מרבית פרשני התקופה והאזור סבורים שחיזבאללה חטף מכה אנושה בגלל ממדי ההרג וההרס בביירות. הלוואי שכך יקרה. בינתיים יש מציאות שלא תומכת בהערכה הזו. סיקור זעמם של הביירותים, בעיקר הנוצרים וכנראה גם הסונים, כנגד חיזבאללה והבלוק השיעי (עם תנועת אמל) הוא מרשים. כמו סיקור זעמם של אזרחי ישראל השמאלנים נגד נתניהו והבלוק הדתי־לאומני. מרשים, אבל לא מזיז במבחן הדמוגרפי וביחסי הכוחות בשטח. דרום לבנון נשלט על ידי חיזבאללה, ונאסראלללנד בדרום היא עובדה שנתמכת הן על ידי התושבים והן על ידי אלפי חמושים במתכונת צבאית. כך גם רובע הדאחייה בביירות ואזורים נוספים.
למבצעים של צה”ל נגד חימוש מדויק של חיזבאללה יש הצדקה בשל רמת העוינות בשני הצדדים והחשש שמטר טילים מדויקים יפגע בתשתיות בישראל. ה”אידיאולוגיה” שנלווית למבצעים הצבאיים היא שהם מחלישים את כוחו של חיזבאללה בלבנון. העובדה היא שמאז מלחמת לבנון ב־1982 שנועדה להשליט את הנוצרים על המוסלמים (למעלה מ־50% של האוכלוסייה הלבנונית) ארגון חיזבאללה רק התחזק הן ברמה הצבאית והן ברמה הפרלמנטרית.
ברמה הפרשנית, קטונתי מלהבין עד דק את הערבוביה הלבנונית. מה זה קטונתי? התמזערתי עד מאוד. כדי לומר משהו שיש לו ערך אתה חייב להיות עם אצבע על הדופק 24/7 ולהבין מניין משתין כל דג בזמן נתון. אני מקדים אזהרה וגילוי בלתי נאות: לפני שנים רבות נכחתי בפגישה בין פואד ומישל עאון. הרושם שנוצר אצלי אחרי אותה סעודה היה שזה היה מפגש בין מפעיל ושטינקר. כעבור שנים לא היה נדהם ממני כשהסתבר לי שעאון הוא נשיא לבנון לאחר שהבנתי שהוא בכלל ברח לפריז. ברוב סכלותי סברתי אז שנביה ברי, יו”ר הפרלמנט דהיום, הוא האיש של אורי לובראני, אללה ירחמו, ושל איציק תדהר ושל רובקה ארליך, ייבדלו לחיים ארוכים. כך שלהבין מה קורה בבפנוכו של לבנון זה עניין למקצוענים שרובם, אגב, מוטים.
מה שנותר לנו, הקיביצרים, הוא לבחון מה אנחנו אמורים לעשות עם מה שמתחולל מול עינינו: ממשלת לבנון התפטרה. כאוס בלבנון. מי שמחזיק את היד על נכסים ופלנגות ממושמעות הוא נסראללה. איש לא יודע לאן יובילו המחאות ההמוניות בביירות או כיצד ינהגו המעורבים החיצוניים כמו סוריה, סעודיה, איראן, צרפת וארצות הברית. כל הניסיונות של ישראל להתערב בפוליטיקה הלבנונית בעבר הסתיימו בבכי. כולל משפחות שכולות בשני הצדדים.
ב־1982 זה קרה כאשר תמכנו בנוצרים נגד הפלסטינים. התוצאה הייתה סברה ושתילה וגיבוש מחנה שיעי אנטי־ישראלי. הלקח אמור להיות לעזוב אותם לנפשם האומללה, כולל ניהול המלחמה היומיומית נגד חיזבאללה, וצה”ל אכן הרפה השבוע את הכוננות בצפון. אין שום סיכוי שנסראללה יתקוף כי אין במה, ואין לו עם מי, אלא אם כן נתעקש לתקוף אותו בבחינת הקם להורגך כשהוא בכלל על הקרשים.