המאבק בקורונה חושף את תחלואי החברה הישראלית. הוא מציב לנו מראה מול הפרצוף, והבבואה המשתקפת ממנה מזעזעת את הקפסולה היהודית במזרח התיכון. 

הקורונה לא רק קוראת תיגר על עולם הרפואה בהציגה וירוס חמקמק, יוצא דופן ובלתי צפוי. היא משבשת לכולנו את האוריינטציה. אנחנו מרחפים בחלל קיומי בלתי מוכר, ומופתעים לגלות שכל התכונות היפות שמגדירות את הישראליות שלנו הפכו לכלי הנשק של הקורונה במלחמתה בנו. אז הנה מקבץ קטן של תכונות האופי הישראליות, ההופכות אותנו למושבת וירוסים קטלנית על צלחת הפטרי של אלוהים. 

קורונה - המשטרה סגרה בית כנסת בבני ברק. צילום: דוברות המשטרה

התחמנות
המוח היהודי שממציא לנו פטנטים אינו מפסיק לחפש נתיבים חדשים להגשמת מאוויים, פינוקים ובעיקר גחמות, גם בתקופת מגבלות וקל וחומר בתקופת סגר. כל ישראל פרשנים. תורתנו - אומנותנו. אומתם של רש"י, אבן עזרא, הרמב"ן ורד"ק יודעת להציג משנה סדורה שלופה מן המותן ורוויית פלפולים ועוקצי תאנים על הנחיות הסגר. האגודל היהודי הדרשני מבצע פעולות עומק לסיכול כוונת המחוקק והסגר. 

לדוגמה: אם אסור לפתוח מסעדה ואסור לעשות טייק אווי אלא רק משלוחים, אז למה שלא נציב שולחןש גדול בחוץ ונבצע את המשלוח עד אליו? הרי אף אחד לא אמר שצריך שירות משלוחים עד הבית דווקא. 

אם אסרו התקהלות לצורכי תפילה, אבל התירו לקיים הפגנות - אז למה שלא נגדיר את התפילה כהפגנה? תכף ומיד נמציא לנו שלט המתריס כנגד הממשלה, ונקרא לקב"ה להעביר ממשלת זדון מן הארץ. 

אם עובדים בחל"ת זכאים לדמי אבטלה מהמדינה, למה שלא נוציא את עצמנו לחל"ת מרצון ונרוקן את קופת המדינה, בזמן שאנחנו חוגגים בחוף הים או עושים קצת כסף באמצעות הלפטופ על חופי יוון?

לשכת התעסוקה בימי קורונה (צילום: מרק ישראל סלם)לשכת התעסוקה בימי קורונה (צילום: מרק ישראל סלם)

שני יהודים, ארבעה בתי כנסת 
עם ישראל הוא מומחה לקורונה. כולו. אומה של מדענים מרובת אסכולות. כל אחד יודע לצטט מחקרים, רופאים ונתונים התומכים בעמדה שגיבש בעניין. אמינות המקורות שעליהם מסתמך המדען הישראלי המדופלם אינה רלוונטית.

לא משנה אם מדובר במחקרים מדעיים רציניים המבוססים על ביג דאטה או באתר אינטרנט מפוקפק. אנחנו מחליקים וזורמים. לא בודקים בציציות של אתרי "מידע", גם אם הרייטינג ומרכזי הרווח שלהם מבוססים על הזנת הציבור בתיאוריות קונספירציה. 

בימים כתיקונם אפשר ואפילו נחמד להשתעשע באתרים כאלה, אבל בימי מגיפה הם הופכים למדגרת קורונה וירטואלית. מה שנורא הוא שאנשים לא שומרים את דעתם לעצמם. כולם רצים לפרסם ולהפיץ את משנתם ברשתות החברתיות. 

שני יהודים, ארבעה בתי כנסת: אחד אשכנזי, אחד ספרדי, אחד דתי לאומי ואחד חרדי, ולא לשכוח להוסיף גם איזה מסגד לטובת השוויון והתקינות הפוליטית. יש מספיק מקום לכולם על הסקאלה שבין אלו שסובלים מהכחשת קורונה מלאה לבין אלו שחובשים שתי מסיכות ומחזיקים בכיס סרט מדידה, כדי לוודא ש־2 מטר הם לא 1.85 מטר. 

קורונה: עימותים במאה שערים (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)קורונה: עימותים במאה שערים (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

מי אשם? 
אנחנו חובבי אשמה. אבל רק ביום הכיפורים לבדו אנחנו מכים על חטא ואומרים: אשמנו, בגדנו, עווינו, תעינו, תעתענו. בשאר הזמן אנחנו משוגעים על חיפוש אשמים במקום רחוק ככל האפשר מדל"ת אמותינו. האשם הוא תמיד בחרדים, בערבים, במפגינים, באלו שאינם יוצאים להפגין נגד המפגינים. מעל לכל אלו עומדת הממשלה, ומעל הממשלה עומד האחד והיחיד, האשם תמיד, בנימין נתניהו. אנשי השמאל אינם מבינים שנתניהו הוא נשמת אפם. הוא 100% חמצן. ייקח להם שנות דור לבנות אשם תמיד חדש.

תרבות הסמוך
"הכל בסדר, אנחנו פועלים על פי ההנחיות. מודדים חום בכניסה, כולם עם מסיכות, שומרים על מרחק ואפילו מקפיצים אלכוג'ל במקום טקילה". איך בדיוק שומרים על ההנחיות? באירועים שלנו הכל נעשה באוויר הפתוח. רוקדים באוויר הפתוח, אוכלים משהו באוויר הפתוח, שותים משהו באוויר הפתוח ומעשנים משהו באוויר הפתוח.

אז כשאוכלים, שותים או מעשנים - לא חייבים מסיכה. ממש על פי ההנחיות. כשרוקדים, זה נחשב פעילות גופנית, נכון? אז לא חייבים מסיכות. בטוח לא תקבלו קנס, ואם תקבלו - עלינו. כי הכל לפי ההנחיות. 

מחלקת קורונה בהדסה (צילום: צילום באדיבות בית חולים הדסה)מחלקת קורונה בהדסה (צילום: צילום באדיבות בית חולים הדסה)

החוצפה הישראלית
נכון שיפה לראות איך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו קצת לדחוף וקצת לעקוף בתור? אנחנו תמיד נותנים להם דוגמה אישית. אחרת, איך יידעו לעשות את זה נכון? מה שהכי מעצבן ומתסכל אותנו זה כשמישהו נחמד שלא אוהב להתעמת, מחזיר אותנו לקצה התור. 

"התור מתחיל משם", הוא יגיד כאילו שלא ידענו. הכי מרגיז זה לגלות חוצפה ישראלית בריאה ולהיתפס. הכי כיף זה לגלות חוצפה ישראלית, להצליח במזימה שלנו, ואז לתפוס חוצפנים אחרים ולהחזיר אותם לסוף התור. 

זאת הסיבה שההנאה הכי גדולה של מכחישי קורונה ומפגינים המעלימים בחקירות האפידמיולוגיות את העובדה ששהו בהפגנה היא להטיף לאנשי ציבור שגילו מנה אפילו קטנה של חוצפה ישראלית ולהקים שערורייה על היעדר דוגמה אישית ועל הסתרת פרטים, לכאורה, בחקירות האפידמיולוגיות.

ערבות הדדית 
אנחנו עם מדהים, שתמיד מרים מהרצפה אדם שנפל. אצלנו לא תראו אדם במצוקה בלי ש־20 איש יתגודדו סביבו לסייע לו. בעידן הקורונה זה עובד קצת אחרת. קודם כל דואגים שהאנשים ייפלו, שיפשטו רגל, אחר כך שיפשטו יד. או אז מתגלה שעתנו הגדולה. לאחר שזלזלנו בהנחיות, כל אחד בדרכו, הפכנו ערים שלמות לאדומות והכנסנו את המדינה לסגר שחונק את הכלכלה - אנחנו מתגלים במלוא אנושיותנו. 

אנחנו אוספים קרטונים של מזון לחלוקה, תורמים כספים, דואגים לשכנה הקשישה מהקומה השנייה ורוכשים מחשב זול לילד נזקק, שאינו יכול להשתתף בשיעורי הזום. הכי פשוט היה לא להכניס את המדינה למצב הזה באמצעות שמירה קפדנית על ההנחיות. רגע, אבל אז איך יידעו שאנחנו יזמים בתחום גמילות החסדים?

קורונה - שוטרים מחלקים קנסות (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)קורונה - שוטרים מחלקים קנסות (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

פתיל קצר 
אנחנו תזזיתיים וחסרי סבלנות ומתוסכלים מכך שהקורונה לא מתאימה את עצמה לקצב שלנו. לגרף האקספוננציאלי המעצבן המלווה את קצב העלייה הרצחני של הגידול היומי בחולים החדשים, במספר החולים שמצבם קשה, המונשמים והמתים, לוקח סגר של שנים להשתטח. ההרים באמת נראים גבוהים יותר בדרך חזרה. 

מבחינה מתמטית זה לא באמת ככה, אבל זאת התחושה. זאת הסיבה לכך שעוד בטרם אנו נכנסים לסגר, אנו כבר לוחצים על אסטרטגיית היציאה. כך הבאנו על עצמנו את הגל השני, וכך נביא על עצמנו גם את הגל השלישי, אם לא נתעשת בזמן.