אם השבוע עוד נשארו במדינת ישראל אזרחים שמאמינים כי התקציב הוא הבעיה שבגללה ייתכן שנלך שוב אל הקלפיות, כדאי שהם ייפטרו בהקדם מהאשליה ויכירו במציאות. ובכן, בנימין נתניהו חושב על בחירות. הוא חושב למשל אם להכריז על הליכה לבחירות ומתי בדיוק עליו לצאת מהמשחק בצורה הכי טובה שאפשר, כך שכל הקלפים יישארו בידיו. השאלות הללו נשאלות מדי יום ברחוב בלפור וגם בלשכת ראש הממשלה. אבל לא רק שם, הן נשאלות גם בעוד לשכות רמות וחשובות.
מחלוקת התקציב, הסיבה הרשמית למשבר, היא לא יותר מאשר תירוץ. לא התקציב הוא שמדיר שינה מעיניהם של ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי. תקציב המדינה, האופק הכלכלי של המדינה, מעניין אותם רק כקלף במשחק האסטרטגי המתוחכם שלהם. יש לנתניהו שורה לא קצרה של טענות ודרישות לבני גנץ ולחבריו, ובראש הרשימה לא ניצב התקציב. וכן, ראינו את נתניהו נושא ביום רביעי נאום בחירות במליאת הכנסת, תוקף אישית את יאיר לפיד, בועט בו חזק מתחת לחגורה, משפיל ומעליב - בדיוק כמו שראש הממשלה יודע לעשות כשהוא מעוניין להרשים את הבוחרים.
שמענו גם את הראיון הנדיר והנסער של שרה נתניהו באותו ערב. אם הוא לא היה יריית הפתיחה בקמפיין הבחירות, מה הוא היה בכלל? נחזור לזה בהמשך, אך לפני שננתח מה שקורה בקדמת הבמה, נעסוק במה שמתרחש מאחורי קלעיה. ומה שקורה שם הוא משא ומתן קואליציוני לכל דבר ועניין. כאילו לא התישו את המערכת ואת המדינה כולה במשא ומתן להקמת ממשלת אחדות, כאילו לא חתמו על ההסכם באביב, כאילו לא העלו תמונות של יריב לוין העייף מחייך חיוך מותש בפטיו של מעון ראש הממשלה כשההסכם הקואליציוני מונח על השולחן ברקע. "ההסכם שנחתם גרוע", נקבע לאחרונה בבלפור. "או שפותחים אותו ומנהלים משא ומתן חדש - או שהולכים לבחירות". וכך קרה.
רגע לפני שיצא צוות המשא ומתן לדרך, עוד נעשו בו כמה שינויים פרסונליים. יעקב אטרקצ'י, איש העסקים המקורב למשפחת נתניהו, שהחליף אחרי מערכת הבחירות השנייה את זאב אלקין בצוות המשא ומתן והיה מאדריכלי ממשלת האחדות, זכה השבוע לקיתונות של ביקורת על ההסכם הקואליציוני.
הוא הואשם בכך שאפשר להכניס להסכם סעיפים שהם בגדר "פרצות חמורות". "ההסכם רע ומלא סדקים", אומרים בבלפור. "איך אטרקצ'י הסכים לסעיף שלפיו אם בג"ץ יבטל לאחר חצי שנה של כהונת ממשלת האחדות את תפקיד ראש הממשלה החליפי, הוא יקבע שנתניהו לא יוכל לכהן כראש ממשלה חליפי ושתחול עליו הלכת דרעי־פנחסי?". הדוברים מתייחסים להלכה שקבע בג"ץ, ולפיה הגשת כתב אישום נגד שר יכולה לחייב את פיטוריו על ידי ראש הממשלה. "אטרקצ'י השאיר את נתניהו חשוף", הם מוסיפים, "הרי מה הבעיה של בג"ץ למשוך את ההחלטה יותר מחצי שנה? ואז הכל יקרוס".
על פי ההנחה בבלפור, בג"ץ החליט למשוך זמן בכוונה על מנת להגיע לתקופה שבה על פי ההסכם, אם פוסלים את נתניהו כראש הממשלה החליפי הוא גם לא יהיה ראש ממשלת המעבר עד לבחירות וייאלץ לפנות את המעון בבלפור. המשפט הפנים–בלפוראי היה מהיר, בלי שמישהו הזכיר לראש הממשלה ולמקורביו כי הם אלה שאישרו את טיוטת ההסכם, ושאטרקצ'י לא פעל לבד ועל דעת עצמו. לא חשוב, משנים. כך, לצוות המשא ומתן הוחזר זאב אלקין והצטרף ליריב לוין, שהיה שם לאורך כל הדרך, ולאטרקצ'י, שהוזז מהתפקיד המרכזי שהיה לו לפני הקמת ממשלת האחדות.
למעשה, אלקין הוגלה והורחק מצוות המשא ומתן הקואליציוני בנסיבות דומות. אחרי סבב הבחירות השני הוא פעל יחד עם יריב לוין מול כחול לבן, וכמעט השיג לנתניהו הסכם רוטציה עם גנץ. הכל היה מוסכם ומוכן, אבל בדקה ה־90 הוחלט בבלפור כי ההסכם גרוע, יש ללכת לבחירות והשליח ישלם את המחיר. מאז השלים הגלגל את הסיבוב, ואלקין הוזמן אחר כבוד לחזור לשדה הקרב. שוב הוא מנהל מגעים עם כחול לבן יחד עם יריב לוין (ואטרקצ'י), כשלצדם מתנהלים עוד כמה ערוצים רשמיים פחות.
למי אכפת מהתקציב?
על מה מדברים במשא ומתן? גבוה ברשימת הבעיות שהליכוד הציבה בפני כחול לבן בדרישה לפתור אותן או לפרק את החבילה, ניצבת בעיית המינויים. שני מינויים בוערים מטרידים את נתניהו, ואחד נוסף שיבוא בעוד כשנה וחצי מטריד אף הוא, אם כי קצת פחות. את פרקליט המדינה צריך למנות אתמול. התפקיד לא מאויש זה כחצי שנה. את מפכ"ל המשטרה היו צריכים למנות לפני שנה וחצי - ולא מינו עד היום.
בליכוד חוששים ממחטף. אנשים שדיברו לאחרונה עם השר אמיר אוחנה מעידים שנושא מינוי המפכ"ל לא יורד שם מהפרק, ולו לשנייה. עבור השר לביטחון הפנים מינוי המפכ"ל הבא הינו המבחן הגדול וההזדמנות הגדולה, ואוחנה אינו מוכן לוותר עליה. בליכוד חושדים שכחול לבן מכינים הפתעה בדמות וטו על המינוי, או מכשול אחר. הם חושדים, חוששים ודורשים לשים את הנושא על השולחן, כאחד התנאים להמשך קיום ממשלת אחדות.
אבל גם המינויים הבכירים לא נמצאים בלב המחלוקת. מה שמטריד את גנץ הוא שאלת קיום הרוטציה מצדו של נתניהו. עוד כשהתלבט אם להסכים לממשלת האחדות, היה מי שזרע בלבו חששות. "ביבי ישתמש בך ויזרוק אותך", אמרו לו. "הוא לא יפנה את בלפור". בסוף גנץ בחר לקחת את הסיכון הפוליטי הגדול, אך החשש הופנם והשתרש בלבו. כעת יו"ר כחול לבן זקוק לפתרון, ואם פרצת ההליכה לבחירות במרץ תיסגר, יש סיכוי טוב שיהיה מוכן ללכת לקראת נתניהו בנושאים אחרים.
ואילו את יו"ר הליכוד מטריד החשש כי בתחילת שלב העדויות במשפטו היועמ"ש ידרוש ממנו נבצרות. אביחי מנדלבליט בהחלט יכול לעשות את הצעד הזה כמענה לפניות הרבות שקיבל מארגונים ומגופים שטוענים שראש ממשלה שחייב להתייצב בבית המשפט שלוש פעמים בשבוע לא יוכל להמשיך בניהול המדינה. בכירי הליכוד כבר העלו פתרונות לשתי הבעיות הגדולות. באשר לחשש מפסילה על ידי בג"ץ, הם מציעים לפתוח את ההסכם הקואליציוני ולהוסיף אליו את הסעיף על העברת פסקת ההתגברות המצומצמת, במטרה למנוע מבג"ץ להחיל על נתניהו את הלכת דרעי־פנחסי.
לגבי החשש מנבצרות, החליטו בליכוד להאריך את תוקף ההסכם הקואליציוני משלוש לארבע שנים, ולציין כי אם היועמ"ש יחליט על הנבצרות, נתניהו יודיע כי הוא הופך להיות ראש הממשלה החליפי, כל עוד יהיה חייב להקדיש זמן משמעותי למשפטו ולהופיע בפני הרכב השופטים. גנץ יכהן כראש הממשלה, ובא לציון גואל.
גורמים בליכוד יודעים לספר כי שיתפו בפתרונות האפשריים את כחול לבן ואת הסיעה הקטנה (אך הפעילה) של הצמד יועז הנדל וצביקה האוזר.
כל מה שהתרחש השבוע בכנסת ומאחורי הקלעים מעיד על כך שנתניהו לא החליט על הליכה לבחירות וגם לא החליט על אי־הליכה לבחירות. הוא מוכן לכל תרחיש, העיקר שההחלטה תישאר בידיים שלו עד הדקה ה־90. כהרגלו.