אופק, אתה שואל אותי על ההקפדה על הגלח"צ (גילוח־צחצוח), ואני חושב על נשקים ורימונים ושאלוהים ישמור מה שמחכה לך שם. ואיך תדע לתפעל את כל זה? תיזהר שם עם הנצרות. והמטווחים. וכל הדברים המסוכנים האלה שהם מתעסקים בהם.

שום דבר בחיים שלנו לא הכין אותך ליום הזה. אבל עזוב אותך, אף אחד לא הכין אותי ליום הזה. מה הסיפור עכשיו עם הגיוס הזה, לעזאזל? אנחנו גרים בבית שהנשק הכי קטלני שיש בו זה הלשון. השפה. אם רוצים לקטול מישהו, מספרים עליו בדיחה צינית, כנראה שעם חיזבאללה זה פחות אפקטיבי.

במתח האקטואלי שבין ישראל הראשונה לישראל השנייה, אנחנו שייכים לישראל ה"תעזבו אותנו באמא שלכם". גדלת בבית בלתי קרבי בעליל. אמא שלך חילקה כרטיסיות אוטובוסים, ועל השירות של אבא שלך אסור לדבר, לא משום שהיה סודי אלא סתם מטעמי בושות.

הצבא בזבז את שנותיי היפות - שגם הן היו לא משהו - בחלוקת דואר למגירות של מפקדי הבסיס. וכן, היה סיכון ועמידה בזמנים: עד תשע בבוקר הייתי צריך להספיק לחלק הכל, ואז לשבת ללא מעש ולהיזהר שלא לפספס את האוטובוס הביתה בחמישה לחמש. אני והצבא הגענו להבנה ששום דבר טוב לא ייצא משיתוף הפעולה בינינו. וויתרנו. אולי אתה התיקון שלי.

בכניסה לבקו"ם השבוע מישהו החזיק שלט: "אני ממליץ לילדיי לא להתגייס לצבא שעליו אחראי נאשם בשוחד". לא שאני רואה את הקשר, אבל הסתכלתי על מחזיק השלט הזה כשהקפצנו אותך לבקו"ם השבוע, כי הוא הביא חתיכת טיעון וטושים אדומים חזקים. וכן, זה גרם לי להרהר אם אני בכלל יכול להמליץ לך לעשות או לא לעשות משהו. אתה בן 18 וכבר 15 שנים לא שומע להמלצות שלי. גידלתי אותך עצמאי, חכם ופטריוט ממני. בניגוד לפתגם, הדור אינו הולך ופוחת, אלא משתבח. הוא גם נהיה גבוה יותר, הדור.

בלי קשר לבנימין נתניהו, סתם נראה לי שבחודשים האחרונים המדינה מנסה לרמוז לנו משהו כמו - חבר'ה אל תסמכו עלינו, כי אין לנו מושג מה לעשות עם האמון שלכם בנו. אל תשלחו את הילדים שלכם להילחם למעני, כי אני מאבדת את זה בקצב אקספוננציאלי.

שרת הטרילילי נפגשת עם שר הטרללה, ויחד הם מחליטים לסגור את התרבות. לא, בעצם לפתוח את הבריכות. עזבו הכל - רק סגר בסופי שבוע. בעצם לא. אל תיסעו יותר משניים ברכב, אלא אם כן יש ספסל נוסף ואתם משפחה גרעינית. הו, הנה, הנה! תפתחו הכל ועלא באב אללה, נראה ונחליט עוד שבועיים.

לקרקס מדראנו הזה אני שולח את הבן שלי, אולי הוא יציל את המצב. אם היה לי אמון במערכת הצבאית שהדברים נראים אחרת, שההחלטות מקצועיות ושמתקדמים לפי הכישורים - הגיע המופע הפוליטי המביך של בני גנץ, שגורם לי להרהר איך השליימזל הזה הגיע להיות רב־אלוף בכלל. אדם שאינו מצליח לראות חצי צעד קדימה מכניס את עצמו לפח יקוש שילדה בת 8 הייתה בורחת ממנו בצרחות אימה. אבל אני מנחם את עצמי בכך שהיום זה בטח אחרת.

אביב כוכבי חייב להיות תותח־על חלל. הוא ישמור על הבן שלי, וחסר לו אם לא. אז הכיוון הוא קרבי, הכי קרבי שיש. הקרבי של הקרביים. ואני רק מנסה לחשוב שהכל יהיה בסדר. כל יום אני מעדכן גרסה. אני לא מפחד, אני מודאג. אני לא מודאג, אני חרד. אני לא חרד, אני בהכחשה מוחלטת. אגב, בני ברוכים הודח כבר?

מה שיותר גרוע מלשלוח את הבן לצבא זה לשלוח את הבן ליחידה קרבית בלי שמץ של אמון במי שנמצא שם למעלה. גיוס אוגוסט 2020 מתרחש בימים אלה באחריותם של מנהיגים שיצאו מדעתם, וכאלה שיצאו מדעתם החליפית. הכנסת והממשלה תופסות מרחק עצום מהעם. הגיוס נערך כשיש פער בין הנהגה מבולבלת לנוער ערכי, בין פוליטיקאים מדורדרים מוסרית לילדים חכמים וחדורי מוטיבציה. פער בין שיתוק הנהגתי בלתי נסבל למתגייסים שאכפת להם. בין חברי כנסת שאינם ראויים לבין עם מדהים שראוי למנהיגים טובים יותר.

בכל פעם שאתה רואה פוליטיקאי חצוף, חסר אחריות, שקרן או גונב קולות, ונדמה שהכי גרוע כבר מאחורינו, ושהגענו לתחתית החבית, נשמעות נקישות קטנות מלמטה.

גיוס נעים ושירות מועיל לך ולכל המתגייסים החדשים.