רק מועמד אחד לנשיאות ארה"ב הצליח להתגבר על פער דומה לזה שמתועד כיום בסקרים. סמכו על דונלד טראמפ שהוא עוד יזכיר לא מעט את המועמד הזה. השנה הייתה 1980, המועמד היה רונלד רייגן. שבועיים לפני הבחירות הוא פיגר אחרי הנשיא בכ־7%.

ואז הנשיא עשה טעות. הוא התייצב לעימות טלוויזיוני, אחד בלבד, קרוב מאוד ליום הבחירות. בעימות, לג׳ימי קרטר לא היה סיכוי גדול מול הקסם השרמנטי של רייגן. בימים שלאחר העימות כבר לא נותר זמן לתקן את הרושם. קרטר - כמה ימים אחרי שהוביל - לא סתם הפסיד. הוא הובס. אף נשיא מכהן לא הובס כך עד קרטר ומאז קרטר. הסקרים לא חוזים לטראמפ תבוסה כזאת, אבל מי יודע.

דונלד טראמפ (צילום: REUTERS/Sarah Silbiger)דונלד טראמפ (צילום: REUTERS/Sarah Silbiger)

עשרה נשיאים עד היום לא הצליחו להיבחר מחדש, אף שרצו. ג׳ורג׳ בוש האב היה האחרון שבהם. לפניו קרטר, לפניו פורד. לפני פורד לא היה אף נשיא שנכשל מאז תחילת שנות ה־30, כאשר הרברט הובר נכנע לפרנקלין רוזוולט בצלו של המשבר הכלכלי הגדול. מ־1932 ועד 1976, 44 שנים. טראמפ עומד למבחן הבחירה מחדש לאחר 28 שנים בלבד מאז כישלונו של בוש.

מהעימות המכריע של רייגן נגד קרטר נותרה שורה אחת חקוקה בזיכרון. שורה מסופו של העימות, עת רייגן הישיר מבטו למצלמה וביקש מצופיו להרהר בשאלה האם בארבע השנים האחרונות מצבם השתפר. התשובה הברורה מאליה הייתה לא. זו גם התשובה הברורה מאליה כיום. אלא שטראמפ יטען שהדרדור אינו באשמתו. הוא לא הזמין מגיפה. אחר כך יטען שיריביו מנצלים את המגיפה כדי לקעקע את שלטונו ולהדיח אותו בדרכים לא כשרות, באמצעות הדואר.

אמריקה ציינה השבוע את ״לייבור דיי״, היום שבו מסתיים הקיץ, היום שבו, בשנת בחירות שגרתית, מתחיל במלוא עוזו קמפיין הסתיו. אבל 2020 אינה שנה רגילה. הקמפיין לא יהיה ממש קמפיין. ההצבעה לא תמתין ליום הבחירות. בכמה מדינות מיהרו הממונים ושלחו כבר לפני כמה ימים מעטפות הצבעה לבתי הבוחרים.

אפשר להניח, גם על סמך ניסיון העבר, שיותר ממחצית הבוחרים באמריקה יצביעו השנה באמצעות מעטפות שיישלחו מוקדם. מה שהופך לגמרי את חשבון הזמנים המקובל. השנה אל תאמרו ״יום הבחירות בנובמבר״. השנה אמרו ״חודש הבחירות באוקטובר״ - שבו יישלחו המעטפות, ואז ״חודש הספירה בנובמבר״ - שבו ייספרו המעטפות, ואז אמרו ״חודש ההליך השיפוטי בדצמבר״ - שבו יוגשו פניות דחופות וערעורים בבקשה לפסול או לאשר מיליוני מעטפות של מצביעים.

אם הפער יהיה גדול או שבית המשפט יהיה החלטי, עד ינואר אפשר יהיה לאשר את האלקטורים ולבחור את הנשיא הבא. אם הפער יהיה קטן או שבית המשפט יתקשה להכריע, כל תסריט אפשרי, כולל הכרעה דרמטית בבית הנבחרים.

עד כמה קל להצביע בדואר בזמן הקורונה בארה''ב, לפי מדינה (צילום: מכון ברוקינגס, וושינגטון)עד כמה קל להצביע בדואר בזמן הקורונה בארה''ב, לפי מדינה (צילום: מכון ברוקינגס, וושינגטון)

# # #

שיעור המצביעים בקלפיות יורד בהדרגה באמריקה כבר כמה עשורים, ולעומתו עולה שיעורם של המצביעים מוקדם ומרחוק - במעטפות. כאשר ביל קלינטון נבחר לנשיא והדיח את בוש לאחר כהונה אחת, יותר מ־90% מהמצביעים התייצבו בצייתנות לעמוד בתורים להצבעה. בשנת 2000, כאשר בוש הבן החליף את קלינטון ושיקם את כבוד משפחתו הפגוע, קצת יותר מ־80% הצביעו בקלפיות. אבל לטראמפ נגד הילרי קלינטון של 2016 התייצבו רק 60% בקלפי. שאר המצביעים באו מוקדם או שלחו מעטפה (כ־20% לזה וכ־20% לזה).

נסיבות מיוחדות מחייבות אמצעים מיוחדים. ההצבעה מרחוק התאפשרה לראשונה בימי מלחמת האזרחים כדי לאפשר לחיילים להצביע. היא חייבה חוקים חדשים בימי מלחמת העולם השנייה, שלוו בלא מעט מחלוקות - משום שחיילים שחורים רצו להצביע במדינותיהם הדרומיות, שהעדיפו לא לספור אותם.

המדינה הראשונה שהחליטה לאפשר הצבעה מרחוק בלי סיבה מיוחדת - לא מחלה או מלחמה, לא חולים, או חיילים - הייתה קליפורניה. זה קרה באותן בחירות שבהן ניצח רייגן, לשעבר מושל קליפורניה, את קרטר. כיום יש כמה מדינות, אורגון הייתה הראשונה, שמאפשרות הצבעה רק בדואר. ויש כאלה - רוב המדינות - שמאפשרות הצבעה בדואר בלי צורך בהסבר. ויש כמה שמחייבות הסבר. כלומר, אפשר להצביע בדואר, אם יש סיבה טובה.

האם הצבעה בדואר מזמינה זייפנים ונוכלים? הנשיא טוען שכן. ספק אם היה עושה מזה עניין גדול לו היה מוביל בסקרים בפער ניכר ומניח שהוא עומד לנצח. יריביו טוענים שלא. הצבעה בדואר קלה ובטוחה. האמת נמצאת מן הסתם איפשהו באמצע, אבל גם את האמצע לא קל למצוא. אם תעיינו ב״ניו יורק טיימס״ הליברלי, תגלו שהרמאות בדואר היא אגדה. אם תקראו ב״וול סטריט ג׳ורנל״ השמרני, תמצאו כותרות כמו ״הזמנה בדואר לזיוף בחירות״. כל עיתון והנטייה האידיאולוגית שלו, כל עיתון והאמת שלו. כך פני הדברים בעידן הפוסט־אמת.

מה שנדמה כי מוסכם על הכל: להצבעה בדואר יש פוטנציאל להעלות במשהו את שיעור המצביעים בבחירות. קל ונוח וזמין, בגשם או בשמש, להניח מעטפה. קל פחות לטרוח. מחקר מקיף שנעשה באורגון כדי לבחון את השפעת המעבר להצבעה מרחוק, זיהה שהיא אכן מעלה את שיעור המצביעים בכל סוג של מערכת בחירות, מבחירות לשריף, לבחירות למועצת העיר ועד בחירות לקונגרס. רק דבר אחד מעלה את שיעור הצבעה עוד יותר: בחירות מתוחות לנשיאות.

בשנת 1876, במערכת בחירות שהוכרעה בפשרה לאחר ששני המועמדים טענו לניצחון, נקבע שיא ההתייצבות להצבעה באמריקה: כמעט 83%. השיא השלילי נקבע 80 שנה קודם לכן, בבחירה מחדש של ג׳ורג׳ וושינגטון. 6% מהבוחרים התייצבו. ובמספר: 28,579 בוחרים. כולם כולל כולם הצביעו לוושינגטון. לפני ארבע שנים הצביעו כ־60% מכלל הבוחרים. שיעור דומה למה שהיה גם בבחירות שהעלו את אובמה לכס הנשיא, ולבחירות שקבעו שבוש הבן יקבל כהונה שנייה. סביבות 60% - זו בערך התקרה. הפעם האחרונה שבה היו יותר מזה באופן משמעותי נרשמה בשנת 1900, כאשר וויליאם מקינלי נבחר לכהונה שנייה (שלא הספיק להשלים, מאחר שנרצח).

כמובן, שיעור הצבעה גבוה במיוחד, בגלל הצבעה בדואר, ישנה את התחשיבים, ועלול לשבש את תחזיות הסקרים הנשענות על הנחת עבודה שמקורה, בין השאר, בחירות קודמות. וכאמור, זה רק אחד מכמה שיבושים אפשריים.

בבחירות 1912, קצת יותר מעשור לאחר שירש את מקינלי כנשיא, וכאשר ניסה לרוץ לנשיאות מטעם עצמו, גם טדי רוזוולט נורה במהלך הקמפיין. הפגיעה לא הייתה חמורה, ולמעשה הביאה לו תועלת. רוזוולט, עם כדור בחזה, קיים את נאומו כמתוכנן עד לגמר, ורק אחר כך התפנה לקבל טיפול. במהלך הנאום שלף מכיס המעיל ניירות מוכתמים בדמו וקרא לקהל: ״אתם רואים, צריך יותר מכדור אחד...״.

# # #

בסופו של דבר, רוזוולט הפסיד במרוץ למועמד הדמוקרטי וודרו ווילסון, ובגללו הפסיד גם מועמד מפלגתו־לשעבר, הרפובליקני וויליאם הווארד טאפט. רוזוולט הפסיד גם במדינת וויסקונסין, שבה התקיים הנאום, ושבה נורה הכדור. השבוע, יצאו מוויסקונסין בשלום שני מועמדים למשרתו של רוזוולט. לא - לא מועמדים לנשיאות. מועמדים לסגנות הנשיא.

רוזוולט היה סגנו של מקינלי, ונעשה נשיא כאשר מקינלי נרצח. מייק פנס הוא סגנו של טראמפ, ייבדל לחיים ארוכים. קמלה האריס היא סגניתו המיועדת של ג׳ו ביידן בן ה־78, שגם הוא ייבדל, אלא שגילו הוא עניין לדיון במערכת הבחירות. טראמפ יותר מרומז שביידן כבר לא ממש במלוא חושיו. ביידן כמובן מכחיש. המבחן בעימותים הנשיאותיים יהיה, בין השאר, סביב השאלה אם ועד כמה יצליח לעמוד מול המתקפה של טראמפ. זה יהיה עימות שיהיו לו צופים רבים מן הסתם. טראמפ הוא כוכב טלוויזיה, והעימות שלו עם הילרי קלינטון שבר את שיאי הצפייה בעימותים של כל הזמנים.

וויסקונסין היא אחת מהמדינות המתנדנדות, המכריעות. כך הייתה לפני ארבע שנים - וכך היא גם עכשיו. לכן הטריחו עצמם סגני המועמדים לזירה, אפילו בעידן שבו אין הרבה עצרות ומופעים של מועמדים. מעבר לזה, וויסקונסין היא מדינה מתוחה מאז שנורה בה בגבו צעיר שחור, ג׳ייקוב בלייק, על ידי שוטר לבן. טראמפ עצמו ביקר במדינה לפני שבוע וחצי. ביידן ביקר בה במקביל ופגש את משפחת בלייק. האחד - הנשיא - מזהיר את תושבי וויסקונסין שממשל דמוקרטי יאפשר התפרעויות ואלימות, ולא יגבה את המשטרה. השני - ביידן - זוכה לאהדת המצביעים השחורים, ולא סוחב על גבו היסטוריה של הערות פוגעניות ומחממות אווירה.

ביידן מוביל בוויסקונסין בפער שנראה מבטיח. השאלה היא מי מבוחריו יצביע, ואיך. בבחירות המקדימות שנערכו במדינה נפסלו יותר מ־20 אלף קולות של מצביעים מרחוק. הם לא הבינו כיצד למלא נכון את הטפסים. זה מספר חשוב, כי 20 אלף היה בערך הפער שבו ניצח טראמפ את קלינטון בוויסקונסין לפני ארבע שנים. ואם תרצו להיות קטנוניים: 22,748.

עשו את החשבון: בבחירות הכלליות מניחים שיהיו לפחות פי שניים בוחרים. כלומר, יש אפשרות לפי שניים הצבעות פסולות. 40 אלף. זה מה שיכול להעביר את טראמפ מטור המפסיד לטור המנצח. זה מה שיכול לגרום לנשיא להתעקש על ספירה של כל קול, בכל מדינה, עד שמבתי המשפט ייצא עשן לבן. עד שייגמרו המעטפות.

tguvot@maariv.co.il