ג'ו ביידן, שנבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, מאתגר את הנשיא המכהן דונלד טראמפ, המבקש להיבחר לקדנציה שנייה. ביידן היה רוצה לסייע יותר לאוכלוסייה החלשה, בתחומים רבים, ובכללם בנושא הבריאות. אולם הדבר אינו פשוט, שכן יהיה לו קשה מאוד להעלות מסים בשעור חד, כפי שהוא מכריז שיעשה (בייחוד על חשבון העשירים), שכן העלאת מסים בתקופת משבר עלולה דווקא להשיג תוצאות הפוכות ולהביא להחמרת המשבר המשקי. זוהי התקופה הקשה ביותר למשק האמריקאי מאז "המשבר הגדול", בסוף שנות ה־20 של המאה הקודמת.

ביידן גם אינו מתעלם מהמעצמה הסינית, שמבקשת ליטול את ההגמוניה העולמית. הוא למעשה מסכים, אם כי במרומז, עם דאגותיו של הנשיא טראמפ, שסבור שיש לטפל באיום הסיני. למרות זאת, ביידן חושב שצריך לפעול מול סין בדרכים אחרות מאלה של טראמפ, המתנגח בה פרונטלית, פומבית, ללא היסוס וללא עכבות. ביידן טוען כי תוכניתו להשקעות באמריקה - השקעות במעמד הביניים, בחידושים ובהמצאות - יביאו לחידוש גדולתה של ארה"ב, שרק אז תוכל להנהיג את כלל מדינות המערב להסכמי סחר עם סין, בעיקר בכל הנוגע לשמירת זכויות הקניין והטכנולוגיה של המערב.

ביידן אינו מאמין שיש לחתום על הסכמי סחר בין ארה"ב וסין בלבד. הוא אינו מחבב את הסינים יותר מטראמפ, וחושב למשל שעל ארה"ב לבקר את סין, שאינה שומרת על זכויות אדם - נושא שפחות מעניין את טראמפ. אבל בניגוד לנשיא המכהן, ביידן חושב שלעימות הכלכלי עם סין יש לצאת בשיתוף פעולה עם מדינות המערב, אך הוא מתעלם מכך שגם המדינות שאיתן הוא רוצה ללכת יד ביד מנצלות את ארה"ב כבר עשרות שנים. 

טראמפ צודק בכך שאין הדדיות בסחר בין האיחוד האירופי לארה"ב. בעוד ארה"ב שיקמה את אירופה בתום מלחמת העולם השנייה באמצעות תוכנית מרשל והעניקה לה גישה מלאה לשוקי ארה"ב האדירים, האירופאים חסמו את האמריקאים בתחומים רבים כגון רכב. עתה צרפת עומדת בראש החץ להטלת מסים על ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות. טראמפ לא מחכה, הוא הטיל מכסים של 25% על היבוא מצרפת, רמז לשאר המדינות המתחכמות באירופה. טראמפ פרש מהסכמי סחר רב־מדינתיים, כמו ההסכם שחתם קודמו בתפקיד, למסחר חופשי בין המדינות שלחופי האוקיינוס השקט. ביידן בעד הסכמי ליברליזציה בסחר העולמי ובארה"ב, בדעה כי יש להפחית מכסים ולהוביל את קידום הסחר העולמי. 

טראמפ גם מעניש את גרמניה על שהפרה הסכם ארוך שנים עם ארה"ב להגדלת תקציב הבטחון שלה, שהיה כרוך ברכישת ציוד צבאי אמריקאי, מה שהקטין את נטל הוצאות הבטחון של משלם המסים האמריקאי. הוא מאיים ואף מבצע: הודיע כי יוציא מאדמת גרמניה 12,000 חיילים ושהגרמנים יתמודדו עם האיום המתחדש מצד רוסיה של פוטין. ביידן אינו מתייחס לנושאי חוץ אלה, כולם בעלי אופי כלכלי והשפעה על התעסוקה בארה"ב, שהיא הנושא העיקרי שמעניין את הבוחרים.

גם חיסון המוני לקורונה, למרות ההתקדמות בתחום, לא יהיה כנראה עד לשלהי 2021, מה שמגביר את אי־הוודאות בנוגע לסגרים מקומיים וכלליים ברחבי ארה"ב, תלוי במושלים המקומיים ובזהות הנשיא הבא. טראמפ הצליח להעביר החלטה להשתמש בפלזמה לחולים בקורונה, וטען שהפקידים במינהל המזון והתרופות, ה־ FDA, עיכבו בכוונת תחילה את האישור בשל שיקולים פוליטיים. לעומתו, ביידן אומר שצריך להקצות כל סכום שיידרש כדי שארה"ב תהפוך למנהיגה בתחום המלחמה בנגיף, אך הוא לא פירט כיצד. 

המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה''ב ג'ו ביידן (צילום: רויטרס)
המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה''ב ג'ו ביידן (צילום: רויטרס)

הקרב על מעמד הביניים

ביידן יתקשה להבטיח לבוחרים "ניו דיל" מהפכני בתחום התעסוקה והפעילות המשקית, בדמות אספקת תקציבים, הדפסת כסף ועבודות ציבוריות, כפי שעשה פרנקלין רוזוולט, שגבר על הרברט הובר בשנת 1932. ביידן יתקשה מהסיבה הפשוטה שטראמפ עושה את זה עכשיו - ובגדול - הוא מזרים טריליוני דולר לעוד ועוד תוכניות הצלה משקיות. ביידן נאחז בססמאות כמו "בואו נציל את מעמד הביניים ובכך נציל את אמריקה". לביידן אולי יש תוכנית לגבות הרבה כסף מהעשירים, אך ספק אם יצליח. ייתכן שחברות אמריקאיות אדירות יחמקו שוב למקלטי מס, כפי שעשו בעבר עת שיעורי המס בארה"ב היו דרקוניים.

הנשיא טראמפ ניסה להעביר, בחסות הקורונה, הצעה להקצות 2 טריליון דולר לעבודות תשתית, אך נכשל - גם מפני שאפילו הפוליטיקאים הרפובליקנים, חברי מפלגתו, נגד הזרמות כאלה  בערפל הקורונה. הבעיה עם טראמפ בנושא התשתיות היא שאפילו הקמת הגדר שתחסום את גל המהגרים גונבי הגבול ממקסיקו לא הושלמה, בניגוד להבטחת הבחירות המפורשת שלו. בסך הכל הושלמה גדר באורך של 275 מייל מתוך 1,300 מייל, בעלות כוללת של 45 מיליארד דולר. בתי משפט מעכבים בכל פעם מחדש את בניית הגדר מסיבות שונות. בנושא הזה, ביידן בעד הקצאה של 1.3 טריליון דולר בעשור הקרוב לעבודות תשתית, גם כדי ליצור תעסוקה. 

לייצר ירוקים מחזון ירוק

בעוד טראמפ נתן רשיונות לקידוחי נפט וגז כמעט בכל מקום, ביידן הולך על התוכנית של הדמוקרטים לאפס זיהום אוויר וים, ולכך הוא מוכן להקציב כספים פדרליים למטרות מו"פ וחידושים בתחום האנרגיה הנקייה. הוא מבקש להחזיר את ארה"ב לאמנת פריז לצמצום הזיהום בעולם, שבה בעט טראמפ כבר בתחילת כהונתו. כמו שטראמפ חושב שייצור תעסוקה בקידוחים, כך ביידן חושב שייצור עבודה במניעתם. הוא מתכוון לבטל את המענקים לתעשיית פצלי השמן, שהביאה את ארה"ב למעמדה כיצואנית הנפט הגדולה בעולם, שאינה תלויה יותר במפרץ הפרסי.

למעשה, ביידן לקח חלק מהמצע של טראמפ מהבחירות הקודמות ואומר שהוא יישם אותו, כמובן בלי להזכיר את המקור שממנו שאל את הרעיונות. בין היתר נמצא שם הקצאה של 50 מיליארד דולר לשיקום מערכת הכבישים והגשרים המיושנת של מדינות בארה"ב, מה שטראמפ הבטיח אך לא עשה, עוד 20 מיליארד דולר לתשתיות באזורי הכפר המרוחקים של ארה"ב, ואפילו "כסף קטן" - 10 מיליארד דולר למערכות תחבורה ציבורית לשכבות החלשות והעניות. 

כאמור, פה מסתתר כשל אפשרי לביידן: כדי לממן את הפרויקטים האדירים, הוא מבטיח להחזיר לאחור את רפורמת המס של טראמפ, שהפחית את מס החברות ל־21% בלבד וכן בכוונתו להכביד על העשירים באמצעות ביטול פטורים ממס, סגירת פרצות מס המיטיבות עם השכבות החזקות  ורדיפה אחר מעלימי מסים (אפילו באמצעות מיקור חוץ) - הכל כדי שהעשירים וחברות הענק ישלמו את חלקם לקופה הציבורית. לעומתו, טראמפ אומר כי הוא ירחיב לשנים ארוכות את הפחתות המסים שעשה, ייתן יותר זיכויי מס לתעשיית האנרגיה וייתן נקודות זיכוי להשכלה גבוהה. 

ביידן מבטיח להעלות את מס החברות מ־21% ל־28% ואת המס השולי על העשירים ל־39.6% (לעומת 37% אצל טראמפ). ביידן גם רוצה להגדיל את המס למי שמרוויח לא משכר, אלא מניירות ערך, מנדל"ן מניב וכיו"ב, ולעדכן למדרגת המס הגבוהה את מי שהכנסתו הכוללת גבוהה ממיליון דולר בשנה. כך ביידן מבקש למסות חברות זרות שהן חברות־בת של חברות אמריקאיות בשיעור של 21%, כפליים מהנהוג היום. החלום של ביידן הוא להגדיל את הכנסות הממשל ב־4 טריליון דולר בין 2021־2030, בעת ש־93% מהגידול בנטל המס יחול על 20% בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר בארה"ב. החלום הדמוקרטי הוא שאחוז אחד ממשלמי המסים, הם העשירים, יישא בקרוב לשלושה רבעים מהעלייה בהיקפם. 

דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)
דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)

התעשרות העשירים

בשטח, בפועל, הפחתת שיעורי המס על חברות אמריקאיות בתקופת טראמפ אומנם הביאה לעלייה בגירעון התקציבי, אולי בסכום הקרוב ל־1.5 טריליון דולר, אבל הביאה במקביל להתעשרות האוכלוסייה האמריקאית, בעיקר המיליונרים, בגלל העלייה בשערי המניות, בעיקר בתחום הטכנולוגיה (גם לאחר התפרצות הקורונה). בעוד עשרות מיליוני איש מבקשים ומקבלים דמי אבטלה, התעשרות המיליונרים והמיליארדרים גדלה בחצי טריליון דולר. 

אחת הסיבות היא שהסיוע הממשלתי לחברות הגדולות (למשל הסיוע האדיר לחברות התעופה), כדי למנוע פיטורים בעת המגיפה, היה גדול מהסיוע שניתן למשקי הבית. אבל גם החלשים נהנים מתוכניות סיוע והריבית האפסית: ההרחבה המוניטרית של הפד הביאה את הריבית בשוק המשכנתאות לשפל, מה שמאפשר ליותר אמריקאים לרכוש בתים. 

מכירת בתים חדשים מזנקת, המחיר החציוני של בתים עלה בשנה האחרונה ב־8.5% ומכירת בתים יד־שנייה זינקה ביולי ב־25%. שיעור האבטלה בארה"ב ירד כבר ל־10.2%. עדיין, כדי להצליח בבחירות, טראמפ צריך להראות המשך ירידה בשיעור האבטלה. אף אחד לא יזכור לו כי בשלוש שנות כהונתו הראשונות נוצרו 6.6 מיליון מקומות עבודה, כפי שהבטיח, בעוד המומחים לגלגו כי לא יוכל לעשות זאת. עתה טראמפ מקווה כי באמצעות עבודות תשתית אדירות הוא יוכל להפחית עוד יותר את שיעור האבטלה. המעניין הוא כי גם ביידן במצעו מתכוון להוריד את האבטלה באמצעות עבודות תשתית. גם בתחום זה ביידן מדגיש את מעמד הביניים שעליו הוא שם יהבו. 

טראמפ הבטיח כי יביא להפחתת מחירי התרופות. הפחדותיו הביאו לבלימה בעליית מחירי מניות חברות התרופות, אך ההפחתות לא נעשו. בתחום הבריאות הוא מבקש לקצץ בשנה הבאה את התקציב ב־10%. לעומתו, ביידן רוצה להקים לתחייה את תוכנית הבריאות של אובמה (שביידן כיהן כסגנו). ביידן יממן זאת באמצעות ביטול נקודות זיכוי להוצאות בריאות של החזקים. ביידן מבטיח ביטוח רפואי ל־97% מהאמריקאים, כאשר המימון יבוא ממס על רווחי הון. 

טראמפ רוצה להפחית את תקציב החינוך בשנה הבאה בכ־7% ולבטל את הסובסידיה בהלוואות ללימודים באוניברסיטאות. הוא מוכן כי ההלוואה תתפרש על פני 30 שנה במקום 25 שנה, חיסכון של 2 מיליארד דולר בשנה. לעומתו, ביידן רוצה דווקא להיות נדיב יותר ולסבסד בעיקר סטודנטים ממשפחות חלשות ועניות, עם הכנסה של מתחת ל־125,000 דולר בשנה. 

טראמפ בעד הגדלת תקציב הביטחון של ארה"ב, בעיקר עם כלי משחית חדישים, שיוצבו מול האיום הסיני בדרום־מזרח אסיה, וכן בהרחבת תוכניות חלל. חלק מהמימון יבוא מהפחתת הנוכחות של ארה"ב במזרח התיכון, באפגניסטן ובגרמניה. ביידן בעד התערבות צבאית בסכסוכים גלובליים, אבל מעדיף דרכים דיפלומטיות מאשר כוח כדי לעצב תרבות שלטון במדינה כזאת או אחרת. במדיניות החוץ, טראמפ תומך ללא עוררין בישראל, בסעודיה ובמצרים ומתנגד חריף של איראן, שעליה הוא מבקש להרחיב את הסנקציות. ביידן רוצה להפעיל דיפלומטיה ושיתוף פעולה עם מדינות מערביות אחרות, כדי להגיע לעסקאות ולהבנה עם איראן, עירק, סוריה וישראל. בנוגע לקוריאה הצפונית, ביידן אומר כי ניסיונות הדיבור של טראמפ עם מנהיג הצפון קים ג'ונג און לא צלחו, מה שנכון. 

ביידן תוקף את רוסיה, המערערת, לדבריו, את יסודות הדמוקרטיה במערב, בעיקר באמצעות סייבר, רשתות החברתיות ורשת האינטרנט. לעומתו, טראמפ שומר על יחסים (צוננים) עם פוטין ולא מאשימו בהתערבות בבחירות, מה שלא מנע ממנו לספק נשק לאוקראינה ולנטוש הסכמים ארוכי שנים בין ארה"ב לרוסיה בנושאי חימוש. 

הן הנשיא המכהן והן המועמד הדמוקרטי רואים בסייבר נקודה חשובה במלחמה הבין־גושית נגד אויביה של ארה"ב. בעוד טראמפ מדגיש כי מערכות הסייבר מנסות לפגוע במאמציו להיבחר לכהונה נוספת, ביידן מדגיש כי הסייבר צריך להבטיח את הדמוקרטיה האמריקאית וגם למנוע פגיעה בפרטיות של האמריקאים בידי חברות ההייטק והרשתות החברתיות.

ומה עם ישראל? 

לתוצאות הבחירות יהיו השלכות על ישראל בתחומים רבים. אם ביידן ינצח, הוצאותיה של ישראל על ביטחון יגדלו לנוכח האיום האיראני וההתעלמות מהאיום הזה מצד מדינות אירופה, שמחכות לעשות עסקים עם איראן (כולל גרמניה, שלה חוב מוסרי לביטחון ישראל, וצרפת, שאוהבת לדבר גבוהה גבוהה, אך לבסוף פועלת לפי האינטרס הצר שלה). ככלל: תקציב ביטחון גדול יותר בארה"ב מאפשר תקציב נמוך יותר לביטחון בישראל. 

אם ביידן ייבחר, הוא יעלה את המס על חברות, מה שיביא להעלאת שיעורי מס חברות בכל העולם, כולל בישראל. האוצר ישמח שיהיה לו תירוץ להעלות מסים כדי לכסות את החור התקציבי הנפער, בעת שהוא נטול חשש שחברות ישראליות יהגרו לחו"ל בשל כך. מובן שאם טראמפ ינצח, יהיה קשה להעלות את מס החברות בישראל, והממשלה, בחולשתה, תעדיף להעלות את המע"מ - מה שיפגע בשכבות החלשות. 

אם טראמפ ינצח, יימשך תהליך השלום בין ישראל למדינות המפרץ, ואולי אף עם מדינות קרובות יותר, שכן טראמפ נחוש בדעתו להגיע לשלום באזור. לכך יהיו השפעות כלכליות טובות על המשק הישראלי ועל גידול בסחר במזרח התיכון, הפעם עם מדינות שיש להן כוח קנייה, בניגוד לשכנות העניות מצרים וירדן. 

הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות (צילום: gettyimages)
הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות (צילום: gettyimages)

שמרן, לא גזען

לא יהיה קל לנשיא טראמפ לעמוד מול האומה שבה כבר נדבקו בקורונה 5.5 מיליון בני אדם, ומתוכם מתו כ־176,000 אזרחים שלהם לא מצאה ארה"ב תשובה הולמת, הן בשל מחסור בציוד והן בשל המבנה הפדרלי של ארה"ב ועצמאותן החלקית של מדינותיה. מול הרעות החולות האלה, טראמפ יוצא למתקפה נגד השמאל הרדיקלי המבקש להחליפו בתפקיד ומזהיר מפני העלאות מסים. מי שיוצא להגנתו של הנשיא היא שגרירת ארה"ב באו"ם לשעבר ניקי היילי, בת למהגרים מהודו, שמתכוונת אולי אף היא לרוץ לבית הלבן בעתיד.

טראמפ קשוח עם סין, אומרת היילי, טראמפ הכריע את דאע"ש, היא מדגישה. היילי אומרת כי הדמוקרטים מהללים כל אמריקאי שמתנצל או מאבד את ערכיו. כמצליחנית, בת למהגרים מהודו, היא טוענת בתוקף נגד מי שמכריז כי מפלגתה גזענית. עוד תמיכה מקבל טראמפ מכיוון טים סקוט מדרום קרוליינה, הסנאטור השחור היחיד של הרפובליקאים, שיוצא נגד הטענות כי טראמפ גזען. מי שגזען, אומר סקוט, הוא דווקא ביידן, שטען כי שחור שבוחר בטראמפ לנשיאות אינו שחור - אמירה שביידן התחרט עליה. 

התוצר האמריקאי, שעלה אשתקד ב־2.3%, נחתך ב־2020 בשיעור מוערך של כ־%5־6%. מה זה אומר לבוחר הפוטנציאלי מבחינת תעסוקה? ומה יהיה בין התעסוקה לאמוציות הגואות בנושא הגזענות? ההכרעה תשפיע על כל העולם, ובייחוד על ישראל, שבה סדר היום השתבש והיא משוועת לימים טובים ומיטיבים יותר.