1
אין פה חורים של גבינה שוויצרית, יש פה בולעני ענק. האם שוב יכלאו אותנו לשלושה שבועות וגם הפעם לא יעשו כלום אחר כך? מי אחראי פה על ״מנגנון היציאה״? אני נמנה עם אלה שסבורים שיש לציית לחוק ולהחלטות, גם אם בחריקת שיניים, אבל צריך לשאול כמה שאלות על מה שהתרחש כאן מאז הסגר הראשון.
אילו לקחים הופקו? כיצד נערכו? איפה אלפי "מיטות הקורונה" ואלפי מכונות ההנשמה שנרכשו? מדוע לא הועברה האחריות לפיקוד העורף בזמן הנכון? כיצד קורה שעם 800 חולים קשים מנהלי בתי החולים "מניפים דגל אדום"? מדוע לא הוחלט לדחות פרישה של רופאים ואחיות ואנשי סיעוד? מדוע לא גויסו סטודנטים לרפואה ואחיות כדי לתגבר בתי חולים? מדוע צה"ל לא התבקש להיערך לפתיחת בתי חולים שדה?
התחושה כעת היא של כאוס ואנרכיה. אין הסכמה על הנתונים ועל אפקטיביות הסגר אל מול נזקיו הכלכליים, הבריאותיים והנפשיים. הפרויקטור, למרבה הצער, לא נתפס כאוטוריטה מול השרים והציבור, והוא מאותגר בכל עניין ועניין, כל שר וקבוצת לחץ פוליטית מתנהלים על פי הכלל "כל דאלים גבר", והציבור מבולבל ולא מאמין לאיש.
2
יש לברך בכנות ומעומק הלב את ראש הממשלה נתניהו ואת ידיהם של כל העושים במלאכה, גם לאחרונה וגם לאורך השנים, כמו גם את הנשיא טראמפ ואנשי הבית הלבן, ואת מנהיגותם וחזונם של ראשי האמירויות ובחריין, שפורצים שביל חדש בתולדות המזרח התיכון. יש להניח, כפי שרמז טראמפ, כי בקרוב ילבינו את יחסיהם עם ישראל גם עומאן, מרוקו, סודן, סעודיה ואולי מדינות נוספות. זהו באמת עידן חדש, שקובר באחת עשרות שנים של חרם ערבי על ישראל.
אבל זו איננה רק "תאוות שלום" לשם שלום של מדינות המפרץ. בראש ובראשונה זהו החשש מפני איראן ותוכנית הגרעין שלה, התעצמותה ותמיכתה בארגוני טרור שמאיימים על יציבות המזרח התיכון, הרצון לעצב ולמסד מכפיל כוח אסטרטגי אזורי של מודיעין, טכנולוגיה ושיתוף פעולה מבצעי, משענת איתנה יותר של ארה"ב ורצון לשפר יכולות בתחומי הטכנולוגיה, המדע, הרפואה, החקלאות ואיכות הסביבה.
ויש עוד: אין סיפוח בשטחים, אין בנייה נוספת בהתנחלויות, יש הסכמה על מתווה שתי המדינות, ויש עוד שגרירים ערבים בישראל שלא יאפשרו את המשך ההשתוללות בשטחים על חשבון הסדר עתידי וילחצו, והפעם מבפנים, יחד עם כל ממשל אמריקאי, לפתרון העניין הפלסטיני. זהו הסכם טוב וחשוב, באמת מתנה מצוינת לישראל ולאזור לקראת השנה החדשה.
3
במקום לצרף למשלחת ולמעמד החגיגי את יו"ר הכנסת, את שר החוץ, את ראש האופוזיציה, את הרבנים הראשיים ועוד שני חתני פרס נובל ישראלים, כפי שצריך לנהוג מנהיג ישראלי שיוצא לחתום על הסכם שלום, ויתר נתניהו על הממלכתיות כדי להעמיד עצמו כשחקן יחיד באירוע. הוא בחר לצרף לנסיעה את שני בניו (כבר לא ילדים) ואת ציפי נבון, "המטפלת" שלהם, שהיא גם העוזרת האישית של רעייתו.
אין לי התנגדות בסיסית שילדיו ורעייתו של ראש הממשלה יהיו לצדו ברגע היסטורי שכזה - נהפוך הוא. העניין הוא שבמקום משלחת ממלכתית קיבלנו משלחת משפחתית של בית מלוכה, כשבטקס חותם נתניהו מול שני שרי חוץ ומשאיר בבית את עמיתם, שר החוץ הישראלי (כדי שלא יתפוס גובה), וברגע האחרון מגלה שהוא זקוק לייפוי כוח כתוב ממנו כדי לחתום על ההסכמים. אני מכיר את נתניהו ואת תעלוליו כבר לא מעט שנים. אילו המצב היה הפוך, הסלולרי שלו היה כבוי, בלשכה לא הייתה תשובה, ואפילו המאבטחים לא היו עונים לטלפונים הבהולים מוושינגטון. המזל של נתניהו הוא ששר החוץ שלו אינו נתניהו אלא גבי אשכנזי.
בכל מקרה, ולצד הביקורת, יש לברך על המוגמר. ועוד משהו: טראמפ ונתניהו הם מועמדים ראויים לפרס נובל לשלום. בניגוד לאובמה, שזכה בו על כלום, שניהם, יחד עם שליטי האמירויות ובחריין, עשו שלום.
4
5
מגיעה לנו שנה טובה יותר. מי ייתן ונדע להיות חזקים ומאוחדים, מפויסים ומכירי טוב, אוהבים ומלאי תקווה. שנה טובה ושבת שלום.
התרעות פיקוד העורף