יישובי עוטף עזה עמדו השבוע בפני מתקפת בלוני תבערה ונפץ, שאותה יזמו ראשי חמאס כדי להשיג מטרה ברורה ומיידית. בימי השיא הופרחו לעבר היישובים הללו קרוב ל־30 בלונים, ורובם הציתו אש בשדות. ישראל סגרה את מחסום כרם שלום, והבלונים גברו. צמצמה את מרחב הדיג, והמתקפה נמשכה. אתמול החליטה על צעד חריף במיוחד - עצירת הדלק לתחנת הכוח ברצועה. משמעות הדבר היא שבתוך יום או יומיים, תפחת הזרמת החשמל לבתים לכדי שעות בודדות ביממה. עם הדליקות שפורצות בשדות היישובים עוד מצליחה האוכלוסייה הישראלית לחיות. אחרי הכל, זה לא רקטה שמשביתה את החיים ברגע אחד ומצמיתה משפחות בחרדה אל קירות הממ"ד. אבל בכוחם של הבלונים לדרדר את שני הצדדים לדבר הזה בדיוק, להסלמה חמושה. 

פיצוץ בלוני תבערה בעוטף עזה. קרדיט: ביטחון נתיב העשרה

בעזה, לכל בלון יש כתובת ולכל דליקה אבא. המתקפה הנוכחית נהגתה אצל צמרת חמאס. הם אינם מוטרדים מכך שישראל תסלים את המצב ותגיב בחומרה. הם אפילו מעוניינים בזה, כדי שיינתן להם תירוץ לשדרג את המתקפה לרקטות. אז תשקע ישראל ביממות הקרב המסוכנות, שבהן יישבו מאות אלפים במקלטים, וכדי לחתור להפסקת אש תיתן מה שראשי חמאס מבקשים ממנה ממילא בשיחות עם המצרים. זו המטרה, ואלו האמצעים. 

דרישת חמאס מישראל בימים אלה היא בעיקר פתיחת שערים. כזו שתאפשר להם לייצר כסף בכוח ידם ולעורר את המשק הרעוע. אך מדוע האלימות? אמרנו, כי בשיחות ישראל מסרבת לבקשותיהם. למשל, לתת היתרים לייצא יותר סחורות לחו"ל או לישראל, או להעסיק פועלים בישראל, כפי שנעשה ערב ימי הקורונה. אז יצאו יותר מ־5,000 עזתים לארץ, וכל אחד מהם השתכר 400 עד 500 שקל ביום. המזומנים הללו נאספו להכנסה של כמה מיליוני שקלים בחודש, והזרימו חמצן לכלכלת הרצועה. 

צירוף נסיבות מאפשר להם לצאת למתקפה כעת. 14 שנים הם במצור, שחולל מיתון כלכלי חריף. באה הקורונה והחריפה את המצב עוד יותר. הם השתלטו על הקורונה, וגם חג הקורבן מאחוריהם. כל אלה פגשו את מזג האוויר, ועמו הזדמנות קצרת מועד. בתוך שבועות מעטים יוקלו תנאי השרב, והשדות לא יתלקחו כה בקלות. הזמן דוחק. 

בלוני נפץ (צילום: פלאש 90)בלוני נפץ (צילום: פלאש 90)

בשבח ההתמכרות 

לאירועי השבוע האחרון אין כל קשר לתמיכה הקטארית. דוחא הבטיחה את העברת הדולרים עד סוף השנה. הקטארים מכניסים את הכסף, כמו שהבטיחו, והבטיחו אותו עד סוף השנה. התמיכה שלהם נחלקת לשלושה. הם משלמים למאה אלף משפחות נזקקות, 100 דולרים לכל אחת; מממנים בנייה של פרויקטים ציבוריים, ובראשם שכונת מגורים בת 3,000 יחידות דיור בחאן יונס; ודואגים להפעלת תחנת הכוח. סולר שאותו רוכשת רשות החשמל בישראל, בכסף קטארי, במימונם, מפעיל את התחנה ומבטיח כ־20 שעות חשמל ביממה בממוצע לכל בית. 

דוחא היא התומכת הערבית היחידה ברצועה בשנים האחרונות, ולכן היא תלויה ברצונה הטוב של ישראל. על פי ההסכם ביניהן, כל דולר קטארי יזכה להסכמה ישראלית לפני שיועבר לרצועה. המיליונים הקטאריים מחזיקים את אוכלוסיית עזה מעל למים, ומעניקים לה יציבות מינימלית. ביטחונית וחברתית. ראש המוסד השתדל אצל הקטארים כדי להבטיח את המשך תמיכתם בעזה גם בשנה הבאה. לכאורה, זו עסקה משתלמת. בעמל רב, ובסיוע המצרים, למדה הנהגת חמאס בדרך הקשה כי מוטב לזנוח את מטחי הרקטות ולאמץ מדיניות הטרדה כלפי ישראל בעיקר בבלוני תבערה. ישראל, מצדה, צמצמה את האיום החמוש, ואינה משלמת ולו שקל מכיסה. להפך. המשק הישראלי נהנה מהכנסות הסולר. 

אבל לעסקה הזו יש גם מחיר: קטאר מייצבת את הרצועה, ובכך היא תורמת לשקט היחסי מדרום. אלא שאינה חייבת דבר לישראל ולא לחמאס. ירצו, ישלמו. לא ירצו, לא ישלמו. בינתיים התמכרה ירושלים לסיוע הקטארי, ואין לה פתרון הולם ליום שבו יחליט האמיר להפסיקה. ביום הזה תדרוש הנהגת חמאס את שלה מישראל, והיציבות היחסית שהושגה בעמל רב עלולה להתערער. יגיד לך כל ילד ביישובי העוטף - לחמאס סגנון משלה לתבוע את המגיע. 

הפרחת בלוני נפץ מרצועת עזה (צילום: עבד ראחים חטיב, פלאש 90)הפרחת בלוני נפץ מרצועת עזה (צילום: עבד ראחים חטיב, פלאש 90)

לא משחק ילדים

לבם של ישראלים רבים המה השבוע למראה התמונות מביירות. לא מראה החורבן חלילה, אלא ההתפתלויות. התפתלותו של חסן נסראללה מול המצלמה, במאמץ להסיר מעליו אחריות לפיצוץ. נסראללה טען כי לאנשיו אין כל נוכחות בנמל, וכי אינם יודעים דבר על הנעשה בו. הוא שוב כיזב. לפי כל הסימנים ופיסות המידע שנאספו, ספק אם מאגר האמוניום החנקתי בנמל ביירות היה מתפוצץ אלמלא מחסן התחמושת הסמוך לו. מחסן של חיזבאללה. ביום שלישי עשויה לנחות על נסראללה צרה נוספת. בית המשפט המיוחד לפרשת רצח רפיק חרירי ב־2005 אמור לפרסם את פסק דינו. ארבעה קציני הזרוע הצבאית של חיזבאללה עמדו לדין בפרשה. כבר היום שוטפת הקריאה "טרוריסטים" את רחובות ביירות. אם יורשעו הארבעה, תקבל האשמת הרחוב חותמת רשמית. 

בכל פעם שהפגנות כאלה מתעוררות בלבנון, מתחדשת תקוותם של ישראלים כי הן יביאו על חיזבאללה את הקץ. עוד מעט יעלה הציבור על הבסטיליה, הלא היא מטות חיזבאללה בדרום ביירות, ויסלקם. זו תקווה תמימה. נסראללה לא ילך הביתה מרצונו הטוב, מה עוד שדרישת ההמון לפירוק לוחמיו מהנשק רפה עדיין, ויעילותה מוגבלת. חיזבאללה אף איננה מפלגת מרכז, שתתפרק ותבוא אחריה פלוגת לוחמי קרטון אחרת. זהו גוף שיסודותיו יצוקים היטב במרקם החברתי, ושרידותו משרתת רבים. 

בישראל מכנים אותה "ארגון", כדי להקטינם. אבל חיזבאללה היא תנועה, כפי שהיא מכנה את עצמה רשמית. לתנועה הזו יש מערכת חינוך משלה, בנקים וקרנות סיוע, עסקים (בחלקם לגיטימיים, אחרים הרבה פחות), נציגים באיגודים המקצועיים, בתי חולים ומרפאות, מועדון כדורגל וכמובן אגף פוליטי. 

לפני עליית חיזבאללה וקודמתה אמל, ולמשך עשרות שנים, היו השיעים של לבנון עדה זנוחה ומודרת. בזכות חיזבאללה, שדרגו את מעמדם החברתי, הכלכלי והתדמיתי. עבור רבים, קריסת חיזבאללה איננה חיסולו של ארגון טרור. זבנג וגמרנו. בכוחה להסיג את השיעים עשרות שנים לאחור, לימים שבהם היו חוטבי העצים של האליטה הישנה. היא תפגע בפרנסתם של רבים הסמוכים על שולחנה של התנועה, ועשויה לחולל שינוי מהפכני במוקדי הכוח. שיעים רבים סולדים מנסראללה וחבורתו, אבל הם יהססו לפני שיפעלו נגדו, שמא ייצא שכרם בהפסדם. משום כך, לא ראיתם את השיעים של דרום לבנון, או הבקעה, או דרום ביירות, נוהרים לרחוב וקוראים "חיזבאללה טרוריסט". הפלת חיזבאללה היא משימה שאפתנית ומסובכת, וזאת עוד לפני שהתפנינו לשאלה, כיצד בכלל אפשר לפרוק צבא כזה מנשקו.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל

tguvot@maariv.co.il