כמו משק כנפי הפרפר שמוביל לסופת טורנדו בצדו השני של כדור הארץ, כך גם בתורת הכאוס המזרח התיכוני: פיצוץ שאירע בלבנון מבעיר את שדות הנגב. כשהתפזר העשן בביירות, הבינו בעזה שהלבנונים עקפו אותם בטבלת המסכנות, והם ניצבים עכשיו בראש התור לתרומות מהעולם. הבלונים חזרו לעוף, והתקשורת הישראלית מיהרה גם היא להצטרף למרוץ המסכנות עם דיווחים מבוהלים על הבית שעולה באש. בעזה חילקו סוכריות למשמע תיאורי האימה של התקשורת על השדות שנשרפו בדרום

שריפה ביער שוקדה שבעוטף עזה

אבל מה לנו כי נלין על התקשורת כשגם ההנהגה הישראלית הופכת את המסכנות ואת ההתקרבנות לספורט לאומי? בעולם הרשתי שבו אנחנו חיים, המשאב המבוקש הוא תשומת לב, ועליו כולם מתחרים; מהפוסטים האישיים שכולנו מעלים ברשת בתקווה לאסוף לייקים, ועד לנאומי המסכנות של רה"מ, המקווה לקושש אמפתיה ותשומת לב. גם חמאס במשחק הזה.

המדינות התורמות כמעט התייאשו כבר מעזה. מצרים עסוקה במאבקיה בלוב ובסכר באתיופיה. כשיש שקט - ישראל מאבדת עניין בעזה, וגם קטאר כבר פחות מתלהבת להעביר מדי חודש עשרות מיליוני דולרים לרצועה. בינתיים עזה, שעברה את הקורונה יחסית בקלות מבחינה בריאותית, הידרדרה אל יותר מ־50% אבטלה. ואז בא הפיצוץ בביירות.

העזתים צפו בעיניים כלות איך העולם עוטף את לבנון באמפתיה, והחליטו להדליק מחדש אש, אבל לא גדולה מדי. הם חידשו את שיגור בלוני התבערה, לא בהיקפים שידענו לפני שנתיים, אבל עדיין הצליחו לגרום לנזק: כ־3,000 דונם נשרפו בשבוע האחרון. זה מכעיס, זה כואב, חייבים לעצור את זה, אבל הדרום לא שחור כפי שהוא מתואר בדיווחים. בביקור בעוטף עזה צריך להתאמץ כדי לאתר את הכתמים השחורים. 

ביום ראשון היה נדמה שחמאס גם יזם פיגוע ירי נגד כוח של צה"ל על הגדר, אבל ניתוח המצלמות מהאירוע מראה שכנראה לא היה כל ירי מכוון. אנשי חמאס, שממהרים אחרי כל פיגוע להתפנות מהעמדה לפני שהיא מקבלת פגז, נשארו בעמדה הסמוכה וצפו בסקרנות במתרחש. מעורבות של ראש המוסד יוסי כהן בשיח מול הקטארים בסוף השבוע הקודם הצליחה להבטיח את המשך הזרמת הדולרים עד סוף השנה, אבל חמאס רוצה יותר: חידוש הפרויקטים לשיפור איכות החיים ברצועה - חשמל, מים, בית חולים ותעסוקה. כרגע אין יותר מדי מתנדבים לתרום לעזה, וכמו תמיד תהיה זאת ישראל שתתרוצץ בעולם לאתר תורמים פוטנציאליים.

הפגנות בביירות (צילום: רויטרס)הפגנות בביירות (צילום: רויטרס)

דווקא בנושא של עזה אפשרה ממשלת "האחדות" המקרטעת אימוץ מדיניות שקולה בלי קולות רקע היסטריים מהאופוזיציה. בני גנץ, שעד לא מכבר הקפיד להצטלם מדי שבוע בעוטף ולבקר את "אוזלת היד" של הממשלות הקודמות, הוא עכשיו שר הביטחון. כמו נתניהו, הוא זוכר היטב באיזו קלות שוקע צה"ל בחול הטובעני של עזה לדשדוש מתמשך, רווי בקורבנות ודל בהישגים. 

יחד עם הרמטכ"ל כוכבי הוביל גנץ תגובה מדודה: בצד האזרחי צומצם מרחב הדיג, נסגר מעבר כרם שלום, והופסקה אספקת הדלק - מה שמקפיץ מיד את מחירי הסחורות בעזה וגוזר הפסקות חשמל ארוכות על תושבי הרצועה. בצד הצבאי ניצל צה"ל את ההזדמנות להשמיד תשתיות ומנהרות של חמאס, בהן גם תשתית ייצור ייחודית ויקרת ערך. 

למרות אובדן הנכסים הכואב נמנע חמאס עד כה (נכון ליום חמישי) מלשגר רקטות לעבר ישראל, והוא מאותת שהמשבר פתיר. בעזה כמו בעזה - המדרון להסלמה תמיד פתוח ומזמין, אבל נראה ששני הצדדים מבינים שאפשר לסגור את האירוע הזה בלי להגיע לעוד מערכה. חמאס טועה אם הוא חושב שבעולם שאחרי הקורונה יש למישהו תשומת לב וכסף פנויים אליו. ישראל טועה אם היא חושבת שתוכל להחזיק לנצח את שני מיליון העזתים בכלוב ולא לשלם על כך מחיר.

היו מי שחשבו עד לפני שנתיים שישראל צריכה לצאת למלחמה בעקבות ההפגנות והפרחות הבלונים, אבל היום, אחרי שנה של שקט כמעט מוחלט בעוטף עזה, אפשר רק לברך על שלא יצאנו למלחמת הבלונים הראשונה, שהייתה עולה לנו במחיר חייהם של עשרות צעירים ישראלים. אומנם צה"ל ערוך היום הרבה יותר טוב לעימות בעזה ויידע לנהל אותו באופן חד והחלטי, ולא כמו בצוק איתן. ועדיין, יהיה מחיר כואב לעימות כזה, וספק רב אם הוא ישיג מציאות ביטחונית אחרת.

אנחנו מציינים השבוע 15 שנה להתנתקות מעזה, אבל מעולם לא באמת התנתקנו ממנה. ישראל שולטת בתנועה של העזתים, באוויר, בים ובמוצא היבשתי אלינו. ישראל קובעת מה יאכלו בעזה, אילו סחורות ייכנסו אליה ואילו סחורות ילכו לייצוא. ההתנתקות של שרון לא הושלמה. 
לא שצריכות להיות לנו אשליות בקשר לעזה: היא הייתה ותישאר ישות עוינת לישראל, ואין באמת אלטרנטיבה ריאלית לשלטון חמאס ברצועה, אבל גם שני מיליון העזתים היו ויישארו לנצח שכנים שלנו. הם לא הולכים לשום מקום, ואם הם יישארו רעבים וצמאים - הם יבואו אלינו הביתה. מי שלא רוצה את עזה אצלו בבית צריך לנסח היום מדיניות שמכירה בעובדה שעזה היא מדינת אויב, אבל גם מאפשרת לאנשיה מינימום של קיום סביר. 15 שנה אחרי, הגיע הזמן להשלים את ההתנתקות.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13

tguvot@maariv.co.il