בנימין נתניהו הוא אחד הפוליטיקאים הבודדים שערב כניסתו לפוליטיקה פרסם ספר מרשים, שבו הוצגה תפיסת העולם שלו. השבוע לבש מחנה החסידים של נתניהו חג. בעוד אמצעי התקשורת האוהדים, "ישראל היום" וערוץ 20, ממרקים את העניבות, הם הגישו גיליונות ושידורים דרמטיים במיוחד, שבהם טענו שהחתימה בבית הלבן מגשימה את חזון "מחנה הימין". בין היתר, טענו, היא מקיימת את העיקרון של שלום שהוא רק תמורת שלום. לעומתם, עיתונאים ופוליטיקאים מהמחנה השני ציינו שהמורשת שהנחיל נתניהו השבוע היא המשך ישיר לדרכו ההיסטורית של השמאל. כפי שכתב בן כספית, נתניהו הוכיח השבוע שהוא "ממשיך את שרשרת הדורות, הוא ממשיך את מסורת ההסכמים, הוא מוותר על החלומות המשיחיים ומושיט יד לשלום".
גם שר החוץ האמירותי עבדאללה בן זאיד חלק מחמאות לנתניהו בדברים שנשא בטקס בבית הלבן. הוא הודה לנתניהו על שעצר את "הסיפוח של השטחים הפלסטיניים הכבושים". נתניהו מצדו לא הסתייג ולא מחה. לא במקרה אמר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באחרונה מספר פעמים שנתניהו גם הוריד מהשולחן את נושא הריבונות וגם הבטיח לעצור את הבנייה היהודית ביו"ש. הבטיח וביצע, כפי שניכר היטב בשטח.
בד בבד, ג'ארד קושנר חוזר ומדגיש שנתניהו התחייב להקמת מדינה פלסטינית כבסיס להסכמים שנחתמו השבוע.
נתניהו עצמו, גם בטקס, הביע שוב את תמיכתו במה שמכונה "תוכנית טראמפ", שבטבורה מוקמת מדינה פלסטינית ביו"ש, לצד מסירת חלקים מהנגב לפלסטינים והנצחת שלטון אש"ף במרכז ארץ ישראל. אין ספק שהדברים שנשאו הדוברים משתי המדינות המפרציות מחממים את הלב. ברור גם שהמדינות הללו ואחרות מעוניינות ביחסים טובים איתנו. אבל לצד ההסכמים ניתנו מצדנו התחייבויות, שלמרבה הצער לא נחשפו מהצד הישראלי, אלא דווקא מהשותפים להסכם והשושבינים. מדובר בהתחייבויות שמעמידות את מדינת ישראל באור שונה לחלוטין מזה שאותו מציגים נתניהו וחסידיו.
תהליך הרעלה רעיונית
בספר שפרסם בראשית דרכו הפוליטית, "מקום תחת השמש", הסביר נתניהו את הטעות הפטאלית הטמונה בעצם הקמת מדינה פלסטינית בראשות אש"ף. הוא הטעים שמדובר בצעד הרה אסון, גם אם יושארו היישובים היהודיים ביו"ש, "כאיים מבודדים במרחב פלסטיני עוין".
הוא הסביר כיצד "במשך השנים הצליחה התעמולה הערבית לחדור לתוך חוגים נרחבים בשמאל הישראלי ולחלחל מחוגים אלה לתוך חלקים אחרים של הציבור היהודי בארץ". כך, הוא כתב, ניתנה הלגיטימציה להקמת מדינה פלסטינית בראשות אש"ף. לגבי אש"ף והרשות, הוא טען שמדובר ב"סוס טרויאני", שממשיך לחתור בהתאם לתוכנית השלבים של יאסר ערפאת לחיסול מדינת ישראל כולה. המדינה הפלסטינית, הוא הדגיש, תקדם את המזימה הזו. בכישרון ובאריכות הסביר נתניהו כיצד מדינה פלסטינית, גם אם תהיה מפורזת בתחילה, תוביל לעבר חיסול ישראל.
"כל שטח שתפנה ישראל ייתפס במהירות על ידי מדינת אש"ף, ואין זה משנה מה תהיה הנוסחה שתיבחר להסתרת עובדה זו... המדינה הפלסטינית תתבע את הזכות שתובעת לעצמה כל מדינה", ותקבל את גיבוי העולם. נתניהו גם טען שהגדרת מדינה סותרת את עקרון האוטונומיה, והדגיש שהתביעה להקמתה ביו"ש - "מנוגדת ניגוד מוחלט לחתירה לשלום אמת". בכלל, כתב נתניהו, הסכמים שנחתמים עם משטרים רודניים יש לערוך מתוך מדיניות של הרתעה.
ומעל הכל, חייבים לכונן את מה שהוא כינה "קיר המגן" בהרי יהודה ושומרון וברמת הגולן. ועוד הטעים - השליטה שלנו המוחלטת ביו"ש חייבת להיות בכל השטח, והערבים ייהנו מאוטונומיה רק במרכזי האוכלוסייה שלהם, בעוד השטחים המאוכלסים בדלילות לא ייכללו בה. כל מה שאנחנו יודעים על ההסכם שחתם השבוע נתניהו, על הגלוי והנסתר שבו, וכמובן הסכמתו לתוכנית טראמפ, סותרים את תפיסת העולם של "מקום תחת השמש".
באופן סימבולי, במהלך האירוע בוושינגטון דאגו אנשי חמאס מעזה להמחיש עד כמה נזכה לשלום ושלווה כתוצאה מההסכמים הללו. הרקטות לעבר אשדוד ואשקלון היו הצהרת כוונות ברורה. איך יעמדו ההסכמים ביום שבו אפילו נתניהו ובני גנץ לא יצליחו להבליג יותר מול הטרור בדרום וישלחו כוחות לפגוע אנושות בעזה? מה תהיה התגובה המפרצית לפעולות נגד ישות הטרור האש"פית שביו"ש? ב־2005 הצביע נתניהו בכנסת בעד הקמת מדינת הטרור בעזה, והחליף את עורו אחרי ההצבעה, כשכבר היה מאוחר מדי.
מאז ה"התנתקות" הוא לא עושה דבר כדי לעצור את הקטסטרופה. במקביל, הוא האיש שמתחזק את השלטון העוין של אש"ף ביו"ש, זה שכנגדו יצא באופן משכנע כל כך בספר שאמור היה לסמן את מורשתו. לכן, חילופי שגרירים ומסחר עם אבו דאבי לא ישנו את עובדות היסוד. זה בהחלט לא שלום תמורת שלום, שילמנו מחיר כבד במיוחד, נכנענו לחזון של ג'ארד קושנר ומחנה השמאל הישראלי.
השבוע, אחרי כמה עשרות שנות קריירה פוליטית, 14 שנה בראשות הממשלה, מורשת נתניהו ברורה. אין לה כל קשר למה שהוא ינק בבית אביו וכתב בספרו. נתניהו עבר את אותו תהליך של הרעלה רעיונית שעליו הוא עצמו הצביע ב"מקום תחת השמש", מעביר איתו לצד הרעיוני השני רבים מהחסידים השוטים, שמשום מה עדיין לא קלטו שהם כבר לא ימין.
מורשת המנהיגות והאחריות
אלא שהמורשת של נתניהו לא מתמצה בענייני פלסטינים ומתנחלים. בעוד נתניהו וטראמפ מפיקים לעצמם אירועי שלום לקראת הבחירות שבפתח, מספרי הנדבקים מרקיעי שחקים, והמדינה שנותרה מאחור נכנסת לסגר שני. סגר מיותר, שאולי אין מנוס מלצלול לתוכו בנסיבות הקשות שנוצרו, אבל אסור היה להגיע אליו. הוא נובע כל כולו ממורשת המנהיגות של ראש הממשלה. מורשת האנטי־מנהיגות. הדברים לעוסים עד זרא, ועדיין הם כל כך מכעיסים ומתסכלים. זה לא רק הכישלון באחיזת ההגה, זו לא רק קבלת ההחלטות הבלתי עניינית, זו גם האחריות לכישלון מנגנוני המדינה. 14 שנה נתניהו ראש ממשלה ומנצח על כל המוסדות. הציון שהמשבר הנוכחי מעניק למשרדי הממשלה שלו הוא פחות מנכשל.
המגיפה הגדולה זימנה מבחן גלובלי אחיד למנהיגות ואחריות. מדובר בתחרות שמעמידה בשורה אחת את מרבית מנהיגי העולם ומאפשרת לקבל פרספקטיבה גלובלית, כי כולם נאבקים באותה צרה. ישנם מנהיגים שמקבלים החלטות בענייניות ובהרמוניה, מגינים על החיים והפרנסה של האזרחים. ישנם כאלו שמעדיפים את הבריאות על הכלכלה בהחלטה מודעת. ישנם, כמו נשיא ארה"ב, מי שמקריבים חיים כדי לשמור על יציבות ושגשוג כלכליים. גם זו קונספציה, שיכולה לעורר ביקורת אבל גם הבנה.
אצלנו קרס הכל. הקו שמוביל נתניהו אינו קו, הוא תמרון מזגזג שעוסק רק בו עצמו. לכן לא התקבלה תוכנית בנט לפני חצי שנה, שברור היום עד כמה היא הייתה חוסכת חיים ומיליארדים. לכן אנחנו נידונים לגורל אחיד, אף שניתן היה, בשלבים קודמים, להבחין בין אוכלוסיות ולנקוט אמצעים מידתיים. שיקולי שרידות פוליטית של נתניהו מניעים הכל ומונעים לפעול בהיגיון. אומה מוכשרת ותבונית לא מצליחה לצאת בשלום מהמגיפה בגלל המצוקה האישית שמניעה את המנהיג העליון שלה. המורשת הזו של נתניהו ללא ספק תיחקק בדברי הימים של מדינת ישראל והעם היהודי.