בתגובה לשריפות של יום שני ישראל כבר הלכה לכיוון אחר, של סגירת מעבר הסחורות של כרם שלום בניסיון להפעיל לחץ על חמאס. ניסיון שעל פי תמונת המצב של היום, כאשר ממשיכה ישראל להתנהל בצורה כזו של כל יום והאלתור שלו, מה הפלא שיום שלישי כבר עומד בסימן האיומים של בכירי המדינה. מראש הממשלה ועד שר הביטחון, אחד אחרי השני כל אחד בתפאורה צבאית משלו, שיגרו הבכירים היום איומים לחמאס על כך שישראל תגבה מארגון הטרור מחיר כבד.
יכול להיות שהמסר הזה של הראש הממשלה, בחסות תפאורת מטוסי הקרב, הוא בבחינת איום אחרון לפני ביצוע, אבל העובדה שכבר יותר משנתיים מטריל חמאס וקובע סדר יום בישראל, באמצעות בלונים לא ממש יעמוד לזכותו של נתניהו. שרי ביטחון רבים התחלפו במשמרתו, אבל ראש ממשלה היה רק אחד - ואת המציאות הזו לא ניתן לספר אחרת.
בחודשי הקורונה האחרונים, עזה הייתה שקטה, חמאס עסק בעניינים הפנימיים שלו, והטרור מעזה היה בהיקפים נמוכים באופן יחסי בשנים האחרונות. בכירי צה"ל ומערכת הביטחון זיהו בתקופה הזאת כשעת כושר, זמן לשיפור המצב הכלכלי והקלות נוספות לרצועה. ההיגיון היה פשוט, ביצוע מהלכים מתוך עמדת כוח ולא מעמדת סחיטה, כאשר במקביל יש להמשיך במאמצים להתקדם לעסקת שבויים ונעדרים. כמו נושאים אחרים חשובים, גם לנושא הזה לא היה קשב במערכת המדינית שלנו.
ראשי המועצות וראשי הערים בעוטף עזה והדרום, הם מהממלכתיים והאחראיים ביותר שיש לנו, בזהות הפוליטית שלהם. הם אפילו לא מתיימרים להגיד לממשלה ולצבא מה צריך לעשות, אבל דבר אחד הם דורשים, וזה מדיניות של הממשלה. ממשלה שתקבל החלטות ברמה המדינית, ותקבל החלטות בהקשר להפעלת כוח צבאי.
מדינת ישראל בשנים האחרונות בעיקר מחליטה שלא להחליט, והתוצאות בהתאם. ללא דרך, ללא כיוון ושיטה סדורה, ארגון טרור אחד מנהל סדר יום אזורי באמצעות בלוני תבערה. יגיע היום שבו נצטרך להסביר לעצמנו איך הגענו למצב שבו ראש ממשלת ישראל עומד על רקע מטוסי הקרב של חיל האוויר ומאיים על "יחידת בלוני העלית של בני זוארי" בתגובה ישראלית חריפה.
התרעות פיקוד העורף