יהיה רע יותר: נתוני הצמיחה העגומים לרבעון השני של השנה לא הפתיעו. התוצר (במונחים שנתיים) צנח ברבעון השני ב־28.7%. הצמיחה בהשוואה לתקופה המקבילה ירדה ב־7.8% "בלבד". במונחי רמת התוצר, ההתכווצות מחזירה אותנו ריאלית לסוף 2016. במילים אחרות: וירוס הקורונה גרם להתאיידות ארבע שנות תוצר. כדי להחזיר את הגלגל לאחור, נזדקק לארבע שנות צמיחה נוספות. הצמיחה ירדה בשיעור דומה למצב שבמדינות מערביות כמו גרמניה, ארה"ב וספרד.

לכן ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל את בשורת האיוב כאילו זכה בפיס. "קיבלנו עכשיו בשורה כלכלית מאוד חשובה. הלמ"ס מפרסמת שהירידה בתוצר שלנו ברבעון השני של 2020 הייתה 7.8%, זה מחצית מהירידה של המדינות באירופה, זו כמעט הירידה מן הנמוכות בעולם. דרום קוריאה לפנינו, ואולי עוד שתיים־שלוש מדינות. זו תוצאה של המדיניות האחראית שנקטנו, שלא רק שצמצמה את מספר המתים בישראל אלא גם את היקף הפגיעה בכלכלת ישראל", אמר ראש הממשלה.

בנימין נתניהו על התוכנית הכלכלית

בנימין נתניהו מכריז על הסכם השלום עם איחוד האמירויות הערביות (צילום: קובי גדעון, לע''מ)בנימין נתניהו מכריז על הסכם השלום עם איחוד האמירויות הערביות (צילום: קובי גדעון, לע''מ)

אז ככה. העובדה שהירידה בתוצר נמוכה לעומת חלק מהמדינות המערביות אינה סיבה למסיבה. חלק ממדינות המערב נהנות מעוצמה עסקית רבה בזכות גודלן. להשוות את הכלכלה הגרמנית והאמריקאית לישראלית, זה כמו להשוות קבוצת כדורגל ישראלית לקבוצה גרמנית. מרבית המדינות כבר הפעילו מספר מנועי צמיחה שיעודד את הצריכה, וזה יתבטא ברבעונים הבאים. מבחינת תוכניות הסיוע, הם היו הרבה יותר נדיבים ויעילים (כפי שמוכיחים נתוני בנק ישראל).

אצלנו, לעומת זאת, מנועי הצמיחה כבויים, ואנחנו עדיין דורכים במקום. הצמיחה אצלנו צנחה ממספר סיבות: הירידה החדה בצריכה הפרטית, הירידה בהשקעות והירידה ביצוא התעשייתי. הירידה בצריכת הפרטית מובנת לגמרי: ל־950 אלף מחוסרי תעסוקה פשוט אין חשק ומצב רוח לשלוף את כרטיס האשראי ולצאת לקניון. הם לא קונים מכוניות, לא טסים לחו"ל, לא הולכים למופעי תרבות, וגם הבילוי במסעדות ופאבים לא משהו. מי שעדיין לא פוטר מהעבודה, אינו מקבל תמיד את מלוא שכרו וסובל מפחד קניות ומחרדת נטישה. חוסר הוודאות גורם לו לשמור על הכסף קרוב ככל שניתן לכיס.

תוכנית המענקים של נתניהו (צ'ק לכל אזרח), בהיקף 9 מיליארד שקל, החטיאה את מטרתה. הממטרה המוניטרית פיזרה את הכספים ליעדים לא רלוונטיים, כמו לאנשי המאיון והאלפיון העליון. כדי לעודד באמת את פתיחת הכיס, עדיף היה לחלק קופונים או לעודד ביקורים ישירים במסעדות או בבתי המלון.

קורונה: המסעדות בת''א הוציאו את הכיסאות לרחוב  (צילום: אבשלום שושני)קורונה: המסעדות בת''א הוציאו את הכיסאות לרחוב (צילום: אבשלום שושני)

היצוא, ההשקעות והתעשייה מקרטעים, והתוצר העסקי ירד במונחים שנתיים ב־33.8%, ממספר סיבות: מדינות המערב מעוניינות פחות בסחורה ישראלית ומעדיפות תעשייה מקומית. היקפי הסחר הבינלאומי נמצאים בירידה. עדיף היה לעודד את התעשייה באמצעות תמריצים להעסקת עובדים, חיזוק הדולר והפעלת תוכנית לפחת מואץ (כפי שאושר בסוף השבוע). כל עוד ממדי האבטלה לא ירדו משמעותית, אין סיכוי לתפנית חיובית בנתוני הצמיחה. כל עוד תוכנית הסיוע לא תהיה ממוקדת אלא כללית, הגירעון ימשיך לגדול והסיכוי לחזרה ל"נורמליות" יידחה, לא לשנת 2021, כפי שהעריכו בבנק ישראל, אלא ל־2022, במקרה הטוב.

הוועדה המוניטרית של בנק ישראל תפרסם בדיוק בעוד שבוע את הריבית במשק ואת תחזית הצמיחה. נתוני מחלקת המחקר לא יהיה מעודדים. במצב עניינים זה נראה כי לנגיד בנק ישראל לא תהיה ברירה אלא לשוב ולהפחית את הריבית במשק.