בשורה התחתונה, הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הוא בשורה נפלאה למדינת ישראל והישג יוצא דופן לראש הממשלה בנימין נתניהו. אולם ההישג המדיני לא מטשטש את הבעיות הקשות בהתנהלותו של נתניהו מול שר הביטחון שלו, בני גנץ, מי שהוגדר כראש הממשלה החליפי ושותף בקבלת ההחלטות.
נתניהו הסתיר את המשא ומתן שהתנהל מול האמירויות מגנץ, ושיתף אותו רק לאחר חתימת ההסכם. גם בסוגיית עסקת הנשק בין ארצות הברית לאיחוד האמירויות, שכוללת לפי הדיווחים מכירת מטוסי F־35 מתקדמים וכטמ"בים, הוא לא היה שותף.
השבוע חשפנו כאן לראשונה שבחודש יוני, מאחורי גבו של גנץ, נשלח ראש המל"ל מאיר בן שבת לשוחח עם מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין ולשמוע ממנו ישירות על עמדת חיל האוויר לגבי הרצון של האמריקאים למכור מטוסים במזרח התיכון, וזאת בניגוד מוחלט לנהלים.
רק בסוף חודש יולי עודכן גנץ בשיחת עבודה שגרתית שנתניהו שלח מסמך למזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו, שבו חזר על התנגדותו למכירת המטוס המתקדם.
מבחינת נורקין, השיחה עם ראש המל"ל הייתה כללית. עלתה בה שאלה שנגעה לעמדת צה"ל וחיל האוויר למכירת המטוסים. האלוף הבהיר שמערכת הביטחון מתנגדת לכך. ההקשר הרחב של השאלה לא הובהר לו באותה שיחה, וכנראה בשל כך מפקד חיל האוויר לא ייחס לה חשיבות ולא עדכן את הרמטכ"ל בשיחה החריגה הזו.
רק בעקבות התגובה של נתניהו לפרסומים על עסקת הנשק, הבינו שר הביטחון והרמטכ"ל אביב כוכבי שהשיחה הקצרה של ראש המל"ל עם מפקד חיל האוויר הייתה חלק מגיבוש עמדה רשמית לוושינגטון, שגם ממנו היו מודרים.
הבעיה המרכזית בהתנהלות כאן היא קודם של ראש המל"ל. זה לא עניין טכני - זו מהות. מאיר בן שבת יודע היטב את הנהלים. הוא מבין שאין קיצורי דרך. את הפנייה הרשמית למפקד חיל האוויר הוא היה צריך להעביר כמקובל דרך לשכת שר הביטחון. משם היא הייתה אמורה לעבור ללשכת הרמטכ"ל, ולאחר מכן לחיל האוויר.
גם אם ראש המל"ל מקבל הנחיה מראש הממשלה, הוא לא יכול לבצע אותה תוך עקיפת הנהלים ובפנייה ישירה לאלופים בצבא. ועדיין, מפקד חיל האוויר היה חייב להיות חד יותר. גם אם לא ראה חשיבות בשיחה, הוא היה חייב לעדכן את לשכת הרמטכ"ל ולמנוע את המבוכה.
והמבוכה במערכת הביטחון הייתה כל כך גדולה, עד שבמשך שעות בין הפרסום על עסקת הנשק להכחשה של ראש הממשלה, הם שתקו. לא אישרו או הכחישו, כי לא ידעו כלום. מערכת הביטחון והעומד בראשה מצאו את עצמם מחוץ למשחק, שנוהל כולו על ידי ראש הממשלה באמצעות ראש המוסד. כך לא אמורה להתנהל ממשלה, גם אם התוצאה היא חיובית למדינה.
בתשובה לעיתונאים אמר גנץ השבוע שהוא יודע לבלוע את הרוק כשצריך. טובתה של המדינה גוברת על האגו, קבע. אפשר לכבד את האמירה הזו, אבל הוא זה שהצדיק את כניסתו לאופוזיציה בהיותו ראש ממשלה חליפי שהוא שותף מלא בקבלת ההחלטות.
במשך שנים ידע נתניהו לנהל את ליבת הסוד של ישראל עם שר הביטחון שלו אהוד ברק, שהיה ועודנו יריב מר שלו, הרבה יותר מגנץ. החשדנות בין השניים לא פגעה בעבודה המשותפת, ונתניהו הרבה להתייעץ עם ברק ונתן לו להוביל את התחום הביטחוני.
אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אירועי השבוע האחרון מוכיחים עד כמה המחשבה שהמודל הזה יכול להצליח כשנתניהו בתמונה הייתה נאיבית. מעבר למשבר הפוליטי, אם נותר מעט אמון בין גנץ לנתניהו, הוא התנפץ לרסיסים על כנפי יונת השלום מאיחוד האמירויות. גם אם יקרה נס והמשבר הפוליטי ייפתר, משבר האמון העצום בין השניים מוביל בנתיב המהיר רק לכיוון אחד: פירוק הממשלה.
שוב חוזר הפיצוץ
מלבד המתיחות שההסכם יצר עם שר הביטחון, לא מן הנמנע שההתפתחויות יגבירו את פוטנציאל ההסלמה בזירה הפלסטינית. סביר להניח שבטווח הארוך לרשות הפלסטינית יהיה קשה להתמודד עם מציאות שבה יותר ויותר מדינות מוסלמיות מתונות מצהירות באופן גלוי על כוונתן לכונן יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה עם ישראל, ללא התניה בפתרון מיידי לסכסוך הישראלי־פלסטיני.
אבל יחסים דיפלומטיים עם מדינות מוסלמיות שלישראל אין גבול משותף איתן לא יפתרו את הבעיות הפנימיות עם הפלסטינים ועם מדינות אויב בעלות גבול משותף, כמו סוריה ולבנון. כך שקיים החשש שבטווח הקצר צפויים לנו ימים קשים, אולי אפילו אלימים.
כבר כעת עזה הולכת ומתחממת. על רקע המשך טרור בלוני התבערה, ישראל תוקפת מדי לילה מטרות של חמאס. המעברים סגורים, כך גם המרחב הימי שמותר לדיג מול חוף עזה. עצירת כניסת הדלק לרצועה כבר משפיעה באופן דרמטי על אספקת החשמל ברצועה.
מאחורי הקלעים ישראל הודיעה למתווכים המצרים והקאטרים שהפעם אין לה כוונה להיסחט על ידי חמאס, שמנסה לשפר את עמדת המיקוח שלו לחידוש הכספים מקטאר, להאצת פרויקטים בינלאומיים, להקמת אזור תעשייה במעבר קרני ולמיזמים נוספים שהקורונה בלמה את קצב התקדמותם.
אולם העיכובים אינם קשורים לישראל. הקורונה פגעה קשות לא רק בכלכלת עזה, אלא בעולם כולו. כספי הסיוע והתרומות הבינלאומיות שהיו מגיעים קבוע לרצועה הפכו למצרך נדיר. המסר הזה עבר לחמאס, יחד עם הודעה שישראל מוכנה לבחון כיצד ניתן להתקדם במגבלות הקורונה להקלות נוספות ברצועה, בתנאי שלפני הזרמת הכספים הטרור ייפסק לחלוטין. בשלב הזה המסר מישראל והנכונות הקאטרית להעביר כספים אינם מספקים את הנהגת חמאס, שיצאה אתמול באיומים חריפים על כך ש"תל אביב תבער מאלפי טילים" - איומים שכמותם לא נשמעו כבר הרבה זמן.
זו כנראה הסיבה לכך שההערכה בישראל היא שאם לא תהיה פריצת דרך בשיחות של המשלחת המצרית בעזה, בתוך ימים ספורים ישראל וחמאס עשויים למצוא את עצמם בעימות צבאי משמעותי. מה שמתחיל בבלוני תבערה ונפץ במטרה לפגוע בתחושת הביטחון של תושבי העוטף, עלול להסלים בצורה מהירה.
אפשר להניח שעימות צבאי אינו אינטרס של אף אחד מהצדדים כעת. הבחירה בטרור הבלונים בשלב הראשון מבטאת ניסיון של חמאס להפעיל כוח כלפי ישראלי בלי להידרדר למלחמה, אבל לא בטוח שהם הביאו בחשבון את התגובה הישראלית, ששינתה את כללי המשחק ומגיבה בירי מדי לילה. בחמאס מעוניינים להסיט את תשומת הלב של העולם בכלל והעולם הערבי בפרט למתרחש ברצועת עזה. אולם לא בטוח שמישהו מעוניין לשמוע.
[email protected]