מחול המינויים: בהתחלה חשבנו שהוא גורר את המדינה לבחירות על התקציב החד־שנתי. זה היה שקר שקרטע עד שגווע ונקבר קבורת חמור. חוץ מ"ראש המועצה הלאומית לכלכלה", לא נמצא אף כלכלן רציני שתמך ברעיון העוועים הזה, כולל כל צמרת האוצר. שליחי ראש הממשלה המשיכו לפזר את השקר אבל נאלצו בסוף להמיתו המתת חסד. כעת מתברר שכל הטירוף מסביב מתחולל בגלל המינויים. לא סתם מינויים. מינוי מפכ"ל משטרה, פרקליט מדינה ויועץ משפטי לממשלה. זה הסיפור. הנאשם רוצה למנות את חוקריו ותובעיו.

בני גנץ מתייחס להסכם עם איחוד האמירויות. צילום: מוטי כליף / לע"מ

בואו נחזור 23 שנים אחורה. פרשת בר־און-חברון. ניסיון לכאורה לתפור יועמ"ש שיחלץ את השר דרעי מתיקיו תמורת תמיכת ש"ס בהסכם חברון. חשיפת הפרשה בידי אילה חסון (בתקופה שבה עוד העזה לפעול נגד השלטון) עוררה סערה ציבורית עזה. בעקבותיה, קיבלה הממשלה החלטה להוציא את המינויים הרגישים הללו מידיהם הבלעדיות של הפוליטיקאים ולבצע אותם דרך "ועדת איתור". עוד סוג של מסננת שתוודא שאין קומבינות פסולות. לראש הממשלה קראו בנימין נתניהו.

לא מזמן ניסתה איילת שקד, בשבתה כשרת משפטים, לבטל את העניין הזה ולהחזיר לפוליטיקאים את זכות המינוי הבלעדית. ראש הממשלה מנע זאת ממנה. גם הפעם קראו לו נתניהו. למה מנע? כי השיטה עבדה. הוא הצליח להחדיר ללשכת היועמ"ש שני מקורבים, בזה אחר זה. הראשון סיפק את הסחורה. לא הייתה סיבה להאמין שהשני לא יספק את הסחורה. הוא גם מינה מפכ"ל מטעמו. הוא היה רגוע ובטוח שהכל יהיה בסדר. אבל הכל לא היה בסדר. הסוף ידוע.

איילת שקד (צילום: אבשלום ששוני)איילת שקד (צילום: אבשלום ששוני)

נתניהו וחסידיו מתפארים בפסיקת בג"ץ, ברוב של 11 שופטים נגד אפס, שקבעה שנתניהו הנאשם בפלילים יכול לכהן כראש ממשלה. הם שמים את הפסיקה הזו על ראש שמחתם, ובצדק. הם שכחו פרט קטן שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט הזכיר לנתניהו במכתב התשובה ששיגר לו השבוע: בג"ץ התייחס בהחלטתו לעובדה שכל הצדדים, כולל ראש הממשלה עצמו, הכירו בכך שכהונתו תהיה כפופה להסדר ניגוד עניינים שייערך עבורו. הסמכות היחידה שיכולה לערוך הסדר כזה לראש הממשלה הוא היועץ המשפטי לממשלה. זה מה שמנדלבליט עשה לאחרונה. ומה נתניהו עשה? קרע את הסכם ניגוד העניינים לגזרים ואילץ את חסידיו לבלוע אותם.

תחשבו על זה רגע: בג"ץ מאפשר לנתניהו לכהן אף על פי שמתנהל נגדו משפט באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. התנאי המרכזי והטיעון הבולט בהחלטה הזו הוא העובדה שראש הממשלה יהיה כפוף להסדר ניגוד העניינים. בהסדר קבע היועמ"ש שאסור לנאשם (ראש הממשלה) להיות מעורב בדרך כלשהי במינוי בעלי תפקידים מתוך מערכת שלטון החוק והמשפט. הגיוני ומתבקש, נכון? אז לא נכון. זה לא מקובל על נתניהו.

אחרי שהתחייב לכהן תחת ניגוד עניינים, הוא מסרב לקבל על עצמו את ניגוד העניינים. רק על זה היינו צריכים כולנו לעלות לבלפור. רק על זה.
אני מניח שאף אחד מאיתנו לא מעלה על דעתו שנתניהו מתערב במינוי פרקליט המדינה, היועמ"ש הבא או המפכ"ל. הוא גזר על עצמו לא לדבר על זה עם אמיר אוחנה או עם מאן דהוא. מה לו ולזה? אמנון אברמוביץ' פרסם השבוע את שמו של ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, מי שכבר הגן פעם על משפחת נתניהו (פרשת המעונות), כמועמד לתפקיד המפכ"ל (ידיעה שהוכחשה). אני מניח שהמועמד לתפקיד פרקליט המדינה הוא יוסי כהן. לא ההוא מהמוסד, ההוא מהמוסד הסגור. היועמ"ש הבא ייבחר מבין עורכי הדין יורם שפטל ויעקב ברדוגו. אם תשאלו את הביביסטים, אין בזה שום פסול.

יעקב בורובסקי (צילום: בן קלמר, פלאש 90)יעקב בורובסקי (צילום: בן קלמר, פלאש 90)

עצם העלאת רעיון העוועים לגרור את המדינה, במצב הנוכחי, למערכת בחירות רביעית ברציפות הוא סוג של פשע נגד האנושות. רק על זה היינו צריכים כולנו לעלות לבלפור ולהתנחל שם. העובדה שהנאשם מעלה את האפשרות הזו על דעתו, בלתי נתפסת. למה? הוא באמת מאמין שאחרי הבחירות מצבו ישתנה? הרי תקציב חד־שנתי כבר לא יוכל לעבור, כי השנה תסתיים. רוב הסיכויים שלא יצליח לשבור את מחסום ה־63 או 65 ח"כים, שלהם הוא זקוק כדי להעביר חוק צרפתי ופסקת התגברות שיאפשרו לו לסיים את תהליך פירוקה של המדינה ולהימלט מאימת הדין. העובדה שהוא שוקל את זה, נוסע להצטלם במחנה יהודה ומטרלל מדינה שלמה היא בלתי נתפסת.

אגב, אפשר לסיים את הסאגה בין הליכוד לכחול לבן ברבע שעה. כל מה שנדרש מנתניהו זה להחליט מה חשוב יותר: מדינת ישראל או המשך התעלולים שנועדו להשאיר בחיים את האופציה שלו לעשות את מה שהוא עושה כל חייו בהתמדה עילאית: לא לקיים את ההסכם שעליו חתם ולפרק את ממשלת האחדות בטרם רוטציה.

אני מתפלל שכחול לבן תמשיך לעשות מה שהומלץ כאן בשבוע שעבר: לא למצמץ, לא להתכווץ, לא לזוז מילימטר. לתת לנתניהו להתפרע, להזיע, לאיים, להצטלם, לאכול פלאפל איפה שהוא רק רוצה ולהתחפר בבור שהוא כורה לכולנו. רוצה בחירות? שילך לבחירות. התועבה הזו תהיה מרוחה על ידיו לנצח. ספרי ההיסטוריה, שהוא כל כך מעריך, לא נכתבים על ידי הריקלינים והברדוגואים. המורשת הזו תגבר אפילו על ההסכם עם איחוד האמירויות. בניגוד לרוטציה, מהקלון הזה הוא לא יוכל להימלט.

להדהד את השקר

אפרופו ההסכם: אפשר היה לעשות את זה אחרת. פשוט. ישר. נקי. מתואם. מקצועי. שקול. ממלכתי. אפשר היה להביא את ההישג המרשים של הסכם נורמליזציה עם איחוד האמירויות בדרך המלך. אבל המלך לא יכול לעשות שום דבר בלי לשקר, לתעתע, לקמבן, להשחית את היועץ לביטחון לאומי ולפגוע במוניטין של מפקד חיל האוויר, להשפיל את שרי הביטחון והחוץ ולתקוע סכין בגבם של שותפיו, אלה שהעניקו לו את השלטון לפני חודשיים תוך הפרה בוטה של הבטחתם לבוחר כי האמינו להבטחותיו. אפשר היה לעשות את כל זה בקלי קלות, בלי מאמץ, בכיף. בהנחה שהמלך אוהב את המדינה ואת העם, ולא מרוכז בעצמו. זה לא קרה. תעמידו פני מופתעים.

זה לא קרה, כי הדבר היחיד שמעניין באמת את נתניהו זה נתניהו. את זה שהאיש משקר כדרך חיים אנחנו כבר יודעים. הטרגדיה מגולמת בעובדה שקהל גדול של חסידיו, תומכיו, סייעניו ומלחכי פנכותיו מחקה אותו בצייתנות כלבית.

שורה אינסופית של שקרנים ניצבת מאחוריו ומהדהדת את השקר, גם כשברור שהאמריקאים מתכוונים למכור לאמירויות מטוסי F־35, כטב"מים חמושים, טכנולוגיות מתקדמות וכלי נשק אסטרטגיים, בניגוד לעקרון "העליונות האיכותית" של ישראל. גם כשנתניהו אומר שה"סיפוח על השולחן" ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ אומר ש"הסיפוח לא על השולחן". וגם כשנתניהו מכחיש שהכיר מחדש בעקרון שתי המדינות, אבל ג'ארד קושנר מבשר שבתמורה להסכם ישראל התחייבה לחזור למו"מ על בסיס עקרון שתי המדינות על בסיס מפה.

ג'ארד קושנר (צילום: רויטרס)ג'ארד קושנר (צילום: רויטרס)

בעניין מטוסי ה־F־35: השקר של נתניהו נחשף השבוע במלוא מערומיו. האמריקאים עצמם מודים שיש בכוונתם למכור לאמירויות במאות מיליארדים. המבחן הגדול יהיה בהפעלת איפא"ק. נתניהו הסתפק בינתיים באמירה כללית שהוא מתנגד לעסקה. מכאן ועד בלימתה המרחק רב. האם תפעיל ישראל את איפא"ק ותסתער על גבעת הקפיטול כדי להפעיל את "חוק העליונות האיכותית של ישראל" ולשכנע את הקונגרס לבלום את העסקה? זו השאלה הנכונה. אם כן, נדע שביבי צדק. אם לא, נדע שביבי שיקר. אני מניח שאף אחד לא עוצר את נשימתו עכשיו.

זאת ועוד: באמירויות רותחים על הצהרותיו החוזרות ונשנות של נתניהו שהוא מתנגד לעסקה. הם יודעים שם איך הסיפור הזה נולד: אצל ג'ארד קושנר. הנשיא טראמפ ביקש ממנו הישג מדיני מהיר. "תביא לי איזה קוויקי". אז קושנר הביא את הדבר הכי פשוט וקל. גורמים אמריקאים המקורבים לממשל סבורים שלא יהיה טקס בוושינגטון, אלא אם האמירתים יקבלו הבטחה שישראל לא תנקוט פעולה מעשית לבלימת העסקה. עובדים על זה עכשיו. בינתיים בסעודיה ובסודן קיררו קצת את האופוריה.

כך או אחרת, חובה להדגיש: ההסכם עם האמירויות חשוב, יש לו פוטנציאל היסטורי. הוא לא הסכם שלום, אבל הוא כן יכול לשנות את הכיוון של המזרח התיכון וליצור פרדיגמה חדשה. מגיעות לנתניהו מחמאות על ההסכם הזה, אלמלא ניצל את ההזדמנות לזהם את התהליך כולו תוך גרימת נזק רב למרקם העדין שבין העולם המדיני למערכת הצבאית.

מוחמד בן זאיד (צילום: gettyimages)מוחמד בן זאיד (צילום: gettyimages)

תארו לעצמכם שראש הממשלה היה מבצע את התהליך הזה בצורה סדורה ונקייה. תארו לעצמכם שהוא היה פועל למען המדינה, ולא למען עצמו. תעצמו רגע עיניים ותפליגו במחוזות הדמיון המופרכים ביותר. תנסו לראות את ראש הממשלה יושב עם שותפיו לממשלה הפריטטית, שרי הביטחון והחוץ, הרמטכ"לים שלו לשעבר. אלה שנתנו לו את מפתחות השלטון.

תארו לכם שהוא היה אומר להם: רבותיי, כולנו יודעים שלא יהיה סיפוח. אנחנו לא יודעים מי ינצח בארה"ב בנובמבר. יש עכשיו הזדמנות לפריצה מדינית נדירה עם האמירויות. זה יקעקע את התפיסה שהכל תלוי בפלסטינים, יפתח שווקים חדשים, יביא לאפקט דומינו והצטרפות של מדינות אחרות. יש לזה מחיר. האמריקאים מבקשים שלא נערים קשיים על עסקת נשק גדולה שהם מתכננים עם האמירויות. שלא נפעיל את חוק "העליונות האיכותית". אני מציע שנקיים על זה דיון. שלושתנו יודעים שיש דרכים לשמר את העליונות האיכותית של ישראל גם אם מוכרים מטוסים מתקדמים למדינות ערב.

לאחר מכן היה נתניהו מכנס דיון מקצועי. הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר, ראש אמ"ן, ראש אגף התכנון, ראש המוסד. מקבלי ההחלטות היו שומעים את הסקירות המקצועיות. נציגי המלמ"ב ושאר הגופים האמונים על אישורי עסקאות נשק ושימור עליונות איכותית היו מעמידים אופציות שונות. בסוף הדיון הייתה מתקבלת החלטה. אגב, לא מן הנמנע שההחלטה הייתה חיובית. לסגור עם האמריקאים על "התנגדות פומבית" של ישראל לעסקה, אבל אי־נקיטת צעדים ממשיים, אי־הפעלת איפא"ק, אי־הסתערות על הגבעה במאמץ לסכל את העסקה בקונגרס. לקבל על כל זה תמורה ולנקוט אמצעים כדי שהיתרון האיכותי יישמר. רגע, אבל במצב כזה נתניהו לא היה יכול לגזור את הקרדיט לבד, נכון? נכון. וזה הסיפור כולו.

גדול המדליפים

בעולם השקר שאנו כלואים בתוכו אין לנתניהו בעיה ליצור ספין ולהפוך אירוע כזה למנוף פוליטי פופוליסטי. זה כבר לא שקרן בודד. זו תרבות שקר משגשגת, שחונקת מדינה והופכת את האמת לסוג של תעתוע. בקרוב גם אנחנו נתקשה להבדיל בין אמת לשקר. גם לנו יהיה קשה לעקוב ולברור את הטירוף מהשפוי, הנכון מהבדיוני, הישר מהעקום. הנזק הסביבתי של מה שהאיש מעולל למדינה בל ישוער. ייקח שנים, אם בכלל, לתקן אותו.

כשנשאל מדוע מידר את שותפיו, ענה נתניהו כי חשש "שזה ידלוף לאיראנים". אמירה שאין מתועבת ממנה. יש בה מכל טוב: שקר גס, השפלה בוטה, כפיות טובה מהדהדת וחוצפה שלא תתואר. למה? כי נתניהו הוא גדול המדליפים. כשגנץ היה הרמטכ"ל שלו, ביום הכי קשה של צוק איתן, מי שהדליף את המצגת של צה"ל על כיבוש עזה באמצע ישיבת קבינט, היה ביבי. כל זה כדי להסתתר מאחורי הסינר של הצבא וליצור אליבי משכנע לעובדה שנתניהו מפר את הבטחת הבחירות המרכזית שלו, להפיל את שלטון חמאס בעזה.

חיילי הנח''ל בעזה, צוק איתן  (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)חיילי הנח''ל בעזה, צוק איתן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

ההדלפה הזו עלתה בחיי אדם, כי היא לימדה את חמאס, שצפה בטלוויזיה הישראלית, שבישראל אין כוונה לפעולה קרקעית אמיתית בעזה. כלומר, לראש ממשלת ישראל אין ביצים לקיים את הבטחת הבחירות שלו.

אותו נתניהו, בהיותו יו"ר האופוזיציה, היה מי שנופף במסמך סודי ביותר ("מסמך שטאובר") מעל דוכן הכנסת. אותו נתניהו, אחרי שהובס ב־1999 נתפס עם מסמכים סודיים ביותר במלון בניו יורק, מסמכים שלקח איתו בניגוד להוראות ביטחון השדה ולא היה אמור להוציא מהארץ. ממש אותו נתניהו ישב זחוח באולפן טלוויזיה בספטמבר 2007, שלושה ימים אחרי השמדת הכור הגרעיני הסורי בדיר א־זור, והסגיר את הסוד הכמוס ביותר בשידור חי. אחרי כל זה הוא מעז לטפול על גנץ ואשכנזי הדלפות למקורבים או לאיראנים. למה הוא עושה את זה? כי הוא יכול. כי יש צבא גדול ורב שמהדהד את השקרים שלו בחדווה, בלי בושה, אולי אפילו בגאווה.

אפשר גם אחרת. תיזכרו בתהליך הסדור והחשאי שניהל אהוד אולמרט לקראת השמדת הכור הגרעיני הפלוטוגני שצמח מאחורי גבה של ישראל במדבר הסורי ב־2007. כל השרים וראשי זרועות הביטחון חתמו מראש על הצהרת סודיות. מונה פרויקטור מיוחד שהופקד על מעטה החשאיות הכבד. נקבעו כללים. התקיימו דיונים אינטנסיביים תחת מעטה כבד של חשאיות (כל יום שישי בבית ראש הממשלה בבלפור. היו ימים שאפשר היה לנהל שם דברים בשקט). אולמרט שמע את כולם לפני שהחליט. הוא גם הקים את "מועדון ראשי הממשלה לשעבר" (שמעון פרס, אהוד ברק ונתניהו) ועדכן אותם מראש. למה? כי זה נכון. כי זה ממלכתי. כי לפני החלטה כזו ומבצע כזה כדאי לשמוע עוד כמה דעות. הסוד לא דלף.

ישראל ביצעה מהלך מודיעיני, מבצעי ומדיני משולב מזהיר, תוך שימוש בכל יכולותיה, בכל ארגוניה, בכל העוצמה המשולבת והתבונה המצרפית של מרכיביה. היחיד שקלקל את האירוע וכמעט המיט אסון על כולנו היה האיש הזחוח, המלא מעצמו, המשוכנע שהוא השמש ושאר העולם הם מטאוריטים חולפים, שנקלע לאולפן "מבט" כמה ימים אחרי האירוע ופלט שהוא "מגבה את ראש הממשלה" ושהוא "היה מעודכן לאורך כל הדרך", ברגעים הכי רגישים וקריטיים של ההדממה שנכפתה על ראשי המערכת. לאיש קוראים נתניהו, והשבוע הוא הסביר שלא שיתף את שר החוץ ושר הביטחון "כדי שלא ידליפו".

זה הזמן לשדרג גם את האליבי בעניין הצוללות: הוא אישר לקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל למכור למצרים צוללות אסטרטגיות על דעת עצמו, "כדי שזה לא ידלוף". הרי אם היה משתף את שר הביטחון בוגי יעלון או הרמטכ"ל הם היו מדליפים את זה! אופס. בסוף מי שהדליף את זה, בפליטת פה מביכה, זה נתניהו עצמו, בשידור חי אצל קרן מרציאנו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: טל שחר)ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: טל שחר)

אני מנסה להעלות בדעתי מה היה קורה אם אמ"ן והמוסד היו מאתרים את הכור הגרעיני הסורי כשנתניהו ראש ממשלה, מאיר בן שבת היועץ לביטחון לאומי, יאיר נתניהו ראש מערך ההסברה הלאומי ויעקב ברדוגו מהנדס התודעה הממלכתי. לך תדע איך ואם זה היה נגמר. בעצם, לא צריך להפליג בדמיון. סביב תוכנית הגרעין האיראנית קיים נתניהו אלפי שעות דיונים ב"שביעייה" המפורסמת, שתפחה בהמשך ל"שמינייה". זה היה הסמינר המקצועי המקיף ביותר בכל הזמנים. איך זה נגמר? ביבבה.

ברגע האמת נתניהו השתפן. הוא העדיף לנאום מאשר לתקוף. עכשיו נתניהו וחסידיו מאשימים את מאיר דגן ז"ל ואת שאר ראשי זרועות הביטחון בכך שישראל לא הפציצה את איראן ב־2010, 2011 או 2012. למה? כי הם לא המליצו. בדיוק כמו עם המצגת בצוק איתן. תמיד יהיה לו תירוץ, תמיד יוצג אליבי, תמיד תופל האשמה על הש"ג התורן, הכסיל השימושי שאתרע מזלו לשמש באותו זמן בתפקיד כלשהו סמוך לבועת הטירלול הבלפוראית. כאילו נתניהו לא היה יכול להעביר את ההחלטה בקבינט ולכפות, בפקודה פשוטה, את רצונו על המלצותיה של מערכת הביטחון. בדיוק כמו שעשה מנחם בגין ב־1981. פשוט לא היה לו אומץ. הוא השתפן.

אליבי מפורט

בתגובה לפרסום של נחום ברנע על הדיל בין ישראל לארה"ב בעניין אספקת מטוסי החמקן לאיחוד האמירויות, שחררה לשכת רה"מ תגובה מוכנה ומפורטת. היה בה אליבי מפורט: עם מי ראש הממשלה שוחח בעניין הזה ומה בדיוק הוא אמר: עם שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן, עם מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו, גם שגריר ישראל בארה"ב רון דרמר דיבר עם פומפאו, ואפילו היועץ לביטחון לאומי התייעץ עם מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין. הכל עם תאריכים, מראי מקום וציטוטים. אין ספק: האליבי הזה הוכן מראש. לקחים מפרשת הצוללות. הבעיה היא שהוא לא רלוונטי.

דקה אחרי כל הפרסומים האלה באו האמריקאים עצמם ושפכו דלי של מי קרח על הגרסה כולה. הם אישרו שיש כוונה לעסקת חמקנים וכטב"מים עם האמירויות. הם הודיעו שההסכם בין ישראל לאמירויות לא כולל סעיף ביטחוני, אבל גם זה לא רלוונטי. כפי שכבר נאמר כאן, כל מה שצריך זה שישראל לא תפעל נגד העסקה בקונגרס. את זה נראה בהמשך.

בינתיים הצליחה הקומבינה של נתניהו לגרום נזק סביבתי כבד למרקם היחסים בין המועצה לביטחון לאומי לצה"ל, בין הרמטכ"ל למפקד חיל האוויר, בין השר לרמטכ"ל ולמפקד חיל האוויר, ובין כולם לכולם. כמעט כמו תמיד אצל נתניהו, זה בסוף נגמר בבכי. במקום לקיים תהליך דיוני ומקצועי סביב הנושא, ביקש נתניהו משמשו האישי, מאיר בן שבת, להרים טלפון למפקד חיל האוויר כדי לקבל ממנו את עמדת החיל בעניין מטוסי ה־F־35 לאמירויות.

נתניהו בטייסת ה-F35 (צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ)נתניהו בטייסת ה-F35 (צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ)

נתניהו יודע שזה לא עובד ככה. הוא יודע שמפקד חיל האוויר לא יכול לקבל שיחת טלפון מגורם מדיני כראש המל"ל בלי לקבל אישור מלשכת הרמטכ"ל, שמקבלת על זה אישור מלשכת שר הביטחון. נתניהו יודע שמפקד חיל האוויר לא יכול לתת לאף אחד את עמדת צה"ל, כי עמדת צה"ל נקבעת רק על ידי הרמטכ"ל. נתניהו יודע שעמדת מערכת הביטחון נקבעת רק על ידי שר הביטחון. אבל כל ההבלים האלה קטנים עליו. הוא כבר מזמן לא ראש ממשלה, אלא מלך. בן שבת הוא סריסו הצמוד. מרימים טלפון וסוגרים עניין.

נורקין, אומרים בסביבתו של גנץ, לא היה צריך לקבל את השיחה. בסביבתו של הרמטכ"ל כוכבי אומרים דברים חמורים הרבה יותר. מדברים שם על חצר ביזנטית. מי שמכיר את כוכבי יודע שאצלו זה לא יקרה. נורקין עתיד לחטוף נזיפה קשה מהרמטכ"ל ומהשר. בן שבת, השליח זריז הרגליים שאף משימה לא קטנה למידותיו, צפוי לקבל שני מכתבים קשים. ונשאלת השאלה, על שום מה? למה זה צריך היה לקרות? מדוע אי אפשר לעשות שום דבר ישר בארץ הזאת?

עמיקם נורקין הוא מהטובים. נדמה לי שלפחות בסביבת גנץ מאמינים שפעל בתמימות. יש גם גרסאות אחרות על צירים עוקפים שנסללים מבלפור לכל עבר. נורקין הוא קצין באיכות נדירה, שמצליח לגרום למחשבה של רמטכ"ל כחול לחזור ולהתגנב ללבבות כאלה או אחרים. האירוע הזה מכתים אותו בעיתוי קריטי.

ומה יעלה בגורלו של בן שבת? ההוא שיצא בזמנו לשליחות פוליטית אצל מקורבו הרב דרוקמן, כדי להוריד את נפתלי בנט מעץ משרד הביטחון (רק כדי שיעלה על העץ הזה בחזרה כעבור כמה חודשים)? המעשים הללו הופכים אותו למועמד האידיאלי של בלפור לתפקיד ראש השב"כ. כשהוא יעמוד בראש שירות הביטחון הכללי, השמיים יהיו הגבול. לא ככה? רק זה סיבה מספיקה להתפלל שהממשלה הזו תחזיק מעמד, בהנחה שבני גנץ וגבי אשכנזי לא ייתנו לזה לקרות.

מאיר בן שבת (צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ)מאיר בן שבת (צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ)

אפרופו גנץ: גם הטיפול שלו בפרשה הזו משדר נרפות, נינוחות, חוסר חדות. מנהיג חפץ חיים היה פועל מיד: מורה לצה"ל להפסיק לשתף פעולה עם המטה לביטחון לאומי עד הודעה חדשה. מטיל על קצין בדרגת אלוף לבצע תחקיר מהיר ולמסור לו מסקנות. מייצר מנהיגות ונחישות. מילא. גנץ עבר ניתוח לא פשוט השבוע. בעיות בעמוד השדרה. נדלג על הבדיחות. נאחל לו בריאות מלאה ומהירה.

ומה עם גבי אשכנזי? רמת הספינים שמפיצי שליחי נתניהו בעניינו מתחילה להדאיג. ההבלחה האחרונה הייתה ניסיון לסכסך בין שני הרמטכ"לים. אשכנזי, על פי הודעות הליכוד, כבר מתמודד בפריימריז של כחול לבן. חברים, אני לא יודע איך לבשר לכם את זה, בכחול לבן אין פריימריז. אשכנזי, הם ממשיכים, הוא זה שמנסה לטרפד את ההסכמות בין הליכוד לכחול לבן כפי שטרפד את החלת הריבונות. באותה נשימה הם ממשיכים לטעון שטרפוד החלת הריבונות הוא הפרה של ההסכם הקואליציוני.

זה לא נכון, כמובן. בנושא הסיפוח, כחול לבן יכולה לפעול כאוות נפשה ולהצביע כאוות נפשה על פי ההסכם הקואליציוני. נתניהו יכול להביא את הסיפוח לאישור החל מ־1 ביולי 2020, למרות התנגדותה של כחול לבן. ולכן גם אם אשכנזי פעל נגד הסיפוח (והוא פעל), זה לא נעשה בניגוד להסכם הקואליציוני. מי שמפר את ההסכם הזה ברגל גסה, הוא נתניהו. הוא מעולם לא התכוון לרוטציה. הוא פשוט עמד שם ושיקר לכולנו בדם קר ובמצח נחושה. למה? כי הוא יכול.

bencaspit5@gmail.com