להתפלל לניצחון: גם אם נתניהו יביא לישראל את המשיח ועמו כל טוב האנושות, כשהוא רוכב על חמור צחור, כי אז יגידו כל האנטי־ביביסטים: "החמור הוא ספין והמשיח נועד להצילו מאימת הדין והפגנות המחאה". ולתמונת המציאות כפי שאני מבין אותה.

בעשור האחרון עשתה ישראל שלוש פריצות דרך מדיניות ששיפרו והעצימו את מעמדה בזירה הבינלאומית והאזורית: האחת במזרח אירופה, במדינות הגוש המזרחי בעבר; השנייה במרכז אפריקה; השלישית במזרח הים התיכון עם מדינות כמו קפריסין ויוון. עכשיו הגיעה פריצת הדרך הרביעית מול העולם הערבי, ובמרכז הכובד העכשווי שלו: המפרץ הפרסי. זה נעשה על בסיס שלושת עמודי העוצמה שפיתחה ישראל: עוצמה ביטחונית, עוצמה כלכלית ועוצמה מדעית וטכנולוגית.

בנימין נתניהו מכריז על הסכם השלום עם איחוד האמירויות הערביות (צילום: קובי גדעון, לע''מ)בנימין נתניהו מכריז על הסכם השלום עם איחוד האמירויות הערביות (צילום: קובי גדעון, לע''מ)

שלושה תהליכים ארוכי טווח אפשרו את פריצת הדרך מול איחוד האמירויות: הראשון הוא ההכרה שהלכה והתפתחה בעולם הערבי כי מדינת ישראל היהודית היא גורם שלא ניתן להכניעו בכוח, שהבעיה הפלסטינית היא נטל, וקשרים עם ישראל בעלת שלושת מרכיבי העוצמה אינם בבחינת חילול הקודש ואף רצויים. זה הלך והבשיל בראש ובראשונה במדינות שבטיות, שלא נלחמו בישראל בעבר ושהן עצמן היו בעלות אוצרות ולא צרות (כמו סוריה, עיראק, ירדן ומצרים) ועלו על מסלול טכנולוגי ומדעי מתקדם. ב־2002, ביוזמת השלום הערבית, התפיסה הערבית הייתה: קודם כל ישראל תמלא אחר כל הדרישות הפלסטיניות, כולל החזרת הפליטים לבתיהם ונסיגה לקווי 1967 בגולן וביהודה ושומרון. רק לאחר מכן, שעה שישראל תקטן ותיחלש לחלוטין, הערבים יעשו עמה שלום. 18 שנה לאחר מכן, מדינה ערבית הופכת את היוצרות: עושים שלום עם ישראל בלי שאף אחת מהדרישות הפלסטיניות בכלל נדונה.

התהליך השני הוא שהעולם הערבי למעשה נהרס, נכנס למסעות של השמדה הדדית, קם אסלאם קיצוני קטלני, ובתווך נותרו המדינות המלוכניות והשבטיות של המפרץ הפרסי וסעודיה. איראן ממזרח וטורקיה ממערב הופכות לגורם הפעיל במזרח התיכון הערבי; מתפתח מאבק כפול: אסלאם שיעי בראשות איראן מול אסלאם סוני בראשות סעודיה ומדינות המפרץ הנמצאות בקו החזית; אסלאם סוני קיצוני (טורקיה כמדינה ודאע"ש כארגון) מול מדינות האסלאם המתון (למעשה מרבית מדינות ערב).

בנימין נתניהו, דונלד טראמפ, מוחמד בן זאיד (צילום: gettyimages,אביר סולטן, פול AFP)בנימין נתניהו, דונלד טראמפ, מוחמד בן זאיד (צילום: gettyimages,אביר סולטן, פול AFP)

התהליך השלישי: הגורם האזורי העיקרי, היציב והחזק, שנאבק מול מאמצי ההגמוניה של איראן, היה ישראל, שהפגינה בפני כל עמי האזור כי אינה נרתעת מלתקוף את האיראנים ושליחיהם ומצליחה בכך מאוד. בכך סייעה למעשה ישראל לאסלאם הסוני. היא לא חלק ממנו, אך היא לצדו, יחד עם ארצות הברית של טראמפ, במערך האנטי־איראני. עד לפני זמן קצר היו אצלנו כאלו שזעקו כי "האיראנים על הגדר" (ברמת הגולן). אם הכל ילך כשורה, ישראל תתייצב בקרוב ליד "הגדר" של איראן במצרי הורמוז. תהליכים אלו, מלווים בעבודה דיפלומטית, הביאו לרעידת האדמה ביוזמתה של איחוד האמירויות, המדינה הערבית הכי מתקדמת. השלכותיה החיוביות עצומות ונרחבות.

ובו בזמן, החלת ריבונות ישראלית על בקעת הירדן והפיכתה לגבול המזרחי של המדינה הן עדיין בגדר אינטרס עליון, כמו יישוב ופיתוח הבקעה. תוכנית טראמפ שרירה וקיימת, ואף סעיף מתוכה לא בוטל. יש זמן, לפחות עד תחילת ינואר 2021, להחיל שם את הריבונות – במקרה שטראמפ לא ייבחר בנובמבר. תוצאות הבחירות בארצות הברית הן לכן גורם המפתח העתידי. להתפלל לניצחון טראמפ.