באוצר הגיבו אז: "שר האוצר הוא שקובע את מדיניות המשרד ולא הפקידים. דעתו של שראל נשמעה, אולם השר החליט אחרת. זכותו של שראל להסיק את המסקנות ולהתפטר".
לכן הגיב כ"ץ בחומרה וטען כי מרידור מונע משיקולים פוליטיים צרים, ושטענותיו הן שקר גס. כ"ץ גם בדק אם ניתן לתבוע את מרידור על הוצאת דיבה אבל ירד מהעניין. אין ספק ששר האוצר פועל תחת לחץ אטומי. הוא חשב לתומו שהוא קיבל את האחריות למשק כשהוא נמצא בשיא השפל ושמכאן אפשר יהיה רק להמריא, אך גילה יותר ממיליון מובטלים, צמיחה בצניחה וסכנה קיומית לאלפי עסקים. הוא כבר ראה בעיני רוחו שיפור דרמטי במצב, וחשב שההצלחה תהיה אולי כרטיס הכניסה שלו לתפקיד ראש הממשלה אחרי עידן נתניהו.
בפועל התברר שהבור הכלכלי הוא תהום עמוקה, ושהמצב רק הולך ומחמיר. במצב רגיש זה שואף שר האוצר לקבל קבוצת תמיכה בדמות פקידות צייתנית בסגנון פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה לכלכלה. בפועל הוא קיבל את מרידור - אחד הפקידים הדעתניים ביותר. מבחינת מרידור, הפוליטיקאים הם תופעה זמנית והפקידות נשארת לעולם. כך שגם הממונה על התקציבים אינו בדיוק טלית שכולה תכלת. העימותים הבלתי פוסקים שלו עם מנכ"ל האוצר הקודם שי באב"ד הפכו לשם דבר במשרד. שר האוצר הקודם משה כחלון שקל לפטרו והזהיר את כ"ץ באירוע החלפת התפקידים מפני מרידור ועצמאות היתר שלו. הוא המליץ לשר האוצר לעשות מה שהוא עצמו לא העז לעשות ולהראות לו את הדרך החוצה.
כ"ץ המתין שלושה חודשים מיותרים. דווקא את כהונת באב"ד הוא החליט להפסיק מיד, אף שבאב"ד היה מוכן לתקופת חפיפה ארוכה. הסיבה הייתה הודעה מיותרת של באב"ד שפגעה בו. אלא שהבעיה של שר האוצר אינה רק הזעזוע שספג המשק בעקבות התפטרות מרידור. הבעיה העיקרית המכתיבה את התנהגותו היא היעדר גיבוי פוליטי מראש הממשלה. בנימין נתניהו מינה את כ"ץ גם מסיבות פוליטיות, וייתכן שהוא עדיין מתוסכל על שנכנע ללחציו, בניגוד להבטחתו למנות את ניר ברקת. לכן הוא עושה לכ"ץ טריקים ושטיקים כדי להחלישו ולהמאיס עליו את התפקיד.
רק כך ניתן להבין כיצד העז ברקת לעלות השבוע להתקפה חסרת תקדים נגד כ"ץ בירי קלאסי בתוך הנגמ"ש: "אין אחד במדינה שלא יודע שהאוצר נכשל בטיפול במשבר הכלכלי", הטיח ברקת בחבר מפלגתו. "כל יום שעובר וישראל כ"ץ ממשיך בתפקידו כשר אוצר הוא סכנה לכלכלת ישראל ולפרנסה של כמיליון איש, וסכנה לשלטון הימין והליכוד. חייבים לשנות כיוון ודרך, ולכן כ"ץ חייב להתפטר עכשיו". עוד קודם לכן התעמת שר האוצר עם יו"ר הקואליציה מיקי זוהר, תוך שהוא מטיח האשמות בזוהר על כך שהוא דואג לאולמות האירועים בגלל שיקולים משפחתיים צרים. זוהר לא נותר חייב והאשים את כ"ץ בניגודי עניינים משל עצמו.
שר האוצר מתוסכל ולחוץ, ומה שנותר לו זה לשדר מי הבוס באוצר. הוא לחץ בכל כוחו לאישור התקציב וחוק ההסדרים, הכולל רפורמות, אך גילה כי נתניהו וכחול לבן דפקו לו ברז. כעת כבר לא ברור אם יהיה תקציב גם בשנת 2021, כך שכ"ץ נותר בפועל שר אוצר חסר תעסוקה. כדי להישאר רלוונטי הוא חייב לחתור להישג בסגנון הרפורמה בנמלים והשמיים הפתוחים בכל מחיר.
ב־13 בספטמבר יופיע כ"ץ בוועדת הכספים לדיון בתוספת 11 מיליארד שקל לתקציב. כדי להגיע לשם עם הישג כלשהו הוא החריף את הטון במאבק נגד ההסתדרות, תוך כדי שבירת ההבנות המוקדמות בנוגע להתייעלות במגזר הציבורי. יו"ר ההסתדרות כינה בתגובה את הצעות שר האוצר "מרחץ דמים" בשכר העובדים. בתגובה לסכסוך העבודה שהכריזה ההסתדרות אמר שר האוצר: "ברגע האמת מסתבר שיו״ר ההסתדרות נכנע ללחץ של מקבלי השכר הגבוה והפנסיות הגבוהות, שנדרשים לתרום את חלקם במאבק בקורונה".
להלן נושא נוסף ששר האוצר יכול היה להתמקד בו בלי לעורר ריב ומדון - ההכשרות וההסבה המקצועית. כ"ץ מנסה לספח למשרדו את האחריות על הטיפול בתחום, הנמצא כיום באחריות משרד העבודה והרווחה. עד אז הוא מכביד על שר העבודה איציק שמולי את האפשרות לקדם את הנושאים הבוערים.
בינתיים, ל־770 אלף העובדים שהוצאו לחל"ת אין סיבה למהר ולחזור למעגל העבודה על אף תחינות המעסיקים ואנשי המקצוע. "שנת ההשתלמות" או "המגיפה שאחרי הקורונה" הם השמות שמדביקה לתופעה אורית בנבנישתי, מנכ"לית קבוצת כוח האדם תגבור. מבחינתה, החל"ת היא פיגוע שאינו נופל בעוצמתו מהמגיפה עצמה. מרבית 770 אלף מבקשי העבודה איבדו את החשק לחזור לעבוד, ורשת הביטחון האידיאלית שפרשה המדינה לפני חודשיים, המבטיחה דמי אבטלה עד יוני 2021, היא הגורם העיקרי שמשאיר את העובדים בבית.
מעסיקים המשוועים לכוח אדם מתלוננים, אבל אף אחד לא מקשיב. רמת השכר בחל"ת נמוכה ב־30% ולפעמים גם יותר בהשוואה לשכר הרגיל, אך רבים מהמובטלים משלימים את פערי ההכנסה בחלטורות בכסף שחור. אחרים פשוט מנצלים את הזמן הפנוי לעיסוקים או לתחביבים כמו קורס יוגה או ריפוי בעיסוק. תרבות הפנאי שלהם היא החלום הרטוב של בני גנץ, שהתוודה בראיון לדנה ויס שלפעמים אין לו חשק ללכת לבית הספר של הפוליטיקה הישראלית.
מניסיונה רב־השנים מדברת מנכ"לית תגבור על הסכנה שבהתמכרות לאבטלה כרונית. תגבור, שמניותיה נסחרות בבורסה, הינה אחת הוותיקות בתחום ופעילותה בתחום התעסוקה והשמת כוח אדם מתכתבת במישרין עם משבר הקורונה ושוק התעסוקה. ברבעון השני היא רשמה רווח של 3.5 מיליון שקל - כפול מהרבעון המקביל. ההכנסות בענף כוח האדם והסיעוד גדלו ב־2.4% ל־143.5 מיליון שקל. הכנסות מגזר האבטחה והשמירה ירדו ל־46.8 מיליון שקל, כתוצאה מהוצאתם לחל"ת של שומרים ומאבטחים.
בנבנישתי מספרת שבזירת התעסוקה מחפשים עובדים בתחומים רבים אך אין מי שיאייש את המשרות, ויש לה הסברים לכך. "התשובה נעוצה במדיניות ומתחילה בחינוך. ייתכן שהפעם פשוט מדובר בטעות אסטרטגית, שמקורה בבהלה או בתשומת לב יתרה לאפיקים הלא נכונים. אלפי העובדים הנמצאים בחל"ת ומתייחסים לתקופה כמעין 'שנת שבתון' אינם ערים להשלכותיה על הקריירה שלהם".
אז מהם פתרונותיה לעידוד היציאה לעבודה? "יש לבצע הסברה לגבי המשמעויות של הוויתור העכשווי על היציאה לעבודה וההסתמכות על דמי האבטלה. בעולם ערכי אנשים היו מעדיפים לצאת לעבודה בכל מחיר מאשר לקבל דמי אבטלה ומענקים. מי שבוחר לצאת לעבודה משמר את עצמו כשחקן במעגל העבודה, צובר ניסיון, נהנה מפנסיה מלאה, וכפי שאריק שרון נהג לומר על הפוליטיקה, נשאר על הגלגל". בנבנישתי ערה לכך שלהורים לילדים קטנים קל יותר להתמכר לנוחות, לרוגע, להשקעה בהורות ולחישוב עלות החיסכון במטפלת, אבל לדעתה תפקיד הממשלה הוא להעניק את התמריצים הנכונים לחזרה לעבודה.
החברות הבורסאיות השלימו השבוע את פרסום הדוחות לרבעון השני של 2020, המכונה "רבעון הקורונה". בניגוד לתחזיות הקודרות, התוצאות ברוב החברות, למעט הבנקים, הצביעו על שיפור. במרבית המקרים, במיוחד בענף הביטוח, הבורסה החיובית נתנה רוח גבית עצומה.
במקרים אחרים היו תוצאות מרשימות לא רק בבורסה, אלא גם בגידול ריאלי בהיקפי ההזמנות בחו"ל. חברות בורסאיות כמו מנועי בית שמש, קמהדע, גילת לוויינים, רימוני, G1, אורביט, פי.סי.בי, המלט, מפעלי נייר חדרה, עמיעד, רקח ויוטרון דיווחו על קפיצת מדרגה. חוץ מהיותן חברות תעשייה ומסחר בעלות רווחיות משופרת, המכנה המשותף לכולן הוא הצלחתן למנף את משבר הקורונה. בזכות פיתוחים רפואיים, ביקוש לתעשיות מים וחקלאות וגידול בביקוש לתוצרתן - לא רק שהן שרדו את המשבר אלא גם הפיקו ממנו תועלת.
רביעית, בקרן יימנעו מהשקעות בתחומים שעלולים לחשוף אותה לניגודי עניינים עם המשקיעים. כך, פימי לא משקיעה בתחומי הנדל"ן, הבנקאות והביטוח. כמו כן, הקרן משתדלת להימנע ככל הניתן מהשקעות בחברות שיש להן חשיפת יתר לציבור הרחב. השקעות שלא ייצאו אל הפועל מסיבות אלה הן באל־על ובפרטנר. הכלל החמישי והאחרון הוא הדרישה לקבלת בלעדיות בכל עסקה העומדת על הפרק. תקראו לזה סנוביזם עסקי, אבל זה המצב. מי שנכנס לשותפות עם פימי יודע שלאורך זמן הוא ישביח את השקעתו הרבה מעבר לכל חלופה אחרת.
אסטרטגיית ההשקעות הזאת הוכיחה את עצמה היטב במשבר הקורונה, כשפימי התמודדה עם הווירוס ברמת מינוף נמוכה. גורם נוסף להפחתת סיכון ההשקעה היה פיזורן הגיאוגרפי של ההשקעות על פני ארבע יבשות. אם זה כל כך פשוט, מדוע לא קמות קרנות מתחרות "דמויות פימי"? הסיבה פשוטה: במדינה אחוזת תזזית כמו ישראל אי אפשר להחזיק מתודולוגיה עסקית יותר מחמש דקות ובטח שלא לאורך שנים. אבל למה לחקות אם אפשר להצטרף להשקעה? 50% מהמשקיעים בקרנות פימי הם ישראלים, ובהם חמשת הבנקים הגדולים, חמש חברות הביטוח הגדולות, קופת פנסיה וגמל, משקיעים פרטיים כמו משפחת רקנאטי ועוד. בין המשקיעים מחו"ל אפשר למצוא אוניברסיטאות, חברות ביטוח כמו מאס מיוצ'ואל וענקיות כמו אינטל וסימנס.
ויש לי שאלה לאנשי ההשקעות הפיננסים. האם לא הגיע הזמן שמישהו ישים את האגו בצד ויקים קרן נאמנות מחקה עם תיק השקעות המבוסס בלעדית על השקעות פימי? אף על פי שאסור להבטיח תשואה, אני מהמר שתוך שנה קרן כזאת תהיה אחת מעשר הקרנות המובילות במצעד התשואות.
האסיפה הכללית של בעלי המניות בבנק לאומי תתכנס בשבוע הבא (ב־10 בספטמבר) כדי לאשר את מינוים של שלושה דירקטורים: דירקטור חיצוני אחד ושניים "מן המניין". הזכייה במרוץ לתפקיד דירקטור בלאומי או בבנק הפועלים קשה יותר מזכייה בתוכנית "הישרדות", "המרוץ למיליון" או כל תוכנית ריאליטי אחרת. מאות מועמדים מתייצבים על קו הזינוק בתקווה לזכות בג'וב הנכסף. ההסתערות מוסברת גם בתגמול היפה שיכול להגיע למיליון שקל לשנה, וגם בזכות החשיפה העצומה של הדירקטורים לכל המגזר העסקי בישראל. במקומותינו מידע שווה כוח.
המועמדים "מסוננים" על ידי ועדת המינויים בבנק ישראל בדקדקנות שאינה נופלת מסינון מועמדים להטסת F־35. המאושרים שהגיעו לשלב הבא מתייצבים בפני חבר השופטים, המורכב מהגופים המוסדיים, שהם בעלי המניות בבנק. אפילו פרופ' סטנלי פישר הגדול (סגן נשיא הפדרל ריזרב האמריקאי) משתוקק להצטרף כדירקטור בבנק הפועלים. הוא עושה את זה במרץ כאילו רק עכשיו התחיל בקריירה הבנקאית שלו. מטרתו הסופית היא להתמנות לתפקיד הנכסף של יו"ר הדירקטוריון. מסקרן מאוד אם יצליח.
אבל מה שאקטואלי כעת הוא ההתמודדות על כיסאות הדירקטורים בלאומי. לשלב הגמר עלו חמישה "תותחים": שניים מהם - דורית סלינגר, לשעבר המפקחת על הביטוח ושוק ההון, ופרופ' ידידיה שטרן, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים בבר־אילן - מתמודדים על משבצת הדירקטור החיצוני. אחד מהם ייבחר. שלושת האחרים - יו"ר הבנק הנוכחי סמאר חאג' יחיא, אבי בזורה, לשעבר מנכ"ל בנק ירושלים, ופרופ' יפעת ביטון, משפטנית ופוליטיקאית שהתמודדה ברשימות של אורלי לוי־אבקסיס ואהוד ברק (בשני המקרים לא נכנסה לכנסת), מתמודדים על תפקיד דירקטורים מן המניין. שניים מהם ייבחרו.
חברת הייעוץ ISS, המייעצת לבעלי מניות זרים, המליצה להעדיף את שטרן על פני סלינגר משיקולי ותק וניסיון. מי שמתאימה לדעתי יותר היא סלינגר, שבכל תפקידיה הוכיחה נאמנות יוצאת דופן לשליחותה והיא בעלת ניסיון משמעותי במגזר העסקי. הבחירה בין חאג' יחיא, בזורה וביטון מורכבת יותר. חברת הייעוץ אנטרופי נמנעה מלהמליץ על מועמד ספציפי. כל המועמדים התבקשו לנמק בפני הגופים המוסדיים מדוע הם מתאימים.
ההעדפה שלי כדירקטור חיצוני היא כאמור סלינגר, ואני מקווה שבהמלצתי אני לא מקלקל לה. כדירקטור פנימי הבחירה ביו"ר הבנק המכהן חאג' יחיא יכולה להיות מובנת. מבין השניים שנותרו - בזורה מתאים יותר ממספר סיבות. ראשית, הפיקוח על הבנקים מעוניין שמספר הדירקטורים בעלי ניסיון בנקאי יהיה גבוה יותר. בדירקטוריון לאומי כיהנו עד היום לרוב משפטנים ורואי חשבון ומעט מדי בעלי ניסיון בנקאי עסקי. פרופ' ביטון היא משפטנית מצוינת ובעלת עמדות בנושאי חברה וכלכלה, אבל נעדרת ניסיון עסקי שיכול להועיל לבנק.
בזורה לעומת זאת הוא המועמד הכמעט אידיאלי. הוא מכיר את המערכת הבנקאית מניסיונו בבנק הפועלים, כמנכ"ל בנק ירושלים (בתקופת הסאב־פריים) וכמועמד לניהול בנק דיסקונט והפיקוח על הבנקים. הוא מכיר היטב את המגזר העסקי, את תחום הנדל"ן ואת פעילות האשראי החוץ־בנקאי. הערך המוסף של כהונתו בדירקטוריון יהיה רב. עם מינויו הוא ייאלץ לוותר על חלק מתחומי העיסוק שלו מטעמי ניגוד עניינים.
ועדיין, למרות הרזומה המרשים, הבחירה בו אינה מובטחת, והמילה האחרונה היא של הגופים המוסדיים. הם יושפעו בבחירה לא רק משיקולים ענייניים אלא גם מקשרים בסגנון שמור לי ואשמור לך, קשרים נסתרים עם יו"ר הבנק והיכולת לאתר דירקטור שלא יהיה דעתן מדי וללא פוטנציאל לרעשים מיותרים שיביכו את הבנק.
"במחצית 2020 הצליחה המועצה להחזיר לצרכנים 5.5 מיליון שקל. במונחים שנתיים מדובר בסכום הגבוה מתקציבנו השנתי. קיצרנו את מבנה טופס הגשת התלונה ופיתחנו אפליקציה להגשת תלונה בכל זמן ומקום. שר הכלכלה נתן את הגיבוי להפחתת יוקר המחיה והוקם לצורך העניין פורום שנפגש מדי שבוע. פורסמו סלי צרכנות של הרשתות הקמעונאיות שהגדילו את התחרות".
התרעות פיקוד העורף