לא מעט אנשים ייחלו לכך שהשנה הזאת כבר תהיה מאחורינו, בעוד אחרים מנצלים את האירועים האחרונים כדי לנסות להבין מה הטבע מנסה ללמד אותנו. אנשים רואים בתחילתה של שנה חדשה הזדמנות להתבונן בחייהם, לערוך חשבון נפש ולקבל החלטות. האם יש דרך נכונה לקבל החלטות? אחת העצות הפופולריות היא לקחת דף ועט ולשקול יתרונות מול חסרונות, אך היא לא תמיד יעילה. נסו להיזכר בכל הפעמים שבהן עמדתם בפני החלטה שהייתם צריכים "לישון עליה". הפתרון המעשי הזה, שעשוי לעזור בקבלת החלטות קלות, לא יתפוס פה, מכיוון שברוב המקרים לא ניתן לכמת תחושות ורגשות באמצעות מספרים. ההחלטות הקשות באמת מחייבות אימוץ פרספקטיבה חדשה.
הנה שתי דוגמאות להחלטות קשות ששמעתי מאנשים שביקשו להתייעץ איתי: ״אני יוצא עם בחורה כבר שבע וחצי שנים ולא יודע אם להתחתן איתה. מצד אחד, זה הדבר המתבקש לעשות. הסביבה, ההורים והחברים מצפים ממני לעשות את הצעד. לבת הזוג שלי ברור שזה עומד לקרות בקרוב. אני אוהב אותה, היא החברה הכי טובה שלי, ואנחנו מסתדרים נפלא. על הנייר, יש בה כל מה שחיפשתי בבחורה. אבל מצד שני, היא לא גורמת לי להתרגש, אין לי פרפרים בבטן כשאני חושב עליה, אני לא בטוח שארצה לבלות איתה את כל חיי".
״אני עובד כבר חמש שנים במשרד עורכי דין בתחום המשפט הפלילי. נרמז לי לא אחת שיש אור ירוק מצד השותפים האחרים להתקבל כשותף במשרד. זה משהו שחלמתי עליו כבר הרבה זמן, ולפתע משום מקום קיבלתי הצעה להיכנס כמייסד בסטארט־אפ בתחום המשפטי. מי שהציע לי את זה הוא בחור מוכר בתעשייה, שמכר כבר שני סטארטאפים. אם הסטארט־אפ יצליח, הוא עשוי לחולל מהפכה בתחום. מצד אחד, בא לי ללכת על זה, ומצד שני, זה אומר לעזוב את הביטחון, את היוקרה, את הנוחות והמשכורת הגבוהה, ולהתחיל הכל מאפס".
בשתי הדוגמאות האלו לא ניתן לקחת דף ולשרטט עלויות ותועלות. פשוט מכיוון שיש חלופות שלא ניתן לכמת את הערך שלהן בבואנו לשקול אותן אחת מול השנייה. האם מישהו מסוגל לומר לכם כמה שווים פרפרים בבטן? מישהו באמת יכול לומר לאותו בחור שחברות תמלא את המקום שתופס הריגוש? מישהו יכול לומר שהנוחות והיוקרה הינן בעלות ערך גבוה יותר מהחוויה שבהקמת משהו מאפס? רק מי שניצב בפני הדילמה יכול לדעת.
הבעיה אינה רק חוסר היכולת לכמת את ערכן של החלופות, אלא גם הקושי לדמיין את התוצאה העתידית של כל אחת. זו הסיבה לכך שהפחד מהלא נודע הוא מניע מרכזי בבחירה להעדיף את החלופה בעלת הסיכון הנמוך, אך זו טעות שברוב המקרים נתחרט עליה. הניסיון להיתלות בחשיבה מדעית אינו תמיד התשובה. ערכים פסיכולוגיים לא ניתנים לייצוג באמצעות מספרים, אך נוח לנו לברוח לשם. בהחלטות הקשות החלופות לא ניתנות להשוואה על אותו סולם מדידה. חלופה אחת טובה במובנים מסוימים, וחלופה אחרת עדיפה במובנים אחרים, ואף אחת מהן אינה עדיפה באופן מוחלט.
בהחלטות פשוטות, לעומת זאת, הקריטריונים ניתנים לכימות יחסית בקלות. קמתם בבוקר ואתם צריכים להחליט אם לאכול קורנפלקס עם חלב או תפוח, או להחליט אם לנסוע לפגישה ברכבת או להגיע ברכב. במקרים כאלה ניתן לקחת דף, לצייר קו באמצע ולהתחיל להשוות בין עלויות ותועלות. במקרה של החלטה קלה, ברור לכם היטב מהו הערך שאתם מייחסים לכל קריטריון. עד היום נהגנו לחשוב שמה שהופך החלטה לקלה או קשה הוא המשמעות שלה על חיינו, אך זו טעות לחשוב כך. בבחירה קלה, אלטרנטיבה אחת טובה באופן מובהק מהשנייה. אם חשוב לי לשמור על המשקל, אז ערך תזונתי יקבל משקל גבוה יותר מטעם; ואם אני אדם שאוהב את הנוחות שלו, אעדיף נסיעה ברכב הפרטי על פני תחבורה ציבורית.
בהחלטות קלות המשקולות שאנו שמים על כל ערך ברורות, וקל לנו לדמיין את התוצאות של כל אחת מהחלופות. בהחלטות הקשות אנו לא יודעים איזה ערך להצמיד לשיקולים. אם ערך תזונתי חשוב לנו באותה מידה כמו טעם, ההכרעה בין קורנפלקס לתפוח הופכת לקשה.
הטעות המרכזית שלנו היא לחשוב שהחלטה אחת טובה יותר מהשנייה, ושאם רק יהיה לנו יותר זמן ונתייעץ עם עוד אנשים, נגיע לתשובה הנכונה. אך בהחלטות קשות אין תשובה נכונה, והחלופות אינן בנות השוואה.
נחזור לאותו בחור שמתלבט אם לקבל את ההצעה מהסטארט־אפ. נניח שכדי לשכנע אותו להישאר במשרד יציעו לו שכר גבוה יותר. האם זה יקל את הבחירה? כנראה שלא. זה עושה את החלופה של המשרד לטובה יותר ממה שהייתה קודם, אבל לא הופך את הבחירה לקלה יותר. מצד שני, אם היה נדרש לבחור בין משרת מהנדס תוכנה באמזון לעומת גוגל, כשבגוגל הצעת השכר טובה יותר וכל שאר הקריטריונים פחות או יותר זהים, אז השכר היה משפיע על ההחלטה. אם שיפור באחת החלופות לא עושה אותה טובה יותר מהשנייה, זה אומר שמלכתחילה הן לא היו טובות באותה מידה.
הפילוסופית רות צ'אנג כותבת בספרה "Making comparison count" שהתמודדות עם החלטה קשה חושפת משהו לגבי עצמנו. אם תשרטטו את אותה טבלה דמיונית ותתבוננו בשיקולים שהמצאתם עבור כל חלופה, אתם תבינו מי אתם, מהם הדברים שחשובים לכם בחיים. קחו את הקורנפלקס מול התפוח. יש כאלה ש"ערך תזונתי" כלל לא היה נכתב בטבלה שלהם, כיוון שהוא לא חשוב להם. ברגע שאנחנו כותבים את השיקולים לכאן או לכאן, אנו מבינים מי אנחנו ומהם הערכים שלפיהם אנחנו רוצים לחיות את חיינו. אנו מבינים אם אנחנו מהאנשים שמחפשים ריגוש בחיים, גם אם זה אומר שלעולם לא נמצא את פרטנר חלומותינו; ואם אנחנו מעדיפים לקחת סיכונים, גם אם זה אומר לוותר על יציבות וביטחון. לכן אין חלופה אחת שהיא טובה מהשנייה, השאלה הנכונה לשאול היא: איזה סוג אדם אנו רוצים להיות?
במקרים אלו, אף אחד לא יוכל לספק לנו את התשובות. אנחנו היחידים שיכולים לקבל אותן עבור עצמנו, וברגע שנעשה זאת, אנו הופכים להיות הסופרים של סיפור חיינו. לכן מגיל מסוים, אחרי שגיבשנו זהות ברורה, ההחלטות נהפכות לקלות. ברגע שיש הרמוניה בין הזהות לבחירה, יש פחות חרטות, והקשיים בדרך פחות מצליחים לערער אותנו. צ'אנג אומרת שלבחור זה כמו להתאהב, ושלחיות עם הבחירה זה כמו לחיות עם האדם שהתאהבת בו. כמו בזוגיות, צריך לעבוד על זה.