אט למשקיעים מוסדיים ישראלים להשקיע במנוע הצמיחה של המשק הישראלי - בהייטק. השקעות, השקעות, השקעות - בכל תחום - זה המתכון הבדוק שמעודד צמיחה, וזה בדיוק מה שצריך המשק הישראלי בתקופת הקורונה. השקעות מעודדות תעסוקה, מייצרות תעסוקה ישירה ועקיפה, ויכולות לתרום להורדת שיעורי האבטלה במהירות.

אסדת לווייתן (צילום: אלבטרוס)אסדת לווייתן (צילום: אלבטרוס)

3. לפני שלוש שנים ניהלתי קמפיין לכניסת הגופים המוסדיים להשקעות בהייטק. על אף ההצלחה של ההייטק הישראלי וזרימת הכסף האדיר אליו, מתברר שכסף זר שולט לחלוטין בתעשייה הזו. מצד אחד, קיימת פה תשתית של ידע וחדשנות בלתי ניתנת לערעור, שהונחה לאורך שנים ארוכות ושמושכת אליה השקעות עצומות, מיליארדי דולרים מדי שנה לתעשיית ההון־סיכון. מצד שני, הכסף הישראלי, בין היתר המוסדי, אינו פקטור בתעשייה הזאת - ממש פירורים. המוסדיים משקיעים שברירי אחוזים בלבד מהיקף הנכסים שלהם בהייטק, אף שזו התעשייה הכי צומחת בישראל. התוצאה היא שכל העולם מאמין בתעשיית ההייטק הישראלית, חוץ מגופי ההשקעה הישראליים עצמם.

הכשל הזה התרחש בגלל מגוון סיבות, בין היתר רגולטוריות ובין היתר בגלל החשש של המוסדיים להיכנס להשקעות עתירות סיכון. בזמנו התניע שר האוצר משה כחלון תהליך של חשיבה כדי לקדם את הנושא בכמה צורות, שאחת מהן התגבשה לאחרונה ועשויה להוות את יריית הפתיחה, כך אני מקווה, להשקעות יותר מאסיביות של מוסדיים בשוק ההייטק הישראלי.

4. קצת מספרים: על אף הקורונה והשמיים הסגורים, הכסף הענק ממשיך לזרום לתעשיית ההון־סיכון הישראלית. על פי נתוני חברת המחקר IVC, במחצית הראשונה של 2020 נקבע שיא של כל הזמנים בהשקעות בתחום ההון־סיכון הישראלי - כ־5.3 מיליארד דולר ב־312 עסקאות, לעומת כ־4.6 מיליארד דולר בחצי השנה השנייה של 2019 (280 עסקאות) וכ־3.8 מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2019 (258 עסקאות). בסופו של דבר, כל עסקה תורמת לביקושים ההולכים וגדלים לעובדים (כמובן שיש במקביל גם סגירות של סטארטאפים, אבל בנטו נמשך הגידול). אלו מספרים דרמטיים: תחום ההון־סיכון מושך השקעות בקצב שנתי של 35 מיליארד שקל, והתחום הזה ריק כמעט לחלוטין ממוסדיים ישראליים.

יתר על כן, על פי נתוני רשות החדשנות, יצוא ההייטק הגיע בשנת 2019 לשיא של כ־46 מיליארד דולר, וכמו כן חל גידול מואץ במספר העובדים בענפי ההייטק: לראשונה זה 15 שנה עלה שיעור עובדי ההייטק מעל לרף ה־9% מכלל העובדים במשק, ובסך הכל מדובר ב־321 אלף שכירים העובדים בתחום (זו רק העסקה ישירה, יש גם העסקה עקיפה של ספקי שירותים).

בהשוואות בינלאומיות ממשיכה ישראל לבלוט בתחום החדשנות: היא ממוקמת בעשירייה הפותחת במדדים כדוגמת מדדי החדשנות, היא נותרה במקום השני בקרב מדינות ה־OECD בשיעור ההוצאה על מו"פ מהתמ"ג, שמקורה בהון פרטי (קוריאה הדרומית במקום הראשון אבל בהפרש קטנטן), והיא מובילה עולמית במספר חברות ההזנק לנפש.

לא מדובר רק בחברות סטארט־אפ בתחילת דרכן בלי מכירות. מספר חברות ההייטק בצמיחה, שיש להן כבר מכירות, עומד על כ־4,500. כמו כן, מספר חברות של "חדי קרן" (חברות הזנק ששוויין מעל מיליארד דולר) עמד בשנת 2019 על 30. במסגרת קידום נושא השקעת מוסדיים בהייטק הישראלי גיבשה רשות החדשנות את מסלול 43, שנועד להקל על הגופים המוסדיים. בעזרתה של עו"ד שירין הרצוג, שותפה במשרד גולדפרב־זליגמן, הכנו פה כמה שאלות ותשובות על המנגנון שאמור להעביר השקעות של הגופים המוסדיים לענף ההייטק הישראלי.

למה נועד מסלול 43?

רשות החדשנות השיקה לאחרונה את מסלול 43 כחלק מהתוכנית הכלכלית של המדינה להתמודדות עם משבר הקורונה, וכדי לסייע לחברות הייטק בשלבי המכירות והצמיחה בהתמודדותן עם הקשיים הפיננסיים בתקופה זו. המסלול מעניק הגנה מפני ירידת ערך גבוהה של תיק השקעות של גוף מוסדי המשקיע בחברות טכנולוגיות. המטרה: תמיכה בחברות הייטק ישראליות, בניית יכולות השקעה לגופי שוק ההון הישראליים להשקעה בחברות הייטק ישראליות, ויצירת חיבור בין שוק ההון הישראלי לבין ההייטק הישראלי לשנים הבאות.

איך יעבוד המסלול?

ככלל, המסלול מורכב מתקופת השקעה של 18 חודשים ולאחריה עד שבע שנים להחזקת ההשקעות או מכירתן. בתום התקופה ישוערך שווי ההשקעות. המסלול מעניק הגנה מצד המדינה להשקעות גופים מוסדיים בתעשייה עתירת הידע, של עד 40% מסכום תיק ההשקעות שבוצעו. ירידת השווי שלהן תזכה בהגנה האמורה שתמומש בתשלום רשות החדשנות. מנגד, עליית ערך התיק מעל 18.5% תחייב את המשקיע לשלם לרשות החדשנות 10% מעודף עליית שווי התיק (מעל 118.5%). כלומר, יש פה כרית ביטחון מאוד משמעותית של המדינה עד ירידת ערך בת 40%, שבה המדינה תחזיר למוסדיים את הפסדיהם.

באילו סכומים מדובר?

כל גוף מוסדי רשאי לבקש מסגרת השקעה בטווח הנע בין 100 ל־350 מיליון שקל. האישור יינתן בהליך תחרותי כתלות בציוני ההגשות ואיכותן ובהתאם לאמות המידה שקבעה הרשות.

אילו גופים יכולים להשתתף?

גופים מוסדיים ישראליים כמו חברות ביטוח, קופות פנסיה וקרנות גמל, תאגידים בנקאיים ותאגידי עזר בנקאיים. ההשקעה תבוצע על ידי המוסדיים במישרין, באמצעות גופי השקעות ייעודיים שהוקמו לצורך ביצוע השקעות, קרנות השקעה העומדות בתנאי המסלול, וכהשקעות במשותף עם משקיעים אחרים (co־investment) תוך קבלת ייעוץ מקצועי מהגוף שמנהל את קרן ההשקעה. על המוסדיים יהיה להיעזר ב"צוות השקעה", שיכלול עובדים ו/או יועצים חיצוניים שיפעלו מטעם מקבל האישור, אשר ינתח, ישערך ויוביל השקעות בחברות הייטק ישראליות, ויאתר את הזדמנויות ההשקעה בהן (די דומה לצוות ניהול בקרן הון־סיכון).

האם יש תנאים להשקעות?

כן, רכישת מניות בחברות הייטק ישראליות תהיה בכפוף לכמה תנאים עיקריים: סבב השקעה שהיקפו לא יעלה על 120 מיליון שקל; סבב השקעה שלא יעלה על 65% מסך ההשקעה שמורכבת ממשקיעים נוספים; תקרת ההשקעה היא עד 50 מיליון שקל בכל סבב ההשקעה בחברה. כמו כן תתחייב חברת ההייטק הישראלית (התנאי הוא שהיא תתאגד בישראל), במסגרת הסכם ההשקעה שייחתם איתה, לייעד 20% לפחות מהיקף ההשקעה בה למחקר ופיתוח בישראל במהלך תקופה של עד שלוש שנים.

עובדי הייטק (למצולמים אין קשר לכתבה) (צילום: לייבפרסון)עובדי הייטק (למצולמים אין קשר לכתבה) (צילום: לייבפרסון)

5. כל התוכנית הזו איננה תיאורטית - היא יוצאת לפועל ממש בימים אלה, ומוסדיים שמתעניינים במסלול של רשות החדשנות צריכים להגיש עד 20 באוגוסט את הצעותיהם. ממה שאני מבין יש התעניינות ערה, וכולי תקווה שההתעניינות הזו תעלה את המוסדיים על המסלול הזה. נכון שבשלב הראשון התקציב איננו בשמיים והוא יוכל לאפשר השקעות של למעלה ממיליארד שקל. זה לא מעט, אבל לא הרבה בהשוואה לכסף הזר שנכנס לתעשייה ובטח ביחס לסכומים העצומים המנוהלים על ידי המוסדיים. בכל מקרה, זו יכולה להיות נקודת פתיחה טובה להמשך.

אין לי ספק בכלל שזה טוב למוסדיים לטווח הארוך - כלומר לנו, כי מדובר בכספים של הציבור - שזה טוב לחברות ההייטק ושזה טוב למשק. ככל שמספר המועסקים בהייטק יגדל, כך ייהנו הרבה יותר במעגלים מסביב. אם כסף זר זורם לפה בקצב של 10 מיליארד דולר, זה לא קורה בגלל העיניים היפות שלנו - בעולם יודעים שאפשר להשיג פה תשואה יפה בזכות תעשיית חדשנות משגשגת.

eliz@maariv.co.il