איך היא יכולה להיות מדויקת ומטעה בו זמנית? פשוט מאוד: נניח שאתם משקיעים בחברה ציבורית שמדווחת מדי רבעון על ביצועיה הכספיים. ברבעון הראשון, תחילת משבר הקורונה, היא עברה להפסד קל, נניח של מיליון שקל. ברבעון השני, בעיצומו של המשבר, החברה סבלה מירידת ביקושים דרמטית ועברה להפסד של 8 מיליון שקל. ונניח שבהודעה לעיתונות נכתב כי החברה הפסידה 32 מיליון שקל בקצב שנתי על פי הרבעון השני. טכנית־מילולית זה נכון, אבל במהות זה ממש לא נכון ומנותק לחלוטין מהמציאות. כל רבעון והסיפור שלו - ייתכן שתהיה התאוששות ברבעון השלישי והרביעי ובתמונה השנתית הכללית מצבה של החברה לא יהיה כל כך רע.
וככה זה, פחות או יותר, עם חברה ששמה "מדינת ישראל", על כל ההבדלים בין חברה לעסקית למדינה ועם כל ההבדלים בין מדידת הפסדים כמותיים למדידת שיעורי צמיחה במשק. למרות כל ההבדלים, העיקרון דומה: מדידה של רבעון אחד והפיכתו למדד שנתי תחת המונח "קצב שנתי" היא ישראבלוף, כי ביצועי רבעון אחד - טובים או רעים ככל שיהיו - משוכפלים תיאורטית לרבעונים אחרים שכל אחד עומד לבדו.
בהמשך ההודעה של הלמ"ס התבררו המספרים האמיתיים: "התוצר המקומי הגולמי", נכתב, "ירד ברבעון השני ב־28.7% בחישוב שנתי לעומת הרבעון הקודם (8.1% בחישוב רבעוני) בהמשך לירידה של 8.6% בחישוב שנתי (1.7% בחישוב רבעוני). ירידה זו, שנגרמה בשל משבר הקורונה, היא הגבוהה ביותר לפחות ב־40 השנים האחרונות, והיא משקפת את המגבלות המתמשכות לאור המצב".
אז כמובן שהכותרות הכלכליות מיהרו להתלבש על עניין הירידה של קרוב ל־30% בתוצר הגולמי ועל הירידה הגבוהה ביותר זה 40 שנה, אבל שוב: זה רק על בסיס רבעוני. האמת מסתתרת בסוגריים של ההודעה: ההתכווצות ברבעון השני עמדה על 8.1% (חמורה כשלעצמה) ו־1.7% ברבעון הראשון. מה יהיה ברבעון השלישי והרביעי? הנבואה ניתנה אומנם לשוטים, אבל אני מניח, לאור פתיחת המשק ההדרגתית, כי נראה נתונים משופרים, ואז כל החישובים השנתיים ייזרקו לפח לטובת נתונים נכונים ואמיתיים, לא מניפולציות של חישובים רבעוניים שאין להם שום משמעות.
אינדיקציות לשיפור החלו להתפרסם השבוע: מדד מנהלי הרכש של בנק הפועלים וארגון מנהלי הרכש עלה ביולי, מה שמעיד על שיפור צפוי בהתרחבות הכלכלית. גם מדד מנהלי הרכש העולמי, שמפרסם בנק J.P. Morgan, עלה בחודש יולי ב־2.4 נקודות לרמה של 50.3 נקודות, והוא מצביע על התרחבות בפעילות התעשייתית לראשונה מאז ינואר 2020. התנהגות דומה הייתה למדד מנהלי הרכש בגוש היורו, בארה"ב, בסין ובברזיל. כלכלני בנק הפועלים מעריכים כי הפעילות התעשייתית העולמית תמשיך להשתפר כפי שמשתקף במדדי מנהלי הרכש בעולם.
יחד עם זאת, ההתאוששות היא ביחס לרמת ייצור נמוכה שאפיינה את חודשי הסגר בעולם, ורמת הייצור עצמה נמוכה לרוב מזו של טרום המגיפה. מגזר התעשייה נפגע הרבה פחות ביחס לענפי משק אחרים. בפעילות מגזר השירותים, ההתאוששות מתונה הרבה יותר.
אז צריך להיזהר מאופטימיות יתר, אבל צריך להישמר מפסימיות יתר. נתונים כלכליים הם לא רק כמו נקניקים אלא גם משקפים את העבר. כלומר, ביצועי הכלכלה בנתונים הרשמיים תמיד מגיבים באיחור למציאות. הלמ"ס מדדה את התוצר הגולמי ברבעון השני, קרי חודשים אפריל־יוני, ואנחנו נמצאים לקראת סוף אוגוסט. קרוב לשני שלישים מהרבעון השלישי כבר חלפו - כך שהמציאות כדרכה משתנה - וכנראה לטובה באופן יחסי. את זה נדע אי־שם באוקטובר, על פי דיווח הלמ"ס.
3. כיוון שמשבר הקורונה הוא גלובלי ומכיוון שכל מדינה מתמודדת בצורה שונה עם המשבר הבריאותי והכלכלי - ההשוואות למדינות מערביות חשובות מאוד כדי להבין היכן ישראל ניצבת. אז הלמ"ס הכינה גרף מאיר עיניים כזה וממנו עולה שמצבה היחסי של ישראל טוב מאוד.
ההתכווצות ברבעון השני בחישוב שנתי עמדה בבריטניה על קרוב ל־60%, בספרד על כ־56%, בפורטוגל קרוב ל־46%, בצרפת כ־45%, באיטליה ובבלגיה כ־41%, בקנדה 40%, באוסטריה כ־36%, בגרמניה כ־35%, בארה"ב כ־33%, בשוודיה ובצ'כיה בסביבות 30%. למעשה יש רק שתי מדינות שהתכווצו פחות מהכלכלה הישראלית (29%) - ליטא עם התכווצות של כ־19% וקוריאה הדרומית - כ־13%.
לכן, לזרוק ססמאות על קצב שנתי מנופח, על היסטוריה של 40 שנה, בלי להביא את הנתונים הרבעוניים ואת ההשוואות העולמית - זה פשוט לא רציני.
4. יממה אחרי פרסום נתוני התוצר הגולמי פרסמה הלמ"ס את נתוני האבטלה - ושוב פוצצה את בלון ה"מיליון מובטלים", שהפך כבר לססמה שגורה בתקשורת. אני מדגיש שוב - הוויכוח על צורת המדידה של הלמ"ס אינו רלוונטי. היא הרשות הממשלתית המוסמכת לפרסם נתוני אבטלה, וממש לא שירות התעסוקה או הביטוח הלאומי. אז הנה הנתונים שצריכים להיות מצוטטים בתקשורת, ולא אלה שמטרתם לשרת אינטרסים זרים.
אחוז הבלתי המועסקים מכוח העבודה עמד ביולי על 5.1%, עלייה לעומת 4.7% ביוני - בגלל החזרת חלק מההגבלות במהלך החודש שעבר. בתוספת המועסקים שנמצאים בחל"ת, שבינתיים מוגדרים כ"נעדרים זמנית", המספר עומד על 10.3% (9.8% בחודש הקודם). להם מוסיפה הלמ"ס את אלה שהפסיקו לעבוד בגלל פיטורים או סגירת מקום העבודה בחודשים מרץ־יולי 2020, ובסך הכל מדובר בשיעור אבטלה של 11.9% (11.5% בחודש הקודם). כפי שאני כותב פה זה זמן רב, שיעור האבטלה בהסתמך על נתוני הלמ"ס עומד על 10%־12% וממש לא על יותר מ־21%, שהם יותר ממיליון המובטלים ששירות התעסוקה מנסה לשווק.
המספרים הכמותיים הם כאלה: מספר הבלתי מועסקים (שיעור אבטלה "מקורי") עומד על כ־210 אלף; מספר הבלתי מועסקים יחד עם עובדים שהוצאו לחל"ת הוא כ־422 אלף, וההיקף הכולל גם את העובדים שפוטרו מגיע לכ־500 אלף מובטלים, חצי מהמספר שמתעופף באולפנים כבר חודשים ארוכים.
התרעות פיקוד העורף