משהו: זו הייתה שנה שהאמון כלפי מערכת המשפט היה בה דל. שנת וד״ל.
(מתוך הרשתות החברתיות, עם תוספות)
החתולה שלי שוכבת, שקועה בשרעפים. אני יודע מה היא חושבת: "איזו שנה נפלאה הייתה לי", היא חושבת לעצמה, "די בהפתעה גיליתי שבעלי הבית שלי פסקו מהמנהג שלהם לצאת מהבית כל בוקר ולהשאיר אותי לבד. בשבוע הראשון חשבתי שזה מקרה. עבר עוד שבוע ועוד שבוע, השבועות הפכו לחודשים, וגיליתי שחיי השתנו לטובה ללא הכר. אני לא ננטשת לבד בבית שעות ארוכות בכל יום, איזה כיף, תמיד הם בסביבה. אם הם יוצאים, זה לזמן קצר מאוד, ומיד הם חוזרים, ואז הם מורידים מסיכה מוזרה מהפנים שלהם באנחת רווחה. הם נאנחים אנחת רווחה כי, כנראה, הם שמחים לראות אותי שוב. בערב הם בכלל לא יוצאים.
פעם הם יצאו בכל ערב וחזרו אחרי חצות. בעבר הייתי חתולה בודדה, בשנה האחרונה אינני בודדה עוד. מה טובו אוהליך יעקב, כמו שאומרים, אני בכל זאת חתולה עברייה עם קשר למסורת. בעלי הבית שלי הפכו לשוכני אוהלים. כנראה שעשיתי משהו טוב, אבל אני לא יודעת מה. התנהגתי כרגיל, ואפילו עשיתי פעם או פעמיים מחוץ למכל החול שלי. פסיכולוגים אומרים שבדקתי גבולות ובחנתי את אהבתם אליי. אני לא כל כך מבינה בזה, אבל למרות שעשיתי את מה שעשיתי מחוץ לארגז החול, הם לא עזבו אותי לבד בבית.
"הם קמים בבוקר ופשוט לא יוצאים מהבית. הכל השתנה. לפעמים הם יושבים מול המחשב ומסתכלים שעות בריבועים שבכל אחד מהם פרצוף של אדם אחר. נראה לי אידיוטי, והם באמת לא עשו דברים כאלה בעבר, אבל זה מה שקרה הרבה בשנה האחרונה. פעם ראיתי באחד מהריבועים חתולה עוברת ברקע. היא התיישבה והביטה במסך. אני יודעת לקרוא פנים של חתולות, ואני בטוחה שראיתי בפניה את אותו מבע של חתולה שהבעלים שלה הפסיקו לנטוש אותה לבד בבית ולצאת בבוקר לעבודה בחוץ.
"משונה העולם. והכי משונה, והכי נפלא, שלא ראיתי את הבעלים מורידים מזוודות השנה. בעבר זה היה מגיע תמיד כמה פעמים בשנה. שנאתי את זה. ידעתי מה יגיע אחר כך. הם ייעלמו לחלוטין לשבועיים־שלושה. הבית יהיה סגור. פעם ביום יגיע מישהו זר, יוסיף לי אוכל, מים, ינקה את החול וייעלם. לפעמים הוא ישים כפול אוכל ומים, ולא יגיע גם במשך יומיים. זמן רב, מספר פעמים בשנה, ראה הבית רק אותי, חתולה בודדת, בבית שבו התריסים סגורים גם ביום. ידעתי שרק אחרי תקופה ארוכה שאני לא יכולה לנחש כמה זמן היא נמשכת, בעלי הבית שלי יחזרו, יגררו הביתה מזוודות גדושות, תמיד אחת יותר מאשר הם יצאו איתה, ויפרקו מהן בצהלות גיל כל מיני דברים. זה היה קורה לפחות פעמיים בשנה. הייתי בטראומה מזה. בשנה האחרונה, אני לא יודעת לנחש מדוע, זה לא קרה. הם תמיד איתי. איזו שנה נפלאה זו הייתה לחתולה כמוני".
"היי קונפי, זוט עני, יש לוחם חמוד וממש צהוב שכל הזמן משאיר אותי בפרינדזון, איזה גזור. יום אחד בפריסה שהייתה מוש שאלתי את הבסטי איך יוצאים ממצב כזה ומתקדמים. לתדהמתי, לפני שהיא ידעה שאני מדברת על הקראש שלי, הצ'אחלה הזאת אמרה שהוא הקראש שלה. פליז, מה לעשות עכשיו?". ניסיתי לתרגם את המכתב בגוגל טרנסלייט, אבל גיליתי שאין תרגום מהשפה הזאת לעברית.
הנה התרגום:
המציאות מעט שונה ממה שמישהו מדמיין לעצמו. אחרי שננעל בחדר, חיפש את הדלת, שהייתה, כמובן, נעולה, והחל לחפש מפתח, או רמזים שיובילו אותו למציאת הפתח. כך הסתבך, כי הרמזים לא היו פשוטים. ככל שחלף הזמן הרגיש תשוש יותר, עד שנרדם. כאשר התעורר, החדר היה חשוך, איש לא ענה לקרקורו, והנסיכה שחיכתה וחיכתה עזבה את גדות השלולית ונעלמה בארמון.
מסקנות: א. אל תיכנס למקום שאין לך מושג כיצד תצא ממנו ב. הכן תמיד תוכנית לצאת ממלכודות, במיוחד כאלה שטמנת לעצמך.
התרעות פיקוד העורף