בשם האינטרסים: הכחשתו הנמרצת והמפורטת של ראש הממשלה בנימין נתניהו את עסקת הנשק בין איחוד האמירויות לארצות הברית מחשידה ומעוררת ספקות. פירוט ההודעה נראה כהכנתו של כתב הגנה מראש, וגם אם פרטי העסקה לא מצוינים בהסכם הנורמליזציה שהתגבש בין שתי המדינות, אין זה אומר שהנושא לא הועלה או לא נדון, ושראש הממשלה לא הניד בהסכמה או שהעדיף לא להתייחס לנושא כדי לסלול דרך להתנגדות בעתיד לעסקת הנשק.

מטוסי F-35 "אדיר" של חיל האוויר. צילום: דובר צה"ל

איחוד האמירויות מבקשת להצטייד זה זמן רב במערכות נשק מתקדם ומתוחכם שיסייע לה אל מול שכנתה איראן. בכך היא חולקת עם ישראל אינטרס משותף ומאבק משותף. לכן הסיכוי שמדינות המפרץ הפרסי יתקפו את ישראל נמוך מאוד עד אפסי, וההתנגדות הישראלית להצטיידות כזו גם היא צריכה להיות מינורית ומאוזנת. מה עוד שהפגיעה ביתרון האיכותי של ישראל כתוצאה מעסקה כזו אינו גדול.

עם החתימה על הסכם הנורמליזציה, יכולת ההרתעה הישראלית זוכה להישג גדול, שגם עסקת הנשק אינה פוגעת בעוצמתו. לישראל יהיה שותף חשוב במאבק מול איראן ותוכניתה הגרעינית. החתימה על ההסכם עשויה להוביל מדינות נוספות להצטרף בפומבי למאבק. החזית הזו תשדרג את המאבק ארוך השנים של ישראל באיראן.

אין ספק כי גם טהרן תצטרך לשקול צעדיה המדיניים והביטחוניים, ולשינויים כאלו תהיה השפעה ישירה במישור הבינלאומי על לבנון וחיזבאללה וגם על חמאס. הארגונים הנתמכים על ידי האייתוללות ייאלצו לשנות מהלכים, כאשר מדובר בבן ברית עשיר ובעל השפעה שחבר לישראל נגד האיראנים.

במישור המעשי נכון שעדיף שלאף מדינה במזרח התיכון לא יהיה יתרון על פני ישראל או שוויון בעוצמת הצבא. אך ההיסטוריה מלמדת שיכולתה של ישראל למנוע עסקה מתעשיית הנשק האמריקאית, העתידה להרוויח ממנה מיליארדים, נתונה בספק רב.

והאמריקאים עומדים בפני בחירות שיתקיימו בנובמבר. יש להניח שממשל טראמפ ונתניהו הביאו בחשבון כי הבחירות עשויות להציב נשיא חדש במעצמה הגדולה, והוא יצטרך להתייחס למחויבויותיו של הממשל הקודם. אולם בנושא הזה לא שמענו התייחסויות רציניות - לא מהממשל האמריקאי ולא מראש ממשלת ישראל.

בין שעסקת הנשק תמומש ובין שלא, היא אינה מאפילה על חשיבותו ההיסטורית של הסכם הנורמליזציה המתגבש, וההישג כולו הוא בניהולו ובניצוחו של נתניהו. הקרדיט מגיע לו, אף שיש הטוענים שהיו להם יד ורגל בהתהוותו.

***

העובדה שנתניהו בחר למדר את שר הביטחון בני גנץ ואת שר החוץ גבי אשכנזי מדגישה ביתר שאת את חוסר האמון והזלזול שלו בהם. חבל שראש הממשלה חש כך ומתנהג כך כלפי רמטכ"לים לשעבר ומי שמכהנים בתפקידים בכירים בממשלתו, אנשים שהיו במשך שנים אמונים על סודותיה הכמוסים ביותר של ישראל.

ועדיין, בימים אלו של משבר קורונה מתמשך, שסופו לא נראה לעין, ההסכם הוא חדשה מרעננת, שנוסכת תקווה לעתיד בהיר יותר במזרח התיכון. לא קשה לצפות כי ישראלים רבים יציפו את האמירויות. ישראלים שעסקת נשק כזאת או אחרת לא תרתיע אותם מלבקר, לקנות, לעשות עסקים ולפתח קשרים אישיים, מקצועיים ומדיניים.

שר החוץ של איחוד האמירויות, אנוור גנגש עם שר החוץ של בחריין חליד בן אחמד אל חליפה (צילום: REUTERS/Faisal Al Nasser)שר החוץ של איחוד האמירויות, אנוור גנגש עם שר החוץ של בחריין חליד בן אחמד אל חליפה (צילום: REUTERS/Faisal Al Nasser)

העובדה שמדינה רבת־עוצמה כלכלית חוברת לישראל היא התפתחות אסטרטגית חשובה, ועל המנהיגות בישראל לשקול צעדיה באיזון ובשום שכל ולהיזהר מהתנשאות ומהתבטאויות לא שקולות, העלולות לגרום למשבר ביחסים ההולכים ונבנים.

אסור שהוויכוחים וחילוקי הדעות הפוליטיים הפנימיים בתוכנו יחדרו למערכת המדינית המתהווה עם האמירויות, במיוחד בכל הנוגע לעסקת הנשק ולהשלכותיה. אויבינו, ונותרו לא מעט כאלו, ממתינים לכישלון המהלך, ואל לנו לשחק לידיהם.

מהלך צבאי ברצועת עזה צריך להישקל כעת לאורן של ההתפתחויות המדיניות והאזוריות, אך כמובן על ישראל לפעול על פי האינטרסים ושיקולי הביטחון שלה.

ההסכם הוא דוגמה טובה לפער העמוק שקיים בעולם הערבי בין ההצהרות שלהם בנושא הפלסטיני לבין ההתנהלות בפועל כלפיהם, שאפשר להגדירה כמנוכרת. מערכת היחסים שרקמה ישראל במישור הביטחוני והאזרחי עם מדינות שונות בעולם הערבי מבטיחה שיתופי פעולה עתידיים משמעותיים ודחיקת הנושא הפלסטיני לתחתית סדר העדיפויות ומדגישה את סלידתם של הצדדים מדרך הטרור והאלימות.

משכך גם תדמיתה של ישראל ככובשת וכסרבנית שלום, כשוטר של האזור, עשויה לקבל תפנית חיובית יותר ומפויסת יותר. גם דחייה או השהיית החלת הריבונות, שנתפסות על ידי גורמי הימין בישראל כחולשה, עשויות להפוך ליתרון בינלאומי.

הכותב הינו ראש השב"כ לשעבר ונשיא חברת CGI למודיעין עסקי
[email protected]