קצת קשה להקשיב לטיעונים הריקים של שרים בממשלה, שעד אתמול עדיין גוננו על הכוונה להפר את ההסכם הקואליציוני וללכת לבחירות, רק כדי להפוך את התקציב הדו־שנתי המתוכנן לתקציב חד־שנתי. אומנם אתמול נמצאה עוד פשרה מעוותת שתדחה את הקץ ותאפשר אישור תקציב רק בנובמבר, אבל בחירות לא היו פותרות את הבעיה המדומה שפתאום ״חייבה״ שינוי. להפך.

בחירות היו משאירות את ישראל נטולת תקציב ומנוהלת על פי צרכים שהיו לה בשנת 2018, ועם סיכון אמיתי להורדת דירוג האשראי בתקופה מאותגרת ממילא. אפשר וגם רצוי להקשיב לדעות מנוגדות, אבל מיותרל היה להקשיב לטיעוני החרטוט על כך ש״המציאות השתנתה״, ושלכאורה הדרישה ההזויה לתקציב חד־שנתי לשנה שעוד רגע מסתיימת, נועדה ״לסייע להתנהלות גמישה בגלל האתגרים שמציב לנו הווירוס״. 

הרי התקציב הדו־שנתי בכל מקרה היה נתון לשינויים נוכח הצרכים המשתנים. הדבר היחיד שתקציב חד־שנתי היה מאפשר הוא פתח מילוט נוסף להסכם. יפה סיכמה זאת הליכודניקית מרים פיירברג כשאמרה: ״ביבי חתם על הסכם, שיעמוד בהסכם. הוא חתם על תקציב דו־שנתי, שיעשה תקציב דו־שנתי״.

בנימין נתניהו בדיון במליאה (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)בנימין נתניהו בדיון במליאה (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)

כן, זה ככה פשוט. אין שום סיבה למשוך כתפיים ולהפטיר שפוליטיקה היא מקצוע מופקר וכל הפוליטיקאים שקרנים וחושבים רק על עצמם. לכל אמירה נכונה יש מנעד, יש מידתיות וגם יש גבול כלשהו. למה להתרגל למצב שבו השקרים והפרת ההבטחות הפכו לדרך חיים ולבסיס קיומה של מפלגה?

ממשלת חירום הקורונה לא מתפקדת בגלל תעלולים פוליטיים חסרי גבולות, שמוכיחים דבר אחד: יש הרבה היגיון בתיקון חוק היסוד החל מהבחירות הבאות, כך שלא יאפשר לנאשם בפלילים להקים ממשלה. באופן אירוני, התיקון הזה דרוש גם למי שרוצה להשאיר את ממשלת הכלאיים הזו שלמה, כי על כל בעיותיה, היא בכל זאת עדיפה על בחירות רביעיות. רק חוק כזה יחסום את תשוקתו של נתניהו לאינספור איומי בחירות.

גנץ ולפיד, שהפכו יריבים בעקבות פירוק האלטרנטיבה השלטונית שהם בנו, לכאורה אינם רואים עין בעין בעניין הזה. אבל רק לכאורה. שניהם מבינים היום שהנייר שעליו נחתם ההסכם הקואליציוני שווה יותר ממה שכתוב עליו, ושהערבות הנרגשת של דרעי שההסכם יתקיים שווה בערך כמו קליפות הבצל. שניהם בשלים לעשות מעשה מדויק וחכם.

גנץ כבר הבין שעתידו הפוליטי בכל מקרה מאחוריו, ולכן יש חשיבות עליונה למה שבכל זאת יצליח לעשות מעכשיו. גם לפיד צריך להבין שהחוק הזה לא יעזור לאף אחד אם יעלה וייפול, אלא רק אם באמת יעבור. לכן יש לקוות שהוא לא יקדם אותו השבוע, כי ללא תמיכה מספקת אי אפשר יהיה להעלות אותו שוב במשך חצי שנה. הוא צריך להישאר כאופציה אפשרית כל הזמן, ולחכות לעיתוי הנכון.

ההתנהלות בחודשים האחרונים הבהירה שנאשם אכן לא יכול לכהן כראש ממשלה, להפיל ולהקים ממשלות בהינף יד, להפר הסכמים, לרושש ולשגע את האזרחים, ולהשתמש בכל קלף פוליטי אפשרי באמצע משבר לאומי כדי לשפר את מצבו האישי. השאלה אינה אם תיקון חוק היסוד הזה דרוש, או איזו כותרת מזדמנת הוא יביא, אלא איך להוציא אותו אל הפועל בדרך הכי יעילה.