1. ישראל מתייבשת
בינואר 2020, בימים שבהם נגיף הקורונה היה עוד בגדר שמועה שנפוצה במחוז נידח בסין, פורסמו נתוני הגירעון במשק. הוא הסתכם אז ב־52 מיליארד שקל (3.7% מהתוצר), גבוה ב־0.7% מהיעד. שר האוצר משה כחלון ספג שפע של כותרות ענק מפחידות. הנגיד הזהיר שאי־טיפול בגירעון יכביד על החברות במשק. כלכלנים טענו שחובה לשמור על תקרת הגירעון, שעלול להמריא בסוף 2020 ל־4.5% מהתוצר. מנכ"ל האוצר דאז הואשם בניסיון להסוות את תמונת המצב הקשה, ומבקר המדינה נמנע ברגע האחרון מפרסום דוח חקירה בסוגיה המסובכת.
עשרה חודשים אחר כך, באוקטובר 2020, אני מתבונן לאחור ומתמלא ערגה לנתונים ההם. מנתוני האוצר העדכניים מהשבוע, בסוף 2020 ימריא הגירעון לממדים מפלצתיים של 180 מיליארד שקל, שהם 13% מהתוצר. 85 מיליארד שקל מהסכום מהווים הוצאה ישירה ונוספת לטיפול במשבר הקורונה.
בבנק ישראל מעריכים שהסגר, שאמור היה להסתיים בראשון הקרוב (בעלות 10 מיליארד שקל), יימשך שבועיים נוספים. במקרה שיוארך עוד, לגירעון יתווספו 20 מיליארד שקל, והוא ימריא למספר אסטרונומי של 200 מיליארד שקל. לקוח פרטי שהיה נקלע לחריגה של פי ארבעה ממסגרת האוברדרפט היה נזרק מזמן מהבנק ומועבר לקטגוריית הלקוחות המסוכנים במאגר נתוני האשראי של בנק ישראל. עסק שהיה מתקרב למצב כזה היה נשלח מזמן לשולחן כונס הנכסים.
נתוני הגירעון לספטמבר, שאמורים היו להתפרסם בתחילת השבוע, יפורסמו בגלל החגים ב־12 באוקטובר. לפי הנתון האחרון, הגירעון בשנה האחרונה הסתכם ב־110 מיליארד שקל, אלא שמאז המצב החמיר. לפי התסריט הפסימי בבנק ישראל, הצמיחה ב־2020 תהיה שלילית, בגובה של 7%, וב־2021 חיובית בגובה 3%. תחזית הצמיחה העדכנית תפורסם על ידי מחלקת המחקר בבנק ישראל ב־22 באוקטובר, שהוא המועד לפרסום החלטת הריבית.
כדי להרגיע את הרוחות בישר השבוע שר האוצר על תוכנית מענקים נוספת שתנפח עוד קצת את הגירעון. כדי לעודד את החזרה מחל"ת (מספר דורשי העבודה מתקרב למיליון) הוא מוכן לשלם מענקים של אלפי שקלים גם לשכירים שחזרו לעבודה. הבעיה היא שאף אחד כבר לא מאמין לתוכניות.
השאלה הרלוונטית היא איך הגענו עד הלום? כיצד זינק הגירעון לכמעט פי ארבעה מהיקפו בתחילת 2020. התשובה המובנת מאליה נעוצה במשבר הקורונה, אלא שהמשבר הפך למפלטו של הנבל. נכון שבמשבר אסור להטיל גזירות, שצריך להשליך גלגלי הצלה לאזרחים ולעסקים ולגלות "ערבות הדדית", "אחריות לאומית" ושאר מילים יפות. אלא שהפוליטיקאים ובראשם ראש הממשלה ניצלו בצורה צינית את המצב לפזרנות כספים לא ממוקדת משיקולים פוליטיים, כאילו מערכת הבחירות בעיצומה.
לא נמנה כאן את כל סעיפי הפזרנות, אך נתמקד בהוצאה מתסכלת במיוחד של 9 מיליארד שקל, מתוכם 2.5 מיליארד שקל מענקים לפסח ו־6.5 מיליארד שקל נוספים מענקי צ'ק לכל אזרח (750 שקל לאזרח). כדי להצמיח באמת את המשק ניתן היה להשתמש ב־9 מיליארד שקל להפחתת המע"מ ב־2%. וקשה גם להתעלם מההוצאה המופקרת הנוספת של עשרות מיליארדי שקלים למימון תשלומי חל"ת עד יוני 2021.
הצרה היא שההוצאות למשבר הקורונה, הנאמדות כאמור ב־85 מיליארד שקל, לא לוו בפיתוחו של שום מנוע צמיחה שיגדיל את הכנסות המדינה ממסים. להפך. מיליון מובטלים, עשרות אלפי עסקים קטנים סגורים, ורצונו של האזרח הפשוט להשאיר את כרטיס האשראי קרוב לכיס הביאו לצניחה בהכנסות. חוץ מממטרת הכספים הלא ממוקדת, ובניגוד לתחינות הנגיד, לא הופעל שום צעד כלכלי הכולל תכנון לטווח הארוך. כוונתי לרפורמות ולהתייעלות במגזר הציבורי, השקעות בתחומי התשתיות כמו הרכבת הקלה, העלאת גיל הפרישה לנשים לפנסיה ועוד. אלו בוצעו בעבר במסגרת מה שמכונה "חוק ההסדרים" אלא שכ"ץ, בלחצו הפוליטי של נתניהו, נאלץ לאפסן אותן.
לכולם כבר ברור שבסוף נצטרך לסגור את הגירעון בדם, יזע ודמעות, אבל זה לא יקרה במשמרת של נתניהו או כ"ץ. התיק ייפול על שר האוצר הבא, שיפיל אותו על ילדינו ונכדינו. חזרה לנורמליות בתנאים האלה תימשך להערכת גורמים בבנק ישראל לפחות חמש שנים.
לכאוס נוספת עובדה מטרידה במיוחד, והיא היעדר תקציב מאושר, החיוני כל כך לניהול המשבר. למעט תוספת חירום של 11 מיליארד שקל המדינה מתנהלת על טייס אוטומטי, שבסיסו תקציב שאושר בקיץ 2018. מדובר בפגיעה נוספת באזרחי המדינה, למעט קבוצות הלחץ האפקטיביות: למשל הנכים, שהתבשרו שלשום כי בהתאם לחוק מיוחד שנתפר עבורם יקבלו תוספת (אומנם מוצדקת) של 940 מיליון שקל לקצבאות. לתלמידי ישיבות החרדים יוקצו כ־400 מיליון שקל נוספים.
נזכיר שלפני שלושה חודשים בלבד טען נתניהו בלהט שחייבים לאשר מיידית תקציב. אז במקום תקציב הופעל סגר חונק חסר חמלה, המחייב את חיבור הכלכלה למכונת הנשמה. בשם "הסולידיות" מוטלת ענישה קולקטיבית המתירה התקהלות של עד עשרה אנשים אבל מונעת פתיחת בתי עסק קטנים. בשם הסולידריות הוחלט לסגור את בתי המלון, אך בלחצה של השרה מירי רגב הוחלט לאפשר את פתיחת השמיים. בשם הסולידיות אפשר להמשיך להפגין בביתר עילית ובבני ברק המודבקות, אך גם ניתן למנוע את הפיכת אילת לעיר ירוקה, בניגוד לתחינות ראש העיר.
כל זה קורה בחסות כחול לבן, שמסרבת להתעייף וממשיכה בשם הרוטציה המיוחלת לתחזק את הססמה הריקה "ישראל לפני הכל", אבל בפועל מספקת לראש הממשלה את מטריית ההגנה המאפשרת לו להתנהל בסגנון "נתניהו לפני הכל".
כלכלני חברות דירוג האשראי הבינלאומיות סטנדרד אנד פור'ס, מודי'ס ופיץ' יחלו בשבוע הבא בבחינת דירוג האשראי של ישראל. בגלל הקורונה הם לא יגיעו פיזית ארצה אלא ינהלו שיחות זום עם הנגיד, שר האוצר, בנקאים וראשי התעשייה. לפני חצי שנה הם עוד היו אופטימיים. הסגר עבד יפה, המשק נפתח בהדרגה, סוף־סוף הוקמה ממשלה, וההערכה הייתה שאישור תקציב המדינה הוא עניין של זמן. כעת המצב שונה לחלוטין, והגרוע מכל עוד לפנינו: במערכת הפוליטית בטוחים שלמרות הסקרים הלא מחמיאים לליכוד, בסוף השנה נלך למערכת בחירות רביעית.
כלכלני חברות דירוג האשראי, ובעיקר S&P (שהעניקו למשק את הדירוג הגבוה ביותר), יהיו חייבים לשאול לנוכח המצב את כל השאלות הנוקבות. שר האוצר ובמיוחד הנגיד יעשו ככל יכולתם להגן על הכלכלה ולשכנע שיהיה בסדר. קשה לי להאמין שהכלכלנים יסתפקו הפעם בהבטחות, והם עלולים להפחית את הדירוג. אם זה יקרה, עלות גיוס האשראי בחו"ל תתייקר, וכולנו נשלם את המחיר. יש לקוות שיקרה נס והחשש מהפחתת הדירוג ימריץ ברגע האחרון את נתניהו לפעול לאישור תקציב 2020, ואולי גם 2021.
2. קבינט ממלאי המקום
הרצון להשאירו אינו מקרי: מדובר באיש מקצוע נטול אג'נדה פוליטית (אף שמונה על ידי כחלון), ואין לו שאיפות להתבלט על חשבון שר האוצר. חזקיהו הוא האיש האידיאלי לטיפול באסון הפיננסי שפוקד אותנו, והוא היה שמח להישאר לו מישהו בעל עמדה היה מבטיח לו שתקציב המדינה ל־2020 ואולי גם ל־2021 יאושר בשבועות הקרובים. הוא היה נרתם ככל יכולתו כדי לסייע, אבל זה כבר לא יקרה.
התסריט הרווח ביותר הוא בחירות במרץ 2021. במקרה זה לא יהיה תקציב ל־2020, והתקציב הבא יאושר לאחר הקמת הממשלה הבאה, וזה יקרה באוגוסט 2021. תסריט זה אינו מתאים ללו"ז של חזקיהו. החשב הכללי יעזוב סופית יום לפני 31 באוקטובר (שיחול ביום שבת). לשאלה המסקרנת מי יחליף אותו אין כרגע תשובה. שר האוצר אינו מקדיש זמן לסוגיית איתור המחליף, ולפי כל הסימנים, בסופו של דבר ייבחר ממלא מקום מהאגף עצמו.
גם אם בניגוד לכל הציפיות יאותר מחליף, יהיה צורך באישור המועמד על ידי כחול לבן, וזה כבר סיפור לא פשוט. גם לממונה על התקציבים שאול מרידור מונה ממלא מקום, ותופעת "ממלאי המקום" מתחילה לקבל ממדים של מגיפה. עד היום היה מקובל לחשוב שהוויכוחים על המינויים התמקדו במשרות הבכירות בשירות הציבורי שלהן רגישות פוליטית גבוהה: מפכ"ל המשטרה (תפקיד שאינו מאויש כבר שנתיים), פרקליט המדינה (שאינו מאויש כבר שנה), נציב שירות בתי הסוהר (שאינו מאויש כשנתיים) והיועץ המשפטי של הכנסת (שאינו מאויש כחצי שנה).
אי־איוש המשרות פוגע באינטרס הציבור ובהתנהלות השוטפת של גופי האכיפה השונים. זה ניכר במיוחד באוזלת היד בטיפול בגל ההפגנות. אלא שהוויכוחים הגיעו כעת גם למינויים בקרב דרגי מקצוע מובהקים בצמרת האוצר, כמו הממונה על התקציבים והחשב הכללי. השיקולים הפוליטיים הגיעו למקומות נוספים - כבר יותר משנה לא מונה יו"ר לרשות שדות התעופה. שרת התחבורה מירי רגב ניסתה להעביר מינוי פוליטי שלא עבר.
העובדה שבעיית המינויים אינה מטרידה שום גורם מטרידה כשלעצמה. ניתן היה לצפות שמבקר המדינה מתניהו אנגלמן יפתח בחקירת הנושא ואולי יפרסם דוח ביקורת קטלני. זה עשוי היה אולי לקרות, אם אנגלמן בעצמו לא היה מינוי פוליטי מובהק.
3. דרוש פרויקטור תיירות
פעילי ענף התיירות הביעו אופטימיות רבה עם כניסתו של זמיר לתפקיד. התברר שמדובר בשר פעלתן, הקשוב לבעיות הענף ומעורה בו. הוא סייע לפתרון בעיות בתי המלון כשהם עוד היו רלוונטיים למשק (תו סגול, הבאת עובדים מירדן) והיה זמין לפתרון כל בעיה. למרות זאת הוא לא הצליח ולא הספיק לסייע בשיקום הריסות הענף.
שום גלגל הצלה לא נזרק לעבר ענף המלונאות. 38 אלף מתוך 41 אלף עובדיו הוצאו לחל"ת, והאופק שחור מתמיד. ענף המלונאות מחוסל בפועל, וסימני שאלה גדולים מרחפים מעל עתידה של אילת (במסיבת עיתונאים שנערכה השבוע התריע ראש העירייה מאיר יצחק הלוי ממצבה המתדרדר). בתי המלון ייפתחו מחדש אולי בפסח, ובינתיים ההשקעות במיזמי התיירות הנוכחיים ירדו לטמיון. הסיוע המובטח מהסגר הראשון בהיקף של 300 מיליון שקל עדיין לא הוזרם.
זמיר היה עוד אחד משרי כחול לבן שאינם זוכים לסיוע ענייני במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה. מנכ"ל משרדו אמיר הלוי התקשה לשתף איתו פעולה, ומנהלת לשכתו עדי סברוב נותרה חסרת אונים. יכולתו לקדם את האינטרסים של הענף באמצעות דילים פוליטיים הייתה אפסית. פעילי ענף התיירות אינם יכולים להסתיר את הגעגועים ליריב לוין, שר התיירות הקודם, שהיה הלוחש על אוזנו של נתניהו. בשיא הצלחתו הצליח לוין לסחוט מהאוצר תקציב שיווק של 450 מיליון שקל לקידום תיירות הפנים. לפני מספר שבועות אושר למשרד תקציב שיווק עלוב של 2 מיליון שקל. תקציב כזה מספיק בקושי לתחזוקת הפרזנטורים של המשרד.
נערי אגף התקציבים באוצר סבורים בתפיסתם העקרונית שמשרד התיירות הוא נטל ושתיירות הפנים אינה תחום שהם צריכים להתעסק איתו. הם מעדיפים להשאיר את הטיפול בנושא לפעילי הענף בשטח. משרד התיירות גם אינו משפיע על ענף התעופה. שרת התחבורה האפקטיבית רגב מצליחה בזכות השפעתה הפוליטית לקדם את האינטרסים של הפעילים, לדאוג לתנאי ההעסקה של עובדי רשות שדות התעופה וללחוץ על כך שלמרות הקורונה השמיים יישארו פתוחים.
במצב העניינים הנוכחי לא ברור לאיזה פוליטיקאי יהיה בכלל עניין לקבל תפקיד במשרד נטול הסמכויות. בכחול לבן הוחלט למנות את אורית פרקש הכהן. אם לזמיר היה עוד איזה סיכוי להצליח, הרי שפרקש הכהן בעלת העמדות הדעתניות רק תבזבז את זמנה היקר מול אנשי הליכוד. היא אומנם מנוסה יותר פוליטית ומכירה את המערכות, אבל בליכוד עדיין זוכרים לה לרעה את התנגדותה כמנהלת רשות החשמל למתווה הגז.
הטיפול האידיאלי בענף התיירות צריך להיעשות באמצעות איש מקצוע המכיר היטב את בעיות הענף ויוכל לסייע לשיקומו משיקולים ענייניים בלבד. אנשי מקצוע איכותיים לתפקיד פרויקטור התיירות אינם חסרים. אלא שאחרי הזובור הפוליטי שנעשה לפרויקטור הקורונה, הסיכוי שאיש מקצוע איכותי יסכים להיכנס לתפקיד הוא אפסי.
4. מלחמות ד"ר ברקת
כשאני שואל את ד"ר משה ברקת, הממונה על שוק ההון והביטוח באוצר, אם בתקופת החגים המשרדים נסגרו ואין עם מי לדבר, הוא מפתיע: "לא. פורמלית אנחנו אומנם עדיין בחופשה מרוכזת ונקבל דמי חופשה במקום משכורת, אבל מעשית אנחנו עובדים בימים אלה קשה יותר מבכל זמן אחר בשנה. אנחנו עושים את מה שמצופה מאיתנו, כי בגלל הקורונה יש אלינו אינסוף פניות בבקשת פתרונות ועזרה. אי אפשר לענות לאנשים 'תבוא אחרי החגים'".
ברקת השלים אתמול שנתיים בתפקידו המאתגר, וזוהי הזדמנות לסיכום ביניים. בניגוד לקודמתו דורית סלינגר הוא הביא לאוצר רוח אחרת, פייסנית יותר. זה עדיין לא אומר שהוא לא הצליח לקדם בדרכו השקטה את האג'נדה שלו, תוך עימותים עם סוכני הביטוח ועם חלק מבעלי השליטה בחברות הביטוח.
התרעות פיקוד העורף