"סגר נוסף הוא גזירת מוות לעסקים", אמר כהן. "מדובר בקול ענות חלושה של ממשלה שאיבדה מזמן את הלגיטימיות שלה בעיני הציבור. ממשלה שלא מקבלת החלטות על בסיס נתונים, כי אין נתונים, ומנוהלת על ידי מכבש לחצים של שיקולים פוליטיים שעולים על השיקולים הכלכליים והבריאותיים". לאחר מכן הגיע הפאנץ': "אני אומר כאן קבל עם ועדה: אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, במציאות הקיימת בעלי העסקים לא יסגרו. המגזר העסקי לא ישתף פעולה עם הממשלה. איבדנו אמון בכם, בלגיטימיות של ההחלטות שלכם ובהתנהלות שלכם כלפינו. הזלזול הזה ימיט אסון על כלכלת ישראל".
הדברים לא נאמרו על ידי ח"כ אביגדור ליברמן, שקרא להתעלם מהוראות הממשלה ושאיש הישר בעיניו יעשה. מדובר בנציג המגזר העסקי, שנתניהו הפסיק לספור. אם העצמאים יחליטו לעלות מחר (מוצ"ש) לבלפור, זאת לא תהיה הפגנה של "הזויים" או "שמאל קיצוני". מדובר במאות אלפי עצמאים שעלולים לאבד את פרנסתם. הקורונה לא מפחידה אותם. הם אנשי ימין ושמאל הרואים רק חול וחול. ההפגנה נותרה מפלטם האחרון, כי ראש הממשלה מבין רק כוח. הוא כבר הבטיח להם "שולחנות עגולים" לקידום המשא ומתן, אבל הנגרים נעלמו ברגע האחרון.
לכחול לבן זה לא הפריע להעניק לנתניהו באמצעות פשרת האוזר פסק זמן נוסף של 120 יום לשיפור מערך כוחות ההצלה האישיים שלו, ולהוביל את ישראל לחודשים נוספים של חוסר ודאות. בענייניו האישיים נתניהו לא עושה חשבון לאף אחד, גם לא לנגיף. הוא ייהנה מאירועי היוקרה (כמו הסכמי השלום עם האמירויות), וכחול לבן ימשיכו לשמש כנושאי כליו. אישור תקציב 2020 נדחה לסוף דצמבר, וכעת יש סימן שאלה גדול בנוגע לאישור תקציב 2021. לתקציב ההמשכי הוסיפו 11 מיליארד שקל, שיחולקו בעיקר על סמך שיקולים פוליטיים.
שלשום התכנסה הממשלה לישיבה בהשתתפות נגיד בנק ישראל כדי להחליט על סדרי עדיפויות ועל צעדים כלכליים נוספים, אך לפנות בוקר התפזרה בלי לקבל החלטות. כל הכלכלנים ובראשם הנגיד מתריעים כי המצב הנוכחי לא יכול להימשך, אבל איש אינו מקשיב. סדרת מינויי בכירים בשירות הציבורי, ובראשם מפכ"ל המשטרה, פרקליט המדינה והממונה על התקציבים, תקועה בגלל חוסר הסכמות בקואליציה.
המצב שבו "נתניהו לפני הכל" ולא "ישראל לפני הכל" מתאפשר בחסותה של כחול לבן, ואין כרגע שום סיכוי לשנות אותו. ראש הממשלה יתמקד עד סוף השנה בעיקר במהלכים שיסייעו לקידום תועלתו הפוליטית והמשפטית, ואם צריך הוא יתנצל גם על רצח ארלוזורוב. זה כולל חלוקת 400 מיליון שקל לתקציבי הישיבות, החלטות פופוליסטיות על חלוקת צ'קים לאזרחים (תשעה מיליארד שקל כבר חולקו) והצעות הזויות של היועץ פרופ' אבי שמחון להורדה דרסטית של 5% במע"מ ל־12% כדי לעודד את הצריכה (באוצר הכחישו). משמעות הורדת המע"מ היא אובדן הכנסות בסכום הנאמד ב־20 מיליארד שקל לשנה. מניין יבוא הכסף? בימים כתיקונם היו משליכים את היועץ מכל המדרגות, אבל בחסות הקורונה והצלת ראש הממשלה מאימת הדין - הכל מותר.
כתוצאה מכל אלה נדחות גם המלצות קריטיות הנוגעות להתמודדות עם משבר הקורונה. כעת הולכים על המשימות הקלות ומשווקים את הצורך בבלימת הגידול בתחלואה (שמגיעה ל־3,500 נדבקים חדשים ביום), ולא בהורדת עקומת התחלואה. כלומר גם וירוס הקורונה שועבד לצרכיו הפוליטיים של ראש הממשלה.
הפרויקטור פרופ' רוני גמזו, שהוביל את הדרישה לביטול הטיסות לאומן, מוכן לסתום את האף ולגלות גמישות פנומנלית לטובת מתווה פשרה, רק כי נתניהו לא רוצה לריב עם החרדים.
החשש הגדול ביותר הוא שאת המחיר לדחיינות הזאת, המזכירה עסקת תשלומים בכרטיס אשראי, נשלם כולנו ובענק. הגירעון ימריא עד סוף 2020 לממדים מפלצתיים של 13.4% תוצר, שהם כ־180 מיליארד שקל. כדי לכווץ את הגירעון לממדים "נורמליים" של 3% מהתוצר יש צורך לסתום חור של 140 מיליארד שקל. זאת לא עבודה של שיננית אלא ניתוח כירורגי מסובך. זה ייעשה באמצעות קיצוץ של 50 מיליארד שקל מתקציבי הממשלה, העלאת מסים ושיפור דרסטי של הצמיחה במשק.
כאמור, זה לא יקרה עד סוף 2020 ואולי גם לא ב־2021. הגזירות יגיעו רגע לאחר בחירות מועד ד', שיתקיימו כנראה באמצע 2021. אבל כל המהלכים האלה כפופים כאמור אך ורק לאינטרסים האישיים של ראש הממשלה.
אפשר להבין ללב המלונאים, שרק התאוששו ממועד א' של הקורונה וכבר סופגים את גזירות מועד ב'. המלונאים הפעילו את ח"כ קרן ברק ואת ח"כ מיקי לוי, יו"ר השדולה לחיזוק העיר, לדיונים דחופים על השלכות הסגר. הלחץ, כולל זה של ראש העיר מאיר יצחק הלוי, עשה את שלו. הסגר הגורף שאיים על בתי המלון בוטל, ואת המחיר שילמו תושבי שכונת שחמון שהוכנסו לסגר.
אך עם כל הכבוד למלונאים, מה שהציל באמת את כלכלת אילת בשלושת החודשים האחרונים היה הפטור ממע"מ על הקניות (שנועד בעיקר לעודד את התיירות). בעבר, בכל פעם שבאוצר דיברו על ביטול הפטורים ממס כדי לחסוך 600 מיליון שקל בשנה, אילת ניצבה בראש הרשימה. אלא שמשבר הקורונה שינה לחלוטין את כללי המשחק. הדיוטי פרי נסגר עם השמיים, והאפשרות לקבל פטור ממע"מ וממס קנייה על מוצרי חשמל וסלולר הפכה לתיאורטית. יותר ויותר יזמים כמו רשת מחסני חשמל, רשת א.ל.מ, בזק ואפילו סלקום פתחו חנויות בעיר.
ההמונים נהרו דרומה ומילאו את המכוניות במוצרי חשמל ואלקטרוניקה (בעיקר טלפונים סלולריים) בעשרות אלפי שקלים. לפי הערכות, כ־40% מכלל המכירות של מכשירי הסלולר במדינה מתבצעים באילת. הרושם היה שעוד רגע החגיגה תיגמר והפטור יסתיים. מרבית הקונים אפילו לא נשארים ללון או לנפוש ולאחר יום בדרום הם חוזרים לאזור המרכז.
לפי נתוני חברת שירותי בנק אוטומטיים (שב"א) שפורסמו השבוע, היקף העסקאות בכרטיסי אשראי שנערכו באילת זינק ביולי־אוגוסט ב־35% ל־756 מיליון שקל. הקניות היו לא רק בענפי החשמל והאלקטרוניקה אלא גם במוצרים לבית כמו ביגוד, הנעלה ומוצרי צריכה שוטפים.
יצחק הלוי עושה עבודה מצוינת ויודע לשווק את העיר ליזמי נדל"ן ולגורמים בענף התקשרות. אלא שלחגיגות הקניות באילת יש מספר היבטים בעייתיים. ראשית, הפטור ממע"מ מפלה לרעה בצורה קיצונית את בעלי החנויות באזור המרכז והצפון, שם אין פטור, והקונים משלמים מחיר מלא. דווקא בעידן הקורונה צריך לעודד את המסחר באזור המרכז. זאת מכיוון ששם הקמעונאים סובלים מירידה דרמטית במכירות ונמצאים בעמדת נחיתות משיקולי מס ועלות שכר.
שנית, בחלק מהמקרים סוחרי העיר מגלגלים את הפטור לטובת הצרכן בצורה חלקית, ובמקרים מסוימים רק כמחצית מההנחה מגיעה לכיסו של הצרכן.
אך הבעיה העיקרית לטעמי מתמקדת בתשתית התחבורה. בהיעדר טיסות לעיר הדרומית, מרבית העומס נופל על כביש 90 הבעייתי, שקורות בו תאונות רבות, שאינו ערוך לקלוט את העומס הנוסף. מי שעלולים לשלם את מחיר מחדל העברת שדה התעופה וחיסול הקו לאילת, הם נהגים שיצאו מהעיר הדרומית מרוצים אך רצוצים עם מכונית עמוסת מוצרי צריכה ללא מע"מ, ועלולים לסיים את ההרפתקה בתאונה קשה.
בריחת המשקיעים הוסברה בהמתנה להורדת מס הרכישה, אבל זה הסבר חלקי. הסיבה האמיתית היא אי־הוודאות ביחס לעתיד התעסוקתי, במיוחד במגזר הציבורי. לפי דברי מנכ"לית האוצר קרן טרנר, 20% מאלה שהוצאו לחל"ת (88 אלף עובדים) לא יחזרו לעבודה. נזכיר ששליש מקוני הדירות הם מהמגזר הציבורי, הכולל עובדי מדינה, עובדי בנק ישראל, חברות ממשלתיות ועוד. השכר הממוצע במגזר רוכשי הדירות להשקעה הוא 51 אלף שקל לחודש, והשכר החציוני שלהם עומד על 30 אלף שקל. מדובר במשכורת לא רעה, אבל כשהעתיד התעסוקתי בסימן שאלה ועובדי המגזר מוגדרים כ"חתולים שמנים", ההשקעה בדירה (לא למטרת מגורים) הופכת להימור.
נתון מעניין נוסף של כלכלני האוצר: רבע ממשקיעי הדיור בדרום שהחליטו להיפטר מהדירות היו בחל"ת. הורדת מס הרכישה בסוף יולי לא הובילה עד כה להחזרתם לשוק הדיור.
שוק הדיור אינו יוצא דופן. גם יבואני המכוניות עדיין לא התאוששו. בשמונת החודשים הראשונים של 2020 נמכרו 162 אלף מכוניות - ירידה של 19% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. לא נופתע אם אחרי החגים יתחילו במבצעי מכירות לקראת שנת הדגם הבאה.
מבצעים דומים צפויים גם בשוק הדיור. לקבלנים שעלולים להיקלע למצוקת נזילות ולהיתקע עם מלאי דירות לא תהיה ברירה אלא להוריד מחירים. אפשר להתמקח ולהגיע לעסקאות עם 5% הנחה. למרות הורדת מס הרכישה, משקיעי הדיור יעדיפו בשלב זה להמשיך לשבת על הגדר. ברמת המחירים הנוכחית זה הצעד החכם שהם צריכים לעשות. גם קוני דירות יד שנייה או זוגות צעירים לא יסגרו עסקה כל עוד הערפל על עתידם התעסוקתי לא יאפשר החזרה ודאית של המשכנתה.
לפי הנתונים שמפרסמים הסינים (נכון ללפני שבועיים), מספר החולים החדשים במדינה עומד על 240 (כולם הגיעו ממדינות זרות), מתוכם 0.59% חולים קשים. בשבעת הימים האחרונים התגלו 78 מקרי הדבקה נוספים.
כדי להבין את ממדי ההצלחה בהדברת המגיפה נזכיר שלסין יש יכולת לבדוק חמישה מיליון בני אדם ביום (כמחצית מאוכלוסיית ישראל), ולצורך העניין ישנם 38 אלף אנשי צוות ייעודיים. בסוף מאי נבדקו בעיר ווהאן, שבה פרצה לראשונה המגיפה, 6.5 מיליון איש בתוך חמישה ימים. בתחבורה הציבורית עדיין קיימת חובת עטיית מסיכה עם אכיפה מחמירה של השלטונות. בשטחים פתוחים ומרווחים אין חובת עטיית מסיכה. כל אדם המגיע לסין ממדינה זרה מחויב בבדיקת קורונה, בידוד במתקן ממשלתי (לרוב מלונות) ובמקרים חריגים בידוד ביתי תחת פיקוח, לרבות נעילת הדלת מצדה החיצוני.
"הייתי שם כבר בפברואר־מרץ כשהמגיפה החלה להתפרץ וראיתי עד כמה הסינים מודאגים מהמצב", מספר חפץ. "הם חששו שביוני תהיה התפרצות נוספת ולכן הכניסו לסגר כמה מיליוני אנשים ובתוך שבוע ביצעו 11 מיליון בדיקות. הסגר היה נקודתי בכמה שכונות ובשוק הפירות והירקות. ביולי כבר ירדה רמת הכוננות, והכל חזר לשגרה חוץ מאירועים ספורטיביים גדולים. היום כבר ניתן לבקר בבתי קולנוע, ובמקומות מסוימים ביטלו את הצורך בחבישת מסיכות, כך שהחיים חזרו במרבית המקרים לקדמותם".
התרעות פיקוד העורף