אפשר להתייחס לזה כאל עוד פרק בדיון על סוגיית המשילות; אפשר לראות בזה עוד הוכחה לאופן שבו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כובש לעצמו עוד ועוד נתחים מהליכי קבלת ההחלטות, שאמורים להיות מסורים לידיהם של נבחרי הציבור. אבל יותר מכל, ולפני הכל, כדאי לראות את הסיפור הזה כפשוטו: כנסת ישראל ביקשה לחוקק חוק, שבין השאר ימנע ממחבלים ליהנות מזכויות סוציאליות ומקצבאות הביטוח הלאומי, שאותן משלמת המדינה שנגדה הם נלחמים.

ומה קרה, אתם שואלים? ובכן, חברי הכנסת דנו, התווכחו, שקלו, הצביעו ואישרו את החוק, ולא ידעו שמאחורי גבם, בלי שום סמכות, רוקן אותו היועץ המשפטי לממשלה, מתוכן, והשאיר את הקצבאות אצל המחבלים. כאילו לא הייתה כנסת, וכאילו לא חוקק חוק.

קחו לדוגמה את מוניר רג'בי, שהורשע ונדון למאסר עולם בגין מעורבותו בפיגוע ההתאבדות בקו 37 בחיפה ב־2003. 17 בני אדם נרצחו בפיגוע הזה, כמחציתם בני נוער. בעוד פחות משלוש שנים, יסיים רג'בי לרצות את 20 השנים שנקצבו לו בכלא, וילך הביתה. רג'בי יוכל לפגוש בחנות בגדים בקניון חיפה את יוסי צור, אבא של אסף הי"ד. רג'בי יוכל לעמוד בקופת חולים בתור לרופא אוזניים יחד עם רון קרמן, אביה של טל הי"ד.

אבל לא רק זה. רג'בי, שעליו ועל שכמותו כתבו השופטים בגזר הדין, שהם "הולכים בינינו, צומחים בחממת הדמוקרטיה, ונהנים ממנעמיה, אך בו בזמן חותרים תחתיה" - יהיה זכאי לסדרה של קצבאות שישלמו לו אזרחי ישראל באמצעות הביטוח הלאומי. אם לא ימצא עבודה, כשישוחרר מהכלא הוא יזכה להבטחת הכנסה. אם יפוטר, ייהנה מדמי אבטלה (מופחתים, ובכל זאת). אם ייפצע, תשלם לו המדינה שנגדה נלחם קצבת נכות. אחרי שימות, תישא מדינת ישראל בעלות הקבורה שלו, וגם תוסיף מענק פטירה לבני משפחתו.

את זה דרשו חברי הכנסת להפסיק. דרשו, וגם היו משוכנעים שהצליחו. עכשיו, כאמור, מאחורי גבם ובלי שום סמכות דאג מנדלבליט לעקר מתוכן את כל החקיקה שעליה עמלו במשך ישיבות ארוכות. כאן המקום לציין שאת המעקב אחרי גלגוליה של החקיקה בנושא הזה, בניסיון להבין כיצד מצליחה הפקידות המשפטית לסכל חוק שנכנס לספר החוקים, עורך כבר תקופה ארוכה עו"ד דוד פטר, איש פורום קהלת.

בואו נעשה את זה לפי הסדר. הכל התחיל מעתירה שהגישו לבג"ץ ארבעה אנשי חמאס, שכבר בשנת 2006 החליט שר הפנים דאז רוני בראון לשלול את אזרחותם. זה קרה זמן קצר אחרי שנערכו בחירות ברשות הפלסטינית, כאשר אחד מהם מונה לשר לענייני ירושלים מטעם חמאס, והשלושה האחרים נבחרו לפרלמנט מטעם רשימה המזוהה עם ארגון הטרור הזה.

בראון החליט לבטל את רישיון ישיבת הקבע של הארבעה בישראל, בנימוק של הפרת חובת אמונים למדינה, ומכוח סעיף בחוק הכניסה לישראל, שמאפשר לשר הפנים לעשות את זה. הארבעה עתרו לבג"ץ, ההליך נסחב שנים ארוכות, ובספטמבר 2017, ברוב של שישה מול שלושה, החליט בית המשפט לבטל את ההחלטה של שר הפנים, בטענה שזו ניתנה בחוסר סמכות.

בית המשפט התמקד במורכבות המשפטית של ההחלטה הזו, בהתייחס לכך שמדובר בתושבי מזרח ירושלים, מורכבות שלא זה המקום להתעכב עליה. כך או כך, חרף החלטתם סברו שופטי בג"ץ שבנסיבות המיוחדות של המקרה, ראוי להשהות את ביטול ההחלטה של שר הפנים למשך כמה חודשים, כדי לאפשר לכנסת, אם תראה לנכון, לתקן את החוק.

זמן קצר אחרי מתן פסק הדין, הרימה המערכת הפוליטית את הכפפה, והתיישבה כדי לנסח מחדש את החוק, כך שיתאים לפסיקת בג"ץ ויסמיך את שר הפנים, באופן הכי ברור שיש, לשלול תושבות. שר הפנים אריה דרעי מזה, ושורה של חברי כנסת פרטיים מזה - הובילו את החקיקה.

שתי נקודות מחלוקת צפו ובלטו בדיוני ועדת הפנים, שעמלה על הכנת החוק. הראשונה נבעה מהתעקשותו של היועץ המשפטי לממשלה לקחת את סמכותו של שר הפנים ולהעביר אותה אליו. בנוסח החוק הראשוני, שהכינו במשרד המשפטים, נקבע שרישיון הישיבה של המחבל בארץ יבוטל רק "בהסכמתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה". חברי הכנסת זיהו את המוקש הזה, ונעמדו על רגליהם האחוריות. אם החוק קובע ששר הפנים רשאי לשלול תושבות, טענו, אין שום סיבה שהיועץ המשפטי יעביר את זכות ההכרעה אליו.

אבל הייתה עוד נקודה שהטרידה מאוד את חברי הכנסת, והיא עוברת כחוט השני בין דבריהם של המחוקקים, לכל אורך הדיונים. הסיפור הוא כזה: החוק לא מאפשר לבטל לחלוטין את המעמד של מישהו כתושב ישראל, אם אין לו מעמד אחר. במילים אחרות, אין אפשרות להשאיר אדם תלוי באוויר, בלי מקום בעולם שבו יוכל לשבת. מצד שני, למדינה יש כמה סוגים של בעלי מעמד. יש מי שמקבל כאן מעמד של מבקר. יש מי שמקבל כאן, כמו המסתננים, זכות לעבוד. יש מי שמקבל כאן רישיון לישיבה ארעית, רישיון שמעניק למחזיק בו את כל הזכויות הסוציאליות.

חשוב לנו, הדגישו חברי הכנסת, שהחוק המתוקן יאפשר לשר הפנים לבטל את תושבותו של המחבל, ולקבע אותו במעמד שבו יישללו ממנו, באופן אוטומטי, גם קצבאות הביטוח הלאומי. "מוצע לציין, ברחל בתך הקטנה", נכתב בדברי ההסבר שהוגשו לוועדת הפנים, "כי סמכותו של שר הפנים משתרעת גם לעניין שלילת רישיון לישיבת קבע, ובכלל זה ההטבות הנלוות לו (תקבולי ביטוח לאומי, קצבאות וכו') מאנשי חמאס". חד וברור.

בדיונים בוועדה, הציפו, כאמור, חברי הכנסת את שתי הנקודות שנראו להם כמוקש מסוכן. "בהצעה הממשלתית הייתה איזו דרישה", פתח יו"ר הוועדה אז, ח"כ יואב קיש, "היועץ המשפטי הפך להיות פתאום מחליט. ופה אמרתי לכם, וזו דעתי האישית, אני לעולם לא אחוקק חוק שבו היועץ המשפטי מחליט. היועץ המשפטי הוא יועץ, וזה תפקידו".

אביחי מנדלבליט (צילום: דוברות הכנסת)אביחי מנדלבליט (צילום: דוברות הכנסת)

"זה ברור, זו המהות"
בהמשך התמקדו הח"כים בניסיון להבטיח את המטרה הברורה של החוק מבחינתם: נטילתן של הזכויות הסוציאליות שמעניקה המדינה מאותם מחבלים שנשללת תושבותם. "זה חייב להיות מוגדר כירידה במעמד, ובעצם שלילת כל ההטבות הסוציאליות", אמרה ח"כ ענת ברקו.

"זה ברור, זו המהות", הרגיע היועץ המשפטי של הוועדה, עו"ד תומר רוזנר. "שזה אומר שאין לו קצבאות?", ביקש אמיר אוחנה, אחד מיוזמי החוק, להבין. "אין לו זכויות ביטוח", ענה יושב ראש הוועדה.

החוק, צריך להבהיר, לא קובע מעמד אחד קבוע שיינתן לכל המחבלים, אלא מותיר את ההחלטה בידיו של שר הפנים. במקרה אחד הוא יכול לקבל החלטה אחת. במקרה אחר, עם נסיבות אחרות, הוא יכול להחליט אחרת. אביטל שטרנברג, ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, ביקשה להזכיר לחברי הכנסת ש"רישיון ישיבה ארעי" - זה שבמשרד המשפטים סברו שהוא הנכון להעביר אליו את המחבל, רגע אחרי שתילקח ממנו התושבות הישראלית - "כן נותן חלק מהזכויות הסוציאליות". 

חברי הכנסת הסבירו לה שבדיוק מהטעם הזה הם מתכוונים לחוקק חוק שיאפשר לשר הפנים להציב את המחבל במעמד אחר, כזה שלא נותן לו שום זכויות שכאלה. ענת ברקו הציעה "אשרת תייר", בצלאל סמוטריץ' דייק וביקש להסתפק באשרה לביקור בלבד. 

"הוא לא יכול להיות גם בחמאס וגם לקבל קצבה, זה ההיגיון", הבהירה ברקו, אחת החתומות על הצעת החוק. "מדובר בתושב קבע שעסק בטרור", חזר שוב קיש והדגיש, "והוא נשפט על כך, ואין לו מעמד חלופי במקום אחר, ואז השאלה מה עושים... אנחנו רוצים שרישיון הישיבה בישראל יאפשר לו להישאר בישראל, אבל לא ייתן לו זכויות, לא ביטוח לאומי ולא ביטוח בריאות".

ביטוח לאומי, ארכיון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)ביטוח לאומי, ארכיון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"המדינה לא תממן את התליינים שלה, זה מה שהחוק אומר", הסבירה ברקו, וקיש חידד שוב. "אני רוצה להבין שזו חובה. זאת אומרת, לא יהיה מצב שמי שהורשע בטרור קיבל תושבות ארעית פה, וימשיך לקבל זכויות". כשהתרשם שאנשי משרד המשפטים לא שבעי רצון מהכיוון שאליו הולך הדיון, חזר קיש שוב, בפעם המי יודע כמה. "אני מבקש להבהיר, משרד המשפטים, אני מבקש את תשובתכם לפרוטוקול... אנחנו לא רוצים שמי שהורשע בטרור ייהנה מזכויות במדינת ישראל, זו האווירה שאנחנו רוצים לשדר בהצעת החוק הזו".

אנשי משרד המשפטים, שנותרו בדעת מיעוט, התעקשו להשאיר את היועץ המשפטי לממשלה כגורם שבלעדיו אין אפשרות להפעיל את החוק. חברי הכנסת הודיעו להם שזה לא יקרה. "יש פה ניסיון הפיכה זוחל של הייעוץ המשפטי, שמבקש להיות לא גורם שמייעץ, אלא גורם שמכריע, גורם שמחליט", אמר ח"כ אמיר אוחנה, ממגישי הצעת החוק, וקיש סיכם שוב, אולי בפעם העשירית, רגע לפני ההצבעה: "אני רוצה להגיד עוד דבר אחד, לגבי אישור השהייה, ידובר, כמו שאמרנו, באישור זמני שלא כולל זכויות סוציאליות".

הידיים הורמו, החוק עבר ונכנס לספר החוקים, בדיוק כפי שרצו חברי הכנסת. שר הפנים הוסמך לשלול אזרחות, בלי לשאול את היועץ המשפטי לממשלה ומסתפק בהסכמה של שר המשפטים. בנוסף, אפשר לו החוק להשאיר את המחבל אחרי שלילת אזרחותו בלי דמי אבטלה, בלי הבטחת הכנסה, ובלי קצבה אחרת שתשלם לו המדינה.

חברי הכנסת יצאו שמחים וטובי לב, ורצו לספר לעיתונות על המהפך החקיקתי שהיו שותפים לו, בלי לדעת שבמשרד המשפטים לא מתכוונים לאפשר להם לממש את החוק שהעבירו, ולו ביחס למחבל אחד.

משרד המשפטים (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)משרד המשפטים (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

המראה המביכה של הטרוריסט
תשעה חודשים אחרי שעבר החוק, כינסו חברי הכנסת את ועדת הפנים כדי לנסות להבין למה הוא לא מיושם. נציגת רשות האוכלוסין הסבירה שבחודשים האחרונים דווקא החל המשרד לשלול תושבות ממעורבים בטרור. 

"לעשרה תושבי מזרח ירושלים בוטל המעמד בעקבות תיקון החקיקה", סיפרה. "ארבעת חברי הפרלמנט הפלסטיני, ארבעה חברי חוליית סילוואן, תושב הקבע שביצע את הפיגוע בקו 78 בארמון הנציב, והפיגוע של זריקת האבנים". "איזה מעמד הם קיבלו?", שאל ח"כ יואב קיש.נציגת רשות האוכלוסין השיבה שכולם קיבלו מעמד המקנה להם את כל הזכויות הסוציאליות.

קיש התקשה להבין איך זה קרה, כשזה הפוך לגמרי ממה שהוועדה שלו דרשה רק כמה חודשים קודם לכן. עומרי בן צבי, נציג משרד המשפטים, הסביר שכך החליט היועץ המשפטי לממשלה. "לפני שנה וחצי נערך דיון אצל היועץ המשפטי לממשלה בשאלה איזה מעמד חלופי צריך להינתן למי שמבוטלת לו האזרחות. 

היועץ קבע שהמעמד הנכון הוא תושבות ארעית (כזו שמעניקה זכויות סוציאליות - ק"ל). ההליך הזה של ביטול אזרחות וביטול תושבות קבע הוא הליך מאוד דרמטי עבור האדם שמבטלים לו את המעמד, לכן נדרש שההליך יהיה מידתי".

סגן שר הבריאות יואב קיש בדיון בוועדת הקורונה (צילום: עדינה וולמן, דוברות הכנסת)סגן שר הבריאות יואב קיש בדיון בוועדת הקורונה (צילום: עדינה וולמן, דוברות הכנסת)

קיש הבין שמישהו רוקן מתוכן את כל מה שקרה אצלו בוועדה, טרם חוקק החוק. "הבעיה שלי זה הזכויות שהם מקבלים מהתושבות הארעית". אמר והוסיף: "אז לא עשינו כלום בזה שהעברנו אותו לתושב ארעי". נציג משרד המשפטים ניסה לשכנע את חברי הכנסת שהחוק נשאר משמעותי, למרות הכל. 

"עצם זה שהמדינה אומרת: אתה לא תושב קבע של מדינת ישראל, זה כבר אירוע חשוב", הסביר. "זו האמירה שלך", השיב לו קיש, "אני רוצה לראות שמה שהוא מקבל נפגע משמעותית. אני מסתכל על הפרקטיקה. אני רוצה לראות שהוא לא יקבל שקל מביטוח לאומי".

בשלב מסוים - לא ברור לצורך מה, ובעיקר לא ברור מכוחה של איזו סמכות - החליט שר הפנים אריה דרעי לספק את רצונו של היועץ המשפטי לממשלה ולהעניק לו את זכות הווטו. זכות וטו שבה רצה מנדלבליט מהרגע הראשון, ושחברי הכנסת דאגו למחוק אותה מנוסח החוק.

דרעי שלח למנדלבליט שמות של כמה מחבלים, וביקש מהיועץ אישור לשלול את תושבותם. היועץ, מצדו, שמח להיכנס למערך קבלת ההחלטות, שממנו הוציאו אותו חברי הכנסת. הוא העביר את בקשתו של דרעי לבדיקתן של דינה זילבר, המשנה ליועץ, ושל נורית ליטמן, המשנה לפרקליט המדינה, ולקח את העסק עשרה צעדים קדימה, כשמינה את זילבר לגבש אמות מידה שרק מחבל שעומד בהן, שר הפנים יוכל לשלול את תושבותו.

זילבר טרם סיימה את עבודתה, אבל כבר כעת ניתן לומר שמדובר בכיבוש סמכויות מהסוג הקיצוני והאגרסיבי שהיה כאן. החוק, שעבר בכנסת, ברור מאוד. הוא לא מסמיך את היועץ להתערב. הוא בוודאי לא מורה לשר הפנים לקבל את דעתו. וחמור מכך, הוא לא מסמיך שום פקיד במשרד המשפטים לייצר אמות מידה, ולקבוע איזה מחבל יישאר עם תושבות, ואיזה לא.

אריה דרעי (צילום: עדינה וולמן, דוברות הכנסת)אריה דרעי (צילום: עדינה וולמן, דוברות הכנסת)

אבל זה לא נגמר פה. מנדלבליט אישר לדרעי לפעול לביטול תושבות הקבע של אצחאק עארפה, שמרצה עונש של מאסר עולם ועוד 60 שנה, בגין הנחת מטען חבלה בבנייני האומה - מטען שפיצוצו הוביל למותה של אשה אחת ולפציעתם של 67 אחרים - ובגין הכנות שביצע לקראת פיגועי התאבדות וחטיפה נוספים, שלא יצאו אל הפועל. עוד אישר מנדלבליט לדרעי לשלול גם את תושבותו של מוניר רג'בי, מהפיגוע בחיפה, שאותו הזכרנו בתחילת הטור.

אבל זה היה רק הסעיף הראשון. שכן, אחרי ההחלטה הזו, הורה היועץ המשפטי לשר הפנים דרעי, שגם אחרי שישלול את מעמד הקבע של שני אלה, הוא יהיה חייב להעניק להם מעמד חדש של תושב ארעי, עם כל הזכויות הסוציאליות. כן, כן, אותן זכויות סוציאליות שחברי הכנסת, שחוקקו את החוק, היו משוכנעים שנטלו מהמחבלים.

מי שרוצה להבין עד כמה אבסורדית ההחלטה הזו, מוזמן לקרוא את העתירה שהגיש רג'בי נגדה לבג"ץ. אין סיבה לשלול לי את התושבות, טען בין שאר טיעוניו, כאשר ממילא אין להחלטה הזו שום משמעות מעשית, כשאני ממשיך לקבל את כל הזכויות הסוציאליות. זה היה אירוע יוצא דופן שבו טרוריסט, שהיה מעורב ברצח המוני, מציב כך מראה מביכה אל מול פניהם של היועץ המשפטי לממשלה, ושל שר הפנים.

אביחי מנדלבליט (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)אביחי מנדלבליט (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

הזכויות המופלגות
דרעי, כאמור, התנדב להתפרק מהסמכויות שהקנו לו חברי הכנסת ולהעביר אותן, בלי הסמכה כלשהי בחוק, אל היועץ המשפטי לממשלה. לפני כשנה, כששלל את תושבותו של המחבל מבנייני האומה - זה שעליו כתב בית המשפט ש"קשה לתאר במילים את הזוועה והסלידה שמתעוררות נוכח מעשיו" - סיפר דרעי במכתב שצירף להחלטה, כי "אף שוועדת הפנים הורידה את הדרישה לקבלת הסכמת היועץ המשפטי לממשלה , והכנסת קיבלה עמדה זו... הודעתי כי אמשיך לפנות ולקבל את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה, בבקשות לביטול תושבות בשל הפרת אמונים, כפי שהיה לפני תיקון החוק".

ואם למישהו עוד היה ספק מה עוללו במשרד המשפטים לחוק הזה, ועד כמה הפקיעו את ההחלטה מידיהם של חברי הכנסת, הרי שבהליך שהתנהל לאחרונה, הבהירה הפרקליטות באופן הכי ברור שאפשר שאין לה כל כוונה לשלול זכויות סוציאליות ממחבלים. "החוק אינו קובע מהו סוג רישיון הישיבה בישראל אשר יינתן למי שאזרחותו בוטלה בשל הפרת אמונים למדינת ישראל", הודיעה המדינה לבג"ץ, והוסיפה כי "לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, יש מקום ליתן למשיב רישיון לישיבת ארעי בישראל (א/5) עם ביטול אזרחותו (מעמד המקנה את כל הקצבאות והזכויות - ק"ל)... בכך מוגשמת התכלית ההצהרתית והתכלית ההרתעתית".

אפשר להתווכח על העמדה הרואה בחוק הריק מתוכן הזה תכלית הרתעתית. על עניין אחד אי אפשר להתווכח: החוק הזה - אחרי הטיפול של אנשי משרד המשפטים - לא משיג, ולא קרוב להשיג, את התכלית שאותה ביקשו המחוקקים, נבחרי הציבור.

ומי שמבקש להבין עד כמה ניהלו אנשי משרד המשפטים את ההליך הזה בשקט, בעורמה, מאחורי גבם של חברי הכנסת, בלי שאלה יבינו מה מעוללים להם, שיילך אל דף הפייסבוק של השר אמיר אוחנה. באוגוסט 2019, כשאוחנה כיהן כשר המשפטים, הוא נדרש לחתום על החלטת שר הפנים אריה דרעי לשלול את תושבותם של כמה מחבלים. "מדובר בסגירת מעגל עבורי, משום שהחתימה הזו מתאפשרת כתוצאה מחוק שהעברתי בכנסת ה־20", כתב בהתרגשות בדף הפייסבוק שלו.

אוחנה, שחשב לתומו שהחתימה שלו שוללת מהמחבלים את הזכויות הסוציאליות, ולא ידע שמהחוק שהעביר לא נשאר כלום, סיפר לעוקביו כיצד עד עכשיו קיבלו המחבלים הללו "זכויות רבות: דמי אבטלה, קצבת ילודה, קצבת נכות, ביטוח לאומי - כל הטוב שיש למשלם המסים הישראלי להציע", אבל עכשיו, כך בישר, "לא עוד". כספי המסים שלנו לא יממנו עוד "מחבלים שפלים", כתב.

כאמור, זו הייתה משאלת לב. לא יותר. צאו וחישבו מה זה אומר, כשאפילו שר המשפטים, שיושב מטרים ספורים מהיועץ המשפטי לממשלה ומפקידיו, לא הבין מה עשו אלה בחוק שהעביר.

אבי ניסנקורן (צילום: עדינה וולמן, דוברות הכנסת)אבי ניסנקורן (צילום: עדינה וולמן, דוברות הכנסת)

והנה נתון חשוב, לטובת מי שסבור שגם אם מישהו פגע ורצח והשתתף במלחמה נגד אזרחי ישראל, אי אפשר להותיר אותו ללא יכולת לחיות ולהתפרנס. מסמך שהגיש לאחרונה היועץ המשפטי לממשלה לבית הדין לעבודה, מציג את הזכויות המופלגות שמהן נהנים המחבלים, רגע אחרי שטבחו ביהודים: הרשות הפלסטינית משלמת להם שכר חודשי שנע בין 1,400 ל־12 אלף שקל לחודש. היא מוסיפה 300 שקל למי שנשוי, 300 שקל למי שמתגורר בירושלים, ו־400 שקל למי שמתגורר בתוך הקו הירוק.

חוץ מזה, היא מעבירה תשלומים שונים לבני המשפחות, לאסירים המשוחררים ולפצועים. וזה לא נגמר פה. הרשות גם מבטיחה למחבלים העסקה ישירה באחד ממשרדיה לאחר שחרורם מהכלא הישראלי, סיוע בשכר לימוד לאסיר הביטחוני ולבני משפחתו, תשלום עבור ביגוד וביטוח רפואי ותשלום של 400 שקל לחודש לרכישת מוצרים בקנטינה.

ואחרי כל זה, ולמרות כל זה, במשרד המשפטים עדיין משוכנעים שגם מדינת ישראל חייבת לשאת במימון קצבאותיהם של המחבלים, ושאם המחוקק חושב אחרת, אז אין בעיה להתערב בהחלטותיו, ולהפוך אותן בלי שום סמכות חוקית.

איך זה ייגמר? ובכן, בית המשפט הגבוה לצדק יפסוק מתישהו בעתירות שהגישו כמה מחבלים נגד ההחלטה לשלול את תושבותם. אם הוא ידחה את עתירותיהם, ויאשר את החלטותיו של שר הפנים אריה דרעי, לא מופרך יהיה להעריך שאל פסק הדין תתלווה מתקפת יחסי ציבור שתסביר שההחלטה הזו היא עוד הוכחה לכך שבג"ץ לא מתערב בהחלטות הכנסת. רק מתי מעט יזכרו שאחרי שהיועץ מנדלבליט לא השאיר מהחוק הזה דבר, אין באמת חשיבות גדולה לשאלה אם בג"ץ יאשר אותו, אם לאו.

הדיון בבית המשפט העליון המועבר בשידור חי (צילום: עמית שאבי, פול)הדיון בבית המשפט העליון המועבר בשידור חי (צילום: עמית שאבי, פול)

תגובות
תגובת שר הפנים אריה דרעי: "כבר בשלב החקיקה הסכימו ביניהם השר אריה דרעי והיועץ המשפטי לממשלה ד״ר אביחי מנדלבליט על המשך התיאום ביניהם גם לאחר החקיקה, וזאת לאור שיתוף הפעולה של היועץ ועל מנת שהמהלך יצליח כאשר ייכנס לתוקף בבית המשפט.

"השר דרעי מגבש בימים אלה תיקון חקיקה שיקבע מתן מעמד חלופי שאינו א5, שתואם יותר לנסיבות העניין ולמצבים שבהם מחבלים מקבלים כספים מהרשות הפלסטינית".

תגובת משרד המשפטים: "היועץ המשפטי לממשלה בדק את הבקשות המדוברות לבקשתו המפורשת של שר הפנים. מעבר לכך, היועץ המשפטי לממשלה ממילא מלווה סוגיות בעלות מורכבות משפטית גדולה, כמו סוגיה זו. הליווי של היועץ המשפטי לממשלה בנושאים כגון זה, מסייע להגן על מדיניותה של הממשלה מפני תקיפות משפטיות כנגד הפעלת הסמכות.
"המשפט המינהלי קובע שבמקרה של הפעלת סמכות מינהלית שיש בה כדי לפגוע בפרט, קביעת אמות מידה כלליות להפעלת הסמכות מסייעת רבות והיא חשובה מבחינה משפטית. לדוגמה, בהקשר של חלוקת כספי תמיכות, קבע בית המשפט העליון כי 'מבחינת הצורה, חייבים להיקבע קריטריונים ברורים וגלויים, שעל פיהם תיעשה ההחלטה באשר לתמיכה הכספית, תוך קביעת מנגנוני בקרה, כי הכספים משמשים את תעודתם. רק בדרך זו תיעשה התמיכה באופן המתיישב עם חובת הנאמנות של השלטון. רק בדרך זו מובטח אמון הציבור, כי תמיכת המדינה נעשית לפי משקל העניין ולא לפי משקל המעוניין' (בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר).

"בשל חשיבותן של הנחיות מינהליות בהקשרים כאלה, בדיון שהתקיים בנושא קרוב מאוד ומשיק (ביטול אזרחות) בהרכב מורחב בבית המשפט העליון, עמדו לאחרונה חברי ההרכב על חשיבות כתיבת אמות מידה ואף ביקשו לקבל עדכון בנושא לאחר סיום העבודה עליהן. בהחלטה שהתקבלה בנושא זה נקבע כי המדינה תעדכן באשר ל'אמות המידה אשר ינחו את הפעלת הסמכות על ידי הגורמים הנוגעים בדבר' לצורך הגשת בקשה לביטול אזרחות (עע"מ 8277/17 זיוד נ' שר הפנים, החלטה מתאריך 24.6.2020).על רקע החשיבות המשפטית הגדולה של התוויית שיקול הדעת המינהלי, כאמור לעיל, ביקש היועץ המשפטי לממשלה לפעול ליצירת אמות מידה כאמור".

kalman.liebskind@maariv.co.il