משפט ההיסטוריה: לפני כשישה שבועות עלתה בכחול לבן האפשרות להתפשר עם נתניהו על תקציב חד־שנתי. אז, זה עוד היה רלוונטי וזכה לתמיכת כלכלנים ובכירי האוצר. הם שלחו לנתניהו שליח. מתווך ושמו אריה דרעי. אם כחול לבן תסכים ללכת לתקציב חד־שנתי בניגוד להסכם הקואליציוני, נשאל נתניהו, האם תסכים לסתום את הלקונה שמאפשרת לך לקחת את המדינה לבחירות במרץ הבא מאותה סיבה (תקציב)? התשובה הייתה חדה וברורה: לא.

הסיבה פשוטה: לא התקציב מעניין את נתניהו. לא משבר הקורונה מעניין את נתניהו. לא המדינה מעניינת את נתניהו. לא אזרחי ישראל מעניינים את נתניהו. רק נתניהו מעניין את נתניהו. זו עובדה הרשומה באותיות של קידוש לבנה בגודל של מגדלי עזריאלי מול כולנו. יודעים את זה בליכוד, יודעים את זה במפלגות החרדיות, יודעים את זה בכל מקום. יודעים, ושותקים.

נאום נתניהו במליאה

במהלך המגעים הארוכים להקמת ממשלת האחדות, כשגנץ ושוחרי טובתו התלבטו והתחבטו סביב השאלה אם להאמין לבנימין נתניהו, אם להאמין לעקרב שהפעם, לראשונה בקריירה שלו, לא יכיש את הצפרדע, ענו המתווכים למיניהם ששוגרו על ידי נתניהו את התשובה הזו: "אתם יודעים למה ביבי הפר את כל ההבטחות ושבר את כל ההסכמים שלו עד היום?", וכשנענו ב"לא", ענו בתרועה: "כי הוא היה יכול. הפעם, הוא לא יכול. נארגן לו הסכם משוריין, בטון מזוין, אין יציאה. הכל מוחלט מראש. גנץ יהיה ראש ממשלה מהרגע הראשון. עם כל הגינונים. הוא יושבע לתפקיד מראש. טייס אוטומטי. הנוכל לא יוכל לנכלל שום דבר. זה לא יהיה תלוי בו".

נתניהו, גנץ ויריב לוין בחתימה על ההסכם לממשלת אחדות (צילום: תקשורת ראש הממשלה)נתניהו, גנץ ויריב לוין בחתימה על ההסכם לממשלת אחדות (צילום: תקשורת ראש הממשלה)

ההתלבטויות נמשכו. הטיעון הבא היה זה: "חברים, תירגעו. תנו לו לפרוש בכבוד. הוא מבקש את חצי הקדנציה הזו. בעוד שנה וחצי הוא לא כאן. הוא השלים עם זה. הוא רוצה להתמודד בבית המשפט כראש ממשלה ואז כראש ממשלה חליפי. זה הכל. בואו לא נקרע את העם. בואו נחשוב על המדינה. תנו לו לצאת בכבוד. אתם באמת חושבים שבחירות רביעיות טובות למדינה?".

הסוף ידוע. גנץ נשבר והסכים. אשכנזי נשבר עוד קודם. רבים, כולל הח"מ, חשבו (ועדיין חושבים) שזו הייתה ההחלטה הגרועה פחות. החוק נגד נתניהו לא היה עובר (בלי הנדל והאוזר), ממשלת מיעוט לא היתה מושבעת (כנ"ל). כן, היה צריך למשוך את החבל עוד קצת, היה צריך לתת לליברמן להניח את החקיקה נגד נתניהו על שולחן הכנסת. עכשיו זו חוכמה בדיעבד.

עכשיו התברר מה שהיה ברור לגמרי גם קודם: העקרב יכיש את הצפרדע בכל מצב ובכל מקרה. הוא יכיש אותה אחרי שתעביר אותו את הנהר, הוא יכיש אותה במהלך חציית הנהר, הוא יכיש אותה לפני החצייה. זה הטבע שלו.

בחירות רביעיות הן קטסטרופה שקשה להעריך את ממדיה. מכל הבחינות. נתניהו יכול למנוע אותן בחצי דקה. הוא לא חייב לקיים את התחייבותו לתקציב דו־שנתי. הוא יכול לצרף להצעת התקציב/חוק ההסדרים את תיקון הלקונה, בזו הלשון: אם במהלך 2021 לא יעבור תקציב המדינה, יהיו בחירות כשראש הממשלה החליפי (גנץ) הוא ראש ממשלת המעבר. הסעיף הזה קיים בהסכם הקואליציוני, אלא שהוא לא תופס במקרה של התקציב. אז שיתפוס. זה יסתום את החרך שדרכו אמור נתניהו לפרוץ לבחירות כשהוא ראש ממשלה בשנה הבאה וירגיע את גנץ. וזה הסיפור כולו. לפני כמה דקות הוא עוד התייצב באולפנים והבטיח לבני גנץ שיפנה את מקומו "בלי טריקים ובלי שטיקים". עכשיו, כל מה שנדרש ממנו זה מה שנדרש מכולנו כל החיים: לכבד את ההסכם שהוא חתום עליו.

פתקי בחירות 2020 (צילום: מרק ישראל סלם)פתקי בחירות 2020 (צילום: מרק ישראל סלם)

יום אחד יסתיים עידן נתניהו. נדמה לי שגם הקנאים שבחסידיו יודעים שהיום הזה לא מאוד רחוק. אחר כך יתקיים משפטה של ההיסטוריה. במקביל למשפטו של נתניהו במחוזי בתל אביב. על ספסל הנאשמים יהיו כולם. בראשם, החרדים: דרעי, ליצמן, גפני. ה"ערבים" המהוללים. אלה שלא קמים עכשיו ואומרים בקול גדול ומאוחד, "עד כאן". יש כאן גם מדינה. אתה חתום על נייר שהדיו עדיין לא יבשה עליו. תכבד את חתימתך. את מילתך. את הערבות שלנו. תפסיק לרמות, לשקר ולתמרן מדינה שלמה סביב האינטרסים הפרטיים של הטירוף במעונך. די כבר.

הלחץ שיופעל עכשיו על בני גנץ יהיה כבד. נגיד זאת בעדינות: הוא לא בנוי לעמידה בלחצים מהסוג הזה. מצד שני, אין לו ברירה. נתניהו דחק אותו לקיר ויצר מצב שאם גנץ לא ילך עד הסוף, הלך עליו. גם אם פירוש הדבר חורבן אלקטורלי בבחירות. הציבור, על פי כל הסקרים, יודע מי אשם בפיאסקו הנוכחי. נתניהו הוא אדם עם תודעה היסטורית מפותחת. בן של היסטוריון, כבר אמרנו. האסון שהולך לקרות לנו כאן בהשראתו - יהיה חקוק על שמו בכל ספרי ההיסטוריה. יהא זה עונשו, עוד בטרם ייחרץ דינו בפני הרכב השופטים.