בתורת הנימוסים יש חוק בלתי כתוב. לא מבקרים בדירה כשהיא בשיפוצים. הקירות ערומים, הרהיטים פזורים, על הריצפה קופסאות צבעים. המשפצים מסתובבים מלוכלכים. זה לא נעים ולא נוח לבעלי הדירה ופחות נעים ונוח לאורחים. ישראל המדינית, הפוליטית, המפלגתית היא דירה בשיפוצים. חמור מזה, לא נראה בעתיד הקרוב סיום קץ לשיפוצים. 

כל יום מתגלים סדקים, פגמים, קלקולים חדשים. הפגנות המחאה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמתקיימות זה השבוע העשירי, שמספר המפגינים גדל והולך והגיע במוצאי שבת ל-20 אלף מול מעונו הרשמי, הן הוכחה אחת, גורפת וסוחפת, למצבה של ישראל כדירה בשיפוצים. המשך הגידול בנדבקים מאומתים בקורונה, עשרות אלפי מובטלים, משבר כלכלי מאיים - כל אלו מאוששים את הדימוי, מבליטים את קווי הדמיון למצב מדיני שלא בדיוק הולם ולא במיוחד מתאים לביקורים של אישים מבחוץ. 

ההפגנה בירושלים (צילום: דוברות המשטרה)

זה לא הפריע לג'ארד קושנר להגיע לירושלים לביקור. כחתנו ויועצו הבכיר של הנשיא טראמפ שנימוסים ונוהלים מקובלים אינם דווקא הצד החזק שלו, לקושנר לא אכפת מההפגנות נגד נתניהו. מחאות של עשרות אלפי ישראלים נגד ראש הממשלה אינן מזיזות לו. גם. הדבר האחרון בעולם שטורד את מנוחתו של קושנר זה מאבקה של ישראל הלא כל כך מוצלח נגד התפשטות נגיף הקורונה. זה גם לא מדאיג אותו בארה"ב, למה שזה ידאיג אותו בישראל?

מה שחשוב לקושנר זה לקטוף, לסחוט רווחים פוליטיים כמה שיותר כמותית וכמה שיותר מהר זמנית מהסכם הנורמליזיציה בין ישראל לאיחוד האמירויות שהוא הוביל. הסכם שהוא הישג חשוב, מהלך מדיני משמעותי מבחינה איזורית, אבל שהתאפשר והיה בהליכים סמויים של היתכנות שנים לפני שג'ארד קושנר בכלל היה מודע לפוטנציאל של התפתחויות מדיניות באיזור.

זכותו של ג'ארד קושנר לשאוף, לחתור ולהשקיע זמן ומרץ במטרה להשיג ולרשום על שמו רווחים מדיניים כתוצאה מהסכם הנורמליזיציה בין ישראל לאיחוד האמירויות. בשיחותיו עם ראש הממשלה נתניהו ידונו השניים קרוב לודאי בתוכנית הטקס בבית הלבן שבמסגרתו ייחתם רשמית ההסכם. בהתחשב בעיתוי, שבועות אחדים לפני יום הבחירות לנשיאות, מותר להעריך שקושנר מכין אירוע תקשורתי מרשים, כמו שהנשיא טראמפ אוהב.

בנימין נתניהו, ג'ארד קושנר (צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ)בנימין נתניהו, ג'ארד קושנר (צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ)

האמת היא, שבתחום המירוץ לנשיאות ובזירת ההתמודדות בין טראמפ למועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן, להסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות משמעות זניחה לגמרי ואפס השפעה. לאמריקאי הממוצע אין שום עניין בהתפתחויות מדיניות איזוריות. (אם היה לו, לנשיא טראמפ לא היה סיכוי לנצח). לרוב הגדול בקהילה היהודית, שהוא ליברלי ומתעב את טראמפ, הישג של יחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות לא יביא לטראמפ עשרה קולות בבחירות לנשיאות. גם העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, לא הקהתה כמלוא הנימה את המיאוס כלפי טראמפ שהרוב הליברלי בקהילה רוחש כלפיו.

מהדיווחים והערכות על תוצאות קיומם של יחסים רשמיים בין ישראל לאיחוד האמירויות עולה כי ישראל תצא מרוויחה בתחומי כלכלה ועסקים. האם במוצאי שבת הקרובה ייחלשו ההפגנות נגד ראש הממשלה? האם יקטן מספר המפגינים מול מעונו הרשמי? האם יעלמו הדגלים השחורים בהפגנות? האם השיפוצים בדירה ייסתיימו כתוצאה ממשלחות של אנשי עסקים מישראל לאיחוד האמירויות?