ביום שישי האחרון שוב הפציע אצלם אהוד ברק. לא רק שלא הפריעו לו להשמיע את מסריו למען הפלת נתניהו, אלא שהרימו לו שאלות להנחתה, החמיאו לו בלי סוף, וכמעט הוציאו מפיו הכרזה, שהוא־הוא המושיע והמשיח, שבבוא העת יהיה מוכן להחליף את השלטון. "אתה עם הניסיון שלך יכול ללכת נגד ביבי ולבוא במקומו", החניפה אופירה לברק. והוא לא שלל: "באתי להעיר את הצופים בבית לפעול כדי להוריד את נתניהו", כמו היה זה תשדיר בחירות של השמאל.
האם הניסיון שעליו מדברת אופירה הוא שנה וחצי בלבד בראשות הממשלה, שהביאה עלינו שורת כישלונות מחפירים? כידוע, רשימת "הישגיו" של ברק אינה קצרה: אינתיפאדה שנייה, פרעות של ערביי ישראל, לינץ' ברמאללה, מוות בקבר יוסף, בריחה מלבנון (היום מוצבים בה, לפי הפרסומים, 150 אלף רקטות מכוונות לכל שטח ישראל), נכונות לנסיגה של 90% מיהודה ושומרון וממזרח ירושלים, ועמותות מפוקפקות. כל אלה רשומים על שמו של האיש שירד מן הכס לאחר שנה וחצי, שמקבל פיתחון פה בלי סוף, שיורה מן הכורסה עצות בגרוש, שסבור ברוב יומרה שהוא יודע טוב יותר מכל אחד אחר מה צריך לעשות באלה הימים, שנותן רוח גבית (וכספית?) למפגינים. זה האיש שכל נבואות הזעם שלו התבדו. כישלון פוליטי מובהק.
בליל שבת יש לנו את אופירה וברקו, ברק ולפיד, ליברמן ויעלון, ואיזה "עלה תאנה" ליכודי, ראיונות שמסתיימים בהקראת תגובה קוצפת מהליכוד, ובמוצאי השבת – עד להעברת החוק המגביל הפגנות למרחק של עד קילומטר מהבית - היו לנו את בלפור והבימה הגועשות. אותם אלפים אשר מתקבצים עם השלטים, המיצגים, הזמבורות. בסוף השבוע האחרון ראינו במקום זאת שלל הפגנות במוקדים ברחבי הארץ. יש לנו דיווחים רצופים מכל הפגנה, מכל התרסה, מכל דבוקה, מכל סעודת רחוב. לרוב אלה אותם אנשים, אותם שלטים, אותה "תרבות" של התרסה. מפגינים שאינם מהססים להניף ססמאות קיצוניות כמו "אנחנו העם", "מהפכה", "דיקטטורה" ואפילו – "המדינה שלנו". יש בהם המתהדרים בעברם הצבאי המפואר. מזמן לא גילה מיעוט בעם יוהרה כזאת, בתמיכה מסיבית מהתקשורת, תוך זלזול בהנחיות למניעת תפוצת המגיפה העולמית והתגרות בשוטרים.
המפגינים בשטח והאופוזיציונרים באולפנים אינם מקבלים את ההכרעה הדמוקרטית האמיתית, הצבעת העם בשלוש מערכות הבחירות. ספק אם יקבלו את תוצאות הבחירות הבלתי נמנעות, הצפויות באופק הקרוב. לא רק את נתניהו - את שלטון הימין הם רוצים להפיל. הפגנותיהם המתוקשרות מפיצות השנאה אינן משקפות את הרוב השקט שאינו יוצא להפגין, אבל יוצא בהמוניו לקלפיות. אלה שמניפים ססמאות כגון "דיקטטורה" ו"רצח הדמוקרטיה", שפורצים גדרות, הם־הם שמזעזעים את סוכת הדמוקרטיה הישראלית, כמיעוט שיוצר כאוס, שרוצה באופן אלים ולא דמוקרטי להחליף את השלטון הלגיטימי. נעלם מהם דבר אחד: ככל שימרידו וישתוללו – כן יתחזק גוש הימין.
התרעות פיקוד העורף